הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה עתיקה [מערבית]עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה של המוסר
פרידמן, ש.



תקציר
אפיקורוס הוא פילוסוף יווני שחי במאה 3 לפני הספירה הנוצרית. הפילוסופיה שלו התמקדה בפילוסופיה של המוסר ונקראת הדוניזם. לטענתו, התענוג זה המצב הטוב ביותר לאדם - תענוג גופני, ששיאו הוא הבריאות, ותענוג רוחני - ששיאו הוא הפעולה השכלית, שמובילה לחוכמה



אפיקורוס
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


(342-270 לפני סה"נ). אזרח אתונאי. חונך בסאמוס (Samos),חזר לאתונה בימי עלומיו לתקופת לימודים קצרה ולאחר מכן עשה שנים אחדות באסיה הקטנה. לבסוף שב לאתונה בשנת 306 לפני סה"נ, ושם הקים בתוך גינה את בית-ספרו, אשר בו הורה עד סוף ימיו.

המושג המודרני, המתאר את האפיקוראי כאדם תאוותני ושואף-מותרות, מבוסס על עלילותיהם של סופרים יווניים מאוחרים יותר ואין מקורו בכתביו, בחייו ובתורתו של אפיקורוס עצמו. באחד ממכתביו אל ידיד, כתב: "שלח לי מעט גבינת-סיתנוס (Cythnos) כדי שאוכל ליהנות ממותרות לכשארצה בכך" - קטע המעיד בהחלט על דרך חייו הצנועה; ובהיותו על ערש-דווי, כתב בנימה נוגעת ללב אל ידיד אחר: "ביום אחרון אך מבורך זה של חיי, אני כותב אליך. כאבים ועינויי גוף אינם חסרים כל עיקר, אך אלה נרגעים והולכים כשאני נזכר בשיחות הנפלאות שהיו לנו בעבר. אם רצונך להיות ראוי - למסירותך לי ולפילוסופיה, אנא, דאג לילדיו של מסרודורוס (Metrodorus)".



אפיקורוס ידוע בראש וראשונה בשל תורתו המוסרית המכונה הדוניסם (Hedonism) ובתור מפיץ ההשקפה האטומיסטית; ברם, אף באחד התחומים אלה לא היה מקורי. תרומתו המקורית היחידה לתורה האטומיסטית היתה השקפתו, שלראשונה נפלו האטומים בצורת גשם במסלולים מקבילים, אלא שלאחר מכן סטו אחדים מהם - מתוך בחירה חופשית - מן המסלולים הנתונים וגרמו להתנגשויות בינם לבין עצמם. ברור כי השקפה זו מיוסדת על שיקולים מוסריים. ויש בה משום נסיגה יותר מאשר התקדמות. גם בתחום תורת המוסר אין אפיקורוס מקורי, כיוון שניתן למצוא את עיקרי רעיונותיו כבר בקטעים של דמוקריטוס הדנים בענייני מוסר. טענותיו המפורשות של אפיקורוס למקוריות בתחום העיוני מופרכות מעיקרן. אולם אפיקורוס היה בלתי-מקורי בתחום העיוני לא משום שהיה אישיות מדרגת שנייה; אלא משום שהתעניין בראש וראשונה בדברים מעשיים; הוא היה בבחינת אוונגליסט חילוני שביקש להטיף לסוד האושר האמיתי, ובתורת אוונגליסט שכזה היתה בו רצינות מוסרית דומה לזו של מבשרי התועלתנות (Utilitarianism) בני המאה ה-19. אפיקורוס הורה את התורה האטומית לא בתורת אמת שיש להכריז עליה בחינת ערד לעצמה, אלא בתורת תגובת - נגד לאמונות – תפלות; בני האדם היו מוטרדים על ידי פחד האלים והמזיקים, אחוזי-אימה מפני המוות ותהפוכות הגיהינום ועל-כן היו בלתי-מאושרים; התורות המיכניסטיות באטומיסם - אשר שללו כל השקפה בדבר שליטת האלים על הנעשה בטבע ודחו כל רעיון ,של התעניינות האלים במעשי האדם, בהתייחסן אל הנפש כאל מכלול של אטומים המתפורר עם המוות - היו קודם כל בבחינת קוטב נגדי לפחדים ולחששות אלה. ברם, אטומיסם מיכניסטי טהור עשוי היה להעלות את ההשערה שהאדם הוא מכונה גרידא; התורה בדבר סטייתם הרצונית של האטומים היתה בבחינת "הקדמת תרופה" לסכנה זו, בצורה שניתן להצדיקה רק לפי תביעותיה של תורת-המוסר; ברם, תוספת זו היתה בבחינת חריגה בלתי-נחוצה מנקודת ראותה של התורה האטומיסטית עצמה. "מוטב לקבל את תוקפם של המיתוסים אודות האלים, מאשר ליהפך לעבדי הגורל של הפילוסופים הדנים בטבע".

