עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > היישוב בארץ ישראל טרם הקמת המדינה > היישוב בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי [1917 - 1948] > מחתרותעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינה > מחתרות וכוחות המגןעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינה > מחתרות וכוחות המגן
יד יצחק בן-צביכתר הוצאה לאור


תקציר
על התפתחות ארגון המחתרת לח"י (לוחמי חירות ישראל), שביקש לגבש לעצמו זהות אידיאולוגית חדשה ומהפכנית.



התפתחות ארגוני המגן והמחתרת : חלק י"א


התפתחות האצ"ל בארץ ובגולה עד מלחמת העולם השנייה

התנאים המחתרתיים

התפתחותו של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ובגולה חלה בד בבד עם ההתפתחות וההתרחבות של הפעילות העצמאית של ברית הצה"ר ושל הצ"ח בזירה המדינית, בעיקר בז'נבה, במוסדות חבר הלאומים, ובפולין. הרוויזיוניזם התמקד בתכנית הפטיציה (מחאה) וברעיון האוואקואציה (פינוי), תוך חיפוש בעלי-ברית שונים למדיניותו. מסתבר שמצא אוזן קשבת וסיוע אצל שלטונות פולין, שהיו מעוניינים להיפטר מיהודי ארצם. אז החלה גם התארגנותה של העלייה הבלתי לגאלית הרוויזיוניסטית. בתקופה זאת הגדיל האצ"ל את השפעתו בחוגי בית"ר והקים בבית"ר תאים "מחתרתיים", בניגוד לעמדה הרשמית של "שלטון" בית"ר וה"נציבות" שלו. האצ"ל החל נוטל חלק פעיל בארגון העלייה הבלתי לגאלית באירופה ובהורדת המעפילים בחופי הארץ, ופתח קורס להכשרה צבאית באנדריכוב שבהרי הקרפטים; כמו כן הוציא לאור עיתונים משלו באידיש ובפולנית. הוא שיגר גם משלחות עצמאיות לז'נבה ולניו יורק, וחיש מהר נעשה לגוף הדומינאנטי והפעיל בתנועה, בעל הנהגה צעירה וכאריסמאטית ואוהדים רבים בהנהגת התנועה ובקרב חבריה.

"הסכם פריס"

כדי לארגן מחדש את השורות יזם ז'בוטינסקי את "הסכם פריס", שהיה למעשה הודאה במרכזיותו של האצ"ל. בארץ-ישראל אוחד האצ"ל עם בית"ר, והסתדרות הנוער ופלוגות הגיוס שלה במושבות הועמדו תחת פיקוד מפקד האצ"ל דוד רזיאל, שהפך מעתה גם לנציב בית"ר. האצ"ל התארגן בשבעה מחוזות שמנו 2,140 חברים, מתוכם 1,100 בסניף תל אביב, והפלוגות במושבות היו העורף ה"אזרחי" העיקרי של הארגון. בתוך כך שינה הארגון גם את יעדיו, ובעקבות פרסום "הספר הלבן" במאי 1939 החל לפעול לא נגד ערבים בלבד, אלא גם נגד יעדים מנהליים וצבאיים בריטיים.

"הסכם פריס" לא היה בו כדי לאחד את השורות ולמנוע את התסיסה האישית והרעיונית. מותו של ז'בוטינסקי באוגוסט 1940 גרם לפריצת הסכרים והסייגים שהגבילו עד אז את הקבוצה הראדיקאלית באצ"ל, בראשותו של אברהם שטרן. קבוצה זו טענה זה כבר שיש לנתק את האצ"ל מהשפעת המפלגה הפוליטית והתנגדה לשביתת הנשק שהכריזה מפקדת הארגון בפרוץ מלחמת העולם השנייה ולשיתוף הפעולה בתחום המודיעיני והצבאי בין האצ"ל לבריטים. הפילוג בשורות האצ"ל, שהביא להקמת הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל (מ-1942 - לח"י), היה פועל יוצא ממצב זה. הפילוג היה מלווה מתיחות רבה ומאבק פנימי על החברים ועל מחסני הנשק. הוא הביא לחידודם של אותם יסודות רעיוניים שהיו משוקעים גם קודם לכן בהשקפת עולמו של האצ"ל.

לח"י: יעדים ושיטות

לח"י ביקש לגבש לעצמו זהות אידיאולוגית חדשה ומהפכנית וניסח מצע היסטוריוסופי ופוליטי ("עיקרי התחייה"), שבמרכזו הגדרת היעד הלאומי - כינון "מלכות ישראל". הוא הגדיר את מאבקו בבריטניה כמאבק בממשלה אימפריאליסטית מדכאה ולא - כמו האצ"ל, עד 1944 - כמלחמה ב"ספר הלבן" ובממשלת ארץ-ישראל. לח"י גם שלל את תפיסת היסוד הז'בוטינסקאית בדבר הקשר החיובי וההכרחי בין בריטניה לבין התנועה הציונית וניסה ליצור מגעים עם נציגי ה"ציר" כדי להשיג תמיכה בשחרור ארץ-ישראל משלטון בריטניה ובהקמת "מלכות ישראל". בשל היותו מחתרת טרוריסטית קטנה וחסרת משאבים שינה לח"י גם את הטאקטיקה שלו ופנה מפגיעה באוכלוסייה ערבית וביעדים שלטוניים-מנהליים לפגיעות במשטרה ובבולשת הבריטית.

ב-1942, לאחר שהצליחו אנשיו לברוח ממחנה המעצר בלטרון, התארגנה בלח"י מפקדה חדשה בהנהגת נתן פרידמן ילין-מור, יצחק יזרניצקי (יצחק שמיר) וד"ר ישראל שייב (אלדד), והוחל בפעולות טרור נגד הבריטים, בלי להתחשב בכך שהעולם במלחמה.

חברי האצ"ל מתגייסים לצבא הבריטי

מותו של דוד רזיאל בשליחות צבאית בריטית בעיראק במאי 1941 הכניס את האצ"ל לתקופה של רפיון ידיים ומבוכה. חברי התנועה התגייסו לצבא הבריטי, תחילה על דעת עצמם ואחר-כך באמצעות לשכות הגיוס הרוויזיוניסטיות. בסוף 1942 כבר היו כ-3,500 מחברי התנועה בשירות הצבא הבריטי, האצ"ל לא עודד אמנם את הגיוס, שכן לא ראה בו משום מימוש של שאיפתו של ז'בוטינסקי להקמת "לגיון" עברי סדיר במסגרת הצבא הבריטי, אך בעיקר בשל רגשות אי-האמון והעוינות שפיתח כלפי בריטניה מאז 1937. חוסר פעילותו של האצ"ל בתקופת המלחמה הוא-הוא שהיה הכוח המניע העיקרי שמאחורי התגייסותם של חבריו למלחמה בנאציזם בשורות הצבא הבריטי, ואחר-כך בשורות הבריגאדה. פעולות אלו נעשו אמנם ברובן ללא שיתוף פעולה עם מוסדות היישוב, שתקופת המלחמה והגיוס העניקו להם אפשרויות חדשות ורחבות להעמקת סמכותם ביישוב כגופים ריבוניים כמעט, אבל למעשה הלכו הרוויזיוניסטים - אמנם בנתיב נבדל משלהם - באותה דרך שבה הלך היישוב המאורגן כולו. בתוך כך ניצל האצ"ל את ימי המלחמה לקיום קורסים להדרכה צבאית בשוני שבין זכרון יעקב לבנימינה, בהדרכתם של קצינים פולניים מצבא אנדרס, ולפעולות תעמולה וחינוך לשם הרחבת העורף הציבורי שלו, אבל פיקודו היה חלש, והלחץ מתוך השורות לפתוח בפעולות חבלה נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל גבר והלך.

קראו עוד מאמרים מתוך הפרק "התפתחות ארגוני המגן והמחתרת":

חלק א' - משמירה ו"גדודים" סדירים להגנה עצמית
חלק ב' - ארגון ה"הגנה" במרות הסתדרות העובדים הכללית (1930-1920)
חלק ג' - בין "מאורעות" ל"מאורעות": "השנים הרזות" של ה"הגנה"
חלק ד' - התארגנות ה"הגנה" אחרי מאורעות תרפ"ט כארגון כלל-יישובי והפילוג (1936-1929)
חלק ה' - שנות השיתוף והלגאליות למחצה (1939-1936)
חלק ו' - משיתוף ל"מאבק צמוד"
חלק ז' - התמורות בהתגבשות הכוח הצבאי במלחמת העולם השנייה (1945-1939)
חלק ח' - ה"הגנה" בתקופת "המאבק" (1946-1945)
חלק ט' - היערכות ה"הגנה" ופעולותיה מפירוק "תנועת המרי" ועד החלטת ה"חלוקה"
חלק י' - מארגון הגנה ב' " ל"ארגון צבאי לאומי" רוויזיוניסטי (1939-1931)
חלק י"א - התפתחות האצ"ל בארץ ובגולה עד מלחמת העולם השנייה (פריט זה)
חלק י"ב - משיתוף פעולה ל"מרד" - האצ"ל ולח"י במחתרת "עמוקה"

ביבליוגרפיה:
כותר: התפתחות ארגוני המגן והמחתרת : חלק י"א
שם  הספר: ההיסטוריה של ארץ-ישראל
עורך הספר: הר, משה דוד  (פרופ')
תאריך: 1985-1981
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי; כתר הוצאה לאור
הערות: 1. כרך א: מבואות, התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1982.
2. כרך ב: ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשר-332 לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1984.
3. כרך ג: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (37-322 לפני הספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1981.
4. כרך ד: התקופה הרומית ביזנטית, שלטון רומי מהכיבוש ועד מלחמת בן כוסבה (63 לפני הספירה-135 לספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1984.
5. כרך ה: התקופה הרומית ביזנטית: תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי. (640-70). 1985.
6. כרך ו: שלטון המוסלמים והצלבנים (1291-634). עורך הכרך - יהושע פראוור. 1981.
7. כרך ז: שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1260). עורך הכרך - אמנון כהן. 1981.
8. כרך ח: שלהי התקופה העות'ומנית (1917-1799). עורכי הכרך - יהושע בן אריה, ישראל ברטל. 1983.
9. כרך ט: המאנדאט והבית הלאומי (1947-1917). עורכי הכרך - יהושע פורת, יעקב שביט. 1981.
10. כרך י': מלחמת העצמאות (1949-1947). עורך הכרך - יהושע בן אריה. 1983.
הערות לפריט זה:

1. המשך כותר: ההיבט המחתרתי והצבאי של היישוב היהודי בתקופת המאנדאט.
2. הפריט לקוח מתוך הכרך התשיעי בסדרה.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית