מראה מקום : בעקבות האבות לבאר שבע

באר שבע הקדומה, עירם של האבות, מזוהה ע"י רוב החוקרים בתל שבע, הנמצא סמוך לבאר שבע המודרנית ( סעו בכביש מס' 40, עוקף באר שבע, דרומה, לכיוון הכניסה הדרומית לישוב עומר והעיירה הבדואית תל שבע ופנו אל הגן הלאומי תל באר שבע על פי השילוט)

בכניסה לאתר – המחקה שער עיר עתיק בנוי לבנים, תקבלו דפדפת הסברה המתארת את תולדות המקום והחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בו. לכו על פי המסלול המתואר בדפדפת – במאמר זה נוסיף פרטים הקשורים לרקע המקראי של באר שבע בתקופת המקרא.
ברחבת הכניסה לאתר נמצא העתק של מזבח קרניים מאבן – שימו לב אליו – סיפורו יגיע בשלב מאוחר יותר של הסיור.
עלו בדרך העולה במעלה התל עד הבאר העמוקה הנמצאת מחוץ לחומה. באר זו נחפרה כנראה באלף השני לפנה"ס, בתקופה שקדמה להקמת העיר. עמקה הגיע עד מעל ל 40 מ', עד לשכבת מי התהום.

מדוע נקראה העיר באר שבע?

קיומה של באר עתיקה זו מחבר אותנו לסיפורי הבאר שנחפרה על ידי האבות. ספר בראשית מספר לנו הן על אברהם והן על יצחק שחפרו באר בבאר שבע ואף כרתו שם בריתות.

לאחר פרשת "אשה אחות" שהתרחשה בגרר ( ראו מסלול סיור נחל גרר ) וגירוש הגר מגיע אברהם לבאר שבע ונדרש על ידי אבימלך לכרות עמו ברית "השבעה לי באלוהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה" (בראשית כא: 23). במהלך הטקס מציב אברהם שבע כבשים לבדן כעדות על חפירת הבאר ו"על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם" ( שם 31). על פי המסופר אברהם אף נוטע אשל בבאר שבע ( מסורת נוסעים הראתה בכניסה הדרומית של העיר באר שבע התורכית, באיזור המוסכים היום, באר ואף עץ אשל הקיימים גם עכשיו כאטרקציה מוזנחת לתיירים).

גם יצחק, לאחר שגורש מתחומה של גרר על ידי אבימלך ורב עם עבדיו על אודות הבארות, מגיע לבאר שבע ובונה שם מזבח וכורה באר. סיפור הברית בינו לבין אבימלך מפורט יותר מאשר בימי אברהם. אבימלך מגיע לבאר שבע יחד עם אחוזת מרעהו ופיכול שר צבאו ומציע ליצחק "תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך" ( בראשית כו: 29) . טקס הברית נחתם במשתה ובשבועה, כנהוג. כשנמצאים מים בבאר החדשה נקרא המקום באר שבע על שם השבועה – עד היום הזה ( שם 33).

סיפור הבריתות עם אבימלך נראה תמוה, אך תעודות שנמצאו במארי שבצפון מזרח סוריה מבהירות את הנוהג הזה. מארי היתה ממלכה חשובה ששלטה על דרכי הסחר הבינלאומי במזרח הקדום בראשית האלף השני לפנה"ס (היא נהרסה על ידי חמורבי מלך בבל ב 1750 לפנה"ס). בחפירות שנערכו באתר התגלו הארכיונים המלכותיים השופכים אור רב על אורח החיים במזרח הקדום באלף השני לפנה"ס. בין השאר מתועדת מערכת היחסים המורכבת שבין שני מרכיבי האוכלוסיה של מארי – יושבי הקבע העירוניים והנוודים שחיו בפריפריה המקיפה את העיר. שתי קבוצות אלה חיו בתלות הדדית והיו זקוקים זה לשרותיו של זה. מערכת יחסים זו עוגנה במערכת של בריתות שהיו נכרתות מידי שנה בין הנוודים לנציגי השלטון, שכללו בדרך כלל פקיד ממונה על הנוודים שכינויו "מרחום" ומפקד יחידה צבאית שנלווה אליו. לאור מידע זה, תיאור ביקורו של אבימלך מלך גרר, העיר הגדולה באיזור, בלווית אחוזת מרעהו (שימו לב לדמיון למילה האכדית "מרחום") ופיכול שר הצבא נראה כחלק ממערכת הההסדרים בין קבוצות נוודים כאברהם ויצחק לבין תושבי הארץ הנושבת, העירוניים.

הגר במדבר באר שבע

סיפורה של הגר – האם הפונדקאית הראשונה בהיסטוריה קשור גם הוא למדבר באר שבע, בטרם היות כאן עיר.
סיפורה של הגר מתחיל בבראשית פרק טז . שרי העקרה מציעה לאברם את שפחתה המצרית הגר (הזרה ?). כשהגר נכנסת להריון היא מקלה ראש בשרי הזועקת אל אברם " חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפוט ה' ביני וביניך" . ... "ותענה שרי ותברח מפניה" ( בראשית טז: 5 – 6).
מלאך אלוהים מצווה על הגר לחזור אל שרי ומבטיח לה בן – ישמעאל "כי שמע ה' אל ענייך".
לימים, לאחר הולדת יצחק, בעת המשתה הנערך כשהילד נגמל, רואה שרה את ישמעאל "מצחק" ומחליטה לגרש את הגר ובנה כדי שלא יירש עם יצחק (על פי חוקי המזרח הקדום וגם על פי החוק המקראי זכותו של יצחק לירושה כפולה אינה מוטלת בספק).
הפסוק המתאר את גירושה של הגר " וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע" (שם 16) הוא אחד הפסוקים הטעונים והקשים שבסיפורי האבות. אפילו אבן עזרא מתח ביקורת על התנהגותו של אברהם:

"ורבים יתמהו מאברהם איך גרש בנו, גם שלח בן עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו"?

הסיור בתל

התבוננו בתכנית העיר, שחלקים גדולים ממנה נחפרו. הדבר הבולט הוא התכנון העירוני – אמנם זו עיר שדה קטנה אך מתוכננת להפליא מן השער, דרך רחבת הכניסה, הרחוב ההיקפי, בתי המגורים המשולבים בביצורים ועד איזור המחסנים ומפעל המים. נכרת בתכנון יד מכוונת שהיתה בודאי פרי יוזמה ממלכתית יותר מאשר תוצאה של התפתחות מקומית.

1. בתי מגורים בבאר שבע

שער העיר המשוחזר מאפשר להבין את מרכזיותו של מוסד השער לא רק לצרכי הגנה בעת מלחמה אלא כמרכז החיים הציבוריים העירוניים. אתם נכנסים דרך השער החיצון שחוצה אותו תעלת ניקוז המנקזת את מי הנגר ומזרימה אותם כנראה אל הבאר ועוברים את השער הפנימי בו שרדו שרידי ספסלים עליהם ישבו בודאי זקני העיר או השופטים ובעתות מלחמה – חיל המשמר. מעבר לשער הרחבה העירונית הקטנה שבמקרא מכונה "רחוב העיר" בה התנהל המסחר ונפגשו תושבי המקום. המשיכו שמאלה לאורך הרחוב ההיקפי. בדרככם תעברו על פני "בית המושל" – הבית הגדול בעיר ששרידי מדרגות מעידים שהיה בן 2 קומות ו"בית המרתפים" שמעליו ניצב, אולי, המקדש המקומי שפורק.
בתי המגורים בבאר שבע אופייניים לבתי המגורים של התקופה הישראלית בכל הארץ. הם מכונים "בתי 4 המרחבים" . (ראו תרשים)

2. תרשים של בית 4 מרחבים -גליה דורון

תכנית הבתים דומה מאד ומעידה שבכל בית כזה היתה חצר פנימית, חצר מקורה ולפחות שני חדרים סגורים. חלוקת המרחבים מעידה שבבית מעין זה התנהלו מלאכות הבית (טחינה, כתישה, אריגה, בישול), אוחסנו עודפי המזון בקנקנים ויכלה להתגורר משפחה גדולה, כולל אולי, גם את בהמות הבית שלה.
שימו לב שהחדר האחורי של כל בית משולב בחומת העיר. זוהי "חומת סוגרים" החסכונית מאד במקום בעיר כה קטנה. גם כאן עצם שילובם של בתי העיר במערך הביצורים מעיד על תכנון עירוני ממלכתי.
כדאי לעלות למגדל שבמרכז התל כדי להתרשם מן הנוף הנגבי סביב ולראות במבט על את תכניתה המעניינת של העיר.
מן המגדל עברו אל מבנה המחסנים. מבנים מוארכים, המחולקים לשלושה אולמות ארוכים כל אחד, נתגלו בהרבה אתרים בארץ ונהגו לראות בהם אורוות. בבאר שבע נמצאו במבנים אלה מספר רב של קנקני אגירה, המעידים שתפקידם היה אחסון גרעינים, שמן ויין.
תפקידה של עיר בעת העתיקה היה בעיקר כמרכז מנהלי לגבית מסים, ששולמו ביבול וכמובן כמקום מוגן בעת מלחמה.