השקפותיו המוסריות של אפיקורוס נתפרשו והובנו לעתים קרובות שלא כהלכה. הבסיס העיוני הוא - שהתענוג בלבד הוא טוב, ושהוא תמיד טוב.

משמעות הדבר היא כי יש להפקיע את הכאב מן החיים, וכאשר יושם קץ לכאב, יוכל התענוג רק להשתנות אך לא להתגבר. התענוג הוא אחת מן השתים: או תענוג גופני, אשר הבריאות המושלמת היא צורתו העליונה, או רוחני, ואז פירושו חירות מן הפחד ומן הדאגה. אבל אף על פי שכל תענוג הוא טוב כשלעצמו יש והוא מביא בעקבותיו כאב בתורת תוצאה שאין להימנע ממנה; לכן אין לבחור בכל תענוג שהוא. מאותה סיבה נודעת חשיבות ראשונה במעלה לחוכמה, באשר היא מאפשרת לנו לבחור את התענוג הטוב ביותר. בדרך זו מכניס אפיקורוס לתוך שיטתו את המושג של תחשיב הדוניסטי.

בכך מוצאים אנו את כל עיקרי תורתו המוסרית של אפיקורוס; ברם, עניין רב יותר לו להורות לנו מהי הבחירה הנכונה של תענוג, מאשר לטפל בתורה המופשטת. במכתבו אל מנואקוס (Menoecus) הוא אומר: "כאשר אנו טוענים, איפוא, כי התענוג הוא בבחינת תכלית, אין אנו מתכוונים לתענוגותיהם של הוללים ומופקרים ואף לא לתענוגות חושניים אלא להשתחררות מצער גופני ומפורענות רוחנית. שכן אין אנו מתכוונים לשתייה מופרזת או לסיפוק תאוות... אלא לשכילה צלולה ומפוכחת, תוך חיפוש אחר המניעים לכל בחירה ולכל מחדל". צערה של הרוח חשוב יתר מאשר צערו של הגוף; צער הגוף - או שניתן לשאתו או שהוא מוליך אל המוות, שכשלעצמו איננו בבחינת רע. המוות איננו טוב ואיננו רע, משום שרק התענוג והצער הם טוב ורע בהתאמה, בה בשעה שהמוות "הוא לא - כלום לגבינו, שכן בעודנו קיימים המוות איננו אתנו, ואילו כאשר הוא בא אין אנו קיימים עוד". יתר-על-כן, אף כי המידה הטובה איננה בבחינת טוב כשלעצמו, אין אדם יכול לחיות חיים מאושרים אלא אם כן הוא חי על פי המידות הטובות, וחיים אלה כשלעצמם הם בבחינת תענוג.

אפיקורוס לא היה אתאיסט, אך סבר כי האלים אינם שולטים בטבע ואף אינם מתערבים בחיי-אנוש. הם חיים במרחקי החלל חיי שמחה אינסופית, אשר היתה מתקלקלת אילו דאגו לענייני האדם; לדעתו תהיה זו כפירה בעיקר להניח, שאיו לאלים דבר טוב יותר לעשותו מאשר להתערב בענייני האדם. אפיקורוס הטיף לפולחן נטול אינטרס אישי, אשר נתפס כביטוי העליון של היופי והטוב.

יוצא איפוא שתורתו המעשית של אפיקורוס היא פרדוכסלית. הוא תאיסט המתייחס אל הדת הרגילה כאל רע; הדוניסט המטיף לחיים פשוטים של מידות טובות ולמידה. הוא דגל במידה טובה ובחיפוש האמת אף כי אין הוא מאמין שיש להם ערך כשלעצמם. כוח המשיכה של תורה מעין זו מוגבל למיעוט בלבד, ואכן היו האפיקוראים בלתי מקובלים ומושמצים כבר בתקופה העתיקה. ברם, דומה כי אפיקורוס השתדל לחיות את החיים אשר להם הטיף; הוא אסף סביבו קבוצה של תלמידים ומעריצים ולהם הטיף את עיקרי תורתו. מסופר עליו כי "הוא עלה על כל יריביו בשבי כרכי כתביו", שמהם נותרו לפליטה רק כשבעים או שמונים עמודים. כן מספרים, כי בהיותו על ערש-דווי דיבר בבוז על כאביו העזים, בתארו אותם כחסרי כל משקל בהשוואה לשמחת רוחו.

בין כתביו של אפיקורוס שהגיעו לידינו ראוי לציין את מכתבו להרודוטוס (Herodotus), באשר הוא מכיל לראשונה את התיאור המלא של התורה האטומית הכללית, ואת המכתב למנואקוס, המכיל תיאור קצר של עמדתו המוסרית. הפואמה הפילוסופית של לוקרציוס (Lucretius) "על טבע היקום" (De Rerum Natura) ,מבליטה אף היא היטב הן את תורותיו והן את עמדתו המעשית של אפיקורוס.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: אפיקורוס
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית