האוהל הוא ביתם של רועי הצאן ובעלי המקנה, שאורח חייהם מחייב אותם להיות נוודים, בעקבות שטחי המרעה לצאנם.

סיפורי האבות מעידים שהאבות גרו באוהלים (בראשית י"ב 8, י"ג 3, י"ח 1 ועוד ועוד); בני ישראל ישבו באוהלים בתקופת נדודיהם במדבר, ובתקופה זו שימש האוהל גם למשכן ארון ה', ונקרא אוהל מועד. גם בתקופה שהוקמו יישובי קבע ונבנו בתי אבן היו שהמשיכו לגור באוהלים בצד היישוב הקבוע (כמו חבר הקיני ויעל אשתו, שופטים ד' 11, 21-17, ה' 24).
על צורת האוהל שבמקרא אין לנו ידיעות ברורות, אך יש להניח כי האוהל היה עשוי יריעות ארוכות, מבד או מעור עיזים, התפורות זו לזו ונמתחות על גבי עמודי עץ בעזרת מיתרים, המחוברים לקרקע ביתדות. הבדווים חיים עד היום באוהלים מאורכים, המחולקים למדורים נפרדים לנשים ולגברים.כדי לאוורר את האוהל אפשר להרים את היריעות. בעת מעבר ממקום למקום מקפלים את יריעות האוהל, מפרקים את עמודיו, מיתריו ויתדותיו ומטעינים אותו על גבי בהמת-משא.