מבנה המחסנים

תעלומת המזבח שראינו ברחבת הכניסה לאתר, קשורה במבנה המחסנים.
בזמן החפירה גילו החופרים שבין אבני הקירות של המחסן, הבנוייים חלוקי אבן עגלגלים, גדולים, בצבצו אבנים מסותתות, מסוג שונה. כשהוציאו אבנים אלה הסתבר שיש בהן אבנים עם "קרניים" והיה ברור שמתחבא בין הקירות מזבח שפורק ואבניו "נקברו" בקירות המחסן.

3. מבנה המחסנים

במהלך כמה עונות חפירה נמצאו עוד ועוד אבנים מסותתות וכמו בפתרון תשבץ תלת ממדי הסתבר שאפשר להרכיב מהן מזבח כמעט שלם.
התעלומה הגדולה הייתה מה עושה מזבח מפורק בקיר מחסן?
המחסנים נבנו סמוך לחורבנה של באר שבע בשנת 701 לפנה"ס, על ידי סנחריב מלך אשור.
מלך יהודה באותה עת היה חזקיהו שמרד באשור והכין את הממלכה למרידה על ידי בנית "ערי מסכנות" - מחסנים לאגירת מזון לעת מצור. אם כך – שילוב אבני המזבח בקירות נעשה בזמן בנית המחסנים בימי חזקיהו. מדוע?
ספר מלכים מספר לנו על ניסיונו (שלא עלה יפה) של חזקיהו לערוך לראשונה רפורמה דתית שמטרתה ריכוז הפולחן בירושלים בלבד:

" וככלות כל זאת יצאו כל ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את הבמות ואת המזבחות מכל יהודה..." דברי הימים ב' לא:1.

יתכן ומפני מסורת הקדושה של המזבח לא השליכו את אבניו, אלא פרקו אותו בזהירות וטמנו את האבנים בין קירות המחסן.
מקומו המקורי של המקדש איננו ברור – יתכן ועמד מעל אותו בית מרתפים מרשים שראינו בדרכנו.

מדוע היה בבאר שבע מקדש? יתכן ובשל מסורת הקדושה של המקום מאז ימי האבות, יתכן ומשום שהעיר הייתה בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה.
הנביא עמוס מזכיר את קיומו של מקדש בבאר שבע, על דרך השלילה:

"ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבואו ובאר שבע לא תעבורו..." ( עמוס ה:5)

מפעל המים

4. הפיר והמדרגות המובילים אל מאגר המים

אין ספק שגולת הכותרת של הסיור בתל באר שבע הוא מפעל המים שנחשף, נחפר ושומר לאחרונה.
מפעלי מים, שנועדו לספק מים לתושבי העיר מבלי שיזדקקו למקור מים הממוקם מחוץ לה, נמצאים ברוב הערים שבארץ ישראל.
מפעל המים של באר שבע הפתיע את החופרים קודם כל בשל רמת ההשתמרות המדהימה של הפיר הרחב והעמוק היורד אל מאגר המים. אך עיקר ההפתעה הייתה נעוצה באופיו של המפעל. עד כה הכירו החופרים מפעלי מים שירדו אל מפלס מי תהום או הזרימו מי מעין אל העיר. כאן מפלס מי התהום נמוך מאד (הבאר מחוץ לעיר עמקה מעל 40 מ') וכמובן שמעיינות אין בסביבה.
כשירדו עד תחתית הפיר הסתבר שזהו מפעל מיוחד במינו – זהו מאגר תת קרקעי, חצוב ומטויח שנועד לאגירת מים שמקורם בימי שיטפונות בנחל חברון הסמוך. עם התקדמות החפירה נמצא פתחו החיצוני של המאגר והתעלה המובילה אליו את מי השיטפונות. לצערנו איננו יודעים לאן ולאיזה מרחק הגיעה התעלה ומאין בדיוק הגיעו המים שמלאו את המאגר.
הירידה בפיר, המעבר בין החדרים הענקיים המטויחים בכמה שכבות והיציאה דרך הפתח אל מחוץ לעיר מרשימים מאד. אי אפשר שלא להתפעם מהידע הטכנולוגי , התחכום הרב והמאמץ הממלכתי האדיר שהושקע בחציבת מאגר המים העירוני, כנראה במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת ממלכת יהודה.

יותר מאשר בהרבה אתרים ארכיאולוגיים המוכרים לנו, מאפשר הסיור בתל באר שבע לראות בעין איך חיו אנשים בעיר קטנה בתקופת המקרא. העובדה שהעיר חרבה בשנת 701 לפנה"ס ולמעשה כמעט לא נושבה עוד, כאילו הקפיאה את הזמן ואת השרידים ונפתח לנו חלון הצצה אל העבר ואל אירועים מקראיים שהתרחשו כאן, אז.