עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת ההתנחלות > שופטים
בית מקרא


תקציר
חלק זה של המאמר קובע שאי אפשר לשחזר מפיסות המידע שבשירת דבורה את מהלך הקרב אבל ניתן לומר בודאות שחופש התנועה היה אחד הגורמים המשמעותיים למלחמה.



עדויות היסטוריות בשירת דבורה : יעדי המלחמה ודרך ניהולה
מחבר: שמואל שניצר


אין בשירה תיאור רצוף והגיוני של מהלך המלחמה. היא בנויה מהבזקים שאין בהם סדר כרונולוגי. אבל אין ספק רב לגבי יעדיה: אין היא מלחמת כיבוש: היא מלחמת דרכים.

השירה מבליטה את שיבוש הדרכים כצורה העיקרית, אם לא היחידה, של הפורענות הכרוכה בנגישה הכנענית (פסוק ו). כל תיאור ענותה של ישראל לפני המערכה המכרעת מתמקד ומתמצה בחוסר היכולת לנוע באופן חפשי בדרכים (אי-אפשר שלא להעמיד תיאור קצר זה של צרת השעבוד מול התיאור המפורט של השעבוד המדיני (שופטים ו', ב-ז), המלווה שוד מתמיד וסכנת רעב. כאן המערכה נטושה על חופש התנועה ועל הקשר בין הר אפרים ובין הגליל. מהעדרם של שבטי הדרום במנין השבטים יש להסיק שהדרכים המוליכות מהר אפרים דרומה, אל נחלת יהודה, אינן כלולות במטרות המלחמה. אולי מונה פסוק י את שיטות התחבורה המקובלות שנעשו אפשריות הודות לנצחון: "רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין75 והלכי על-דרך".

מנוסח השירה אין להפיק מידע על תכליתה של התנועה שהפסקתה או שיבושה היו עילה למלחמה. אין ראיה שמדובר בשיירות של סוחרים76; ואולם גם אם אין אפשרות לעמוד על תכלית המסעות שנפסקו או נעשו מסוכנים בימי השעבוד, יש כאן ראיה נוספת שבני ישראל של תקופת השופטים לא היו אנשים שכל חייהם עוברים עליהם במסגרת משפחתם וישובם, אלא הם אוכלוסיה שהניידות היא להם בחזקת צורך-חיים. ממילא אין לראות בעצמאותם של השבטים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשירה וגם במסורות על השופטים-המושיעים, תופעה שיסודה בהסתגרות. אדם קשור אל שבטו, אל משפחתו ואל אלפו, אבל הוא מכיר גם שבטים אחרים, גם מקומות רחוקים. לפעמים הוא יוצא עם ביתו להשתקע בנחלתו של שבט אחר. זה מסביר את התופעה הידועה לנו מעיון ברשימות היחש, ולפיה משפחה אחת מתייחסת לעתים על יותר משבט אחד, וככל הנראה היא מתפצלת בין שבטים מספר77. התופעה ידועה גם מסיפורים שבספר שופטים גופו. בגבעה שבבנימין יושב אי אפרים (שופטים י"ט, י); לוי מירכתי הר אפרים מוצג פילגש בבית לחם יהודה (שם שם, יט); ולפעמים נוצר קשר הדוק בין בני שבטים רחוקים, כגון הקשר בין בנימין ואנשי יבש גלעד (שמו"א י"א, לא) או זה שבין בית דוד ובין מואב (רות, שמו"א כ"ב, ג). אולי מותר לראות במסעו של תושב אפרים מבית לחם לגבעה שבבנימין דוגמה (אמנם של זמן מאוחר יותר) של הניידות החשובה כל כך בעיני בני דורם של דבורה וברק. אין הוא נוסע לצרכי מסחרו, אף לא למטרת צליינות, אך שהוא מזכיר את האפשרות שאגב אורחא יסור לבית ד'. יש עמו נער וצמד חמורים וגם צידה לדרך. הדרך בין נחלת יהודה והר אפרים פתוחה בימיו, והוא נוסע בבטחה. הוא בוטח בהכנסת האורחים של בני ישראל בני כל השבטים. הדבר האחד שנוסע מבני ישראל צריך להזהר מפניו הוא, שלא ייקלע ללינת לילה ל"עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה" (שופטים י"ט, יב). לא רק יחידים נעים בדרכים. גם שבטים שלמים, או בתי אב שלמים מחליפים לעתים נחלה. כך שבט דן. כך מכיר שבימי הקרב עודנו יושב ככל הנראה ממערב לירדן, אבל סופו שיתנחל בעבר הירדן המזרחי. כך זבולון שלפי ברכת יעקב (בראשית מ"ט, יג) הוא עתיד לשכון לחוף ימים, אך כאן עודנו שבט גלילי הררי.

תיאור של מאבק שבמרכזו עומד חופש התנועה בדרכים אנו מוצאים גם בפרשת אבימלך. כאשר נופל ריב בינו לבין בעלי שכם, פריקת העול מוצאת את ביטויה הראשון בכך שהם שמים לאבימלך מארבים על ראשי ההרים ונחלים את כל אשר יעבור עליהם בדרך (שופטים ט', כה). תגובתו של אבימלך אף היא באה בדרך של מארבים במבואות העיר (שם, לד-לה).

שבטי ישראל יושבים בהרים. העמק הוא, בתחילת הקרב, זרוע ערי מבצר כנעניות. כדי להתכנס למלחמה צריכים בני ישראל לרדת לעמק יזרעאל. שם ייפגשו שבטי הגליל והבאים מהר אפרים. אין בשירה פרטים על תנועות הלוחמים. אבל יש שימוש רב בלשון ירידה: אז ירדו לשערים עם ד' (פסוק יא), מני מכיר ירדו מחקקים (יד), בעמק שלח ברגליו (טו). לא ברורה משמעותו של "ירד" בפסוק יג78 וכן לא ברור מה משמעות המלה "שריד" בפסוק זה. אין סבירות להנחה שיש כאן רמז לאבדות כבדות הנגרמות לשבטי ישראל במלחמתם, עד שרק שריד הוא הזוכה בנצחון79. לא מן הנמנע שהתנגשויות הראשונות במלחמה מתרחשות בקרבת שערי הערים, כאשר הלוחמים הישראליים נתקלים ביחידות כנעניות המגיחות מן השערים כדי לבלום את הישראלים כמנהגם בימי חסימת הדרכים. אולי זאת המשמעות של "אז ירד שריד לאדירים" הקודם למיפקד השבטים ולתיאור הקרב. על פי הגיון צריכים המלכים הכנעניים לראות בעצם ירידת השבטים מהריהם מעשה של פריקת עול ועילה למלחמה.

אין לנו ידיעה על מקום התכנסותם של שבטי ישראל. אבל יש ידיעה על המקום בו מתיצבים מלכי כנען למלחמה: בתענך על מי מגידו (פסוק יט). מפסוק ח אנו יודעים על ציודם העלוב של הלוחמים הישראליים. הרמח, שידין80 רואה בו נשק ארוך וכבד המיועד לדקירה, מתאים למלחמה של רגלים נגד פרשים ורכב; הוא גם היה, יחד עם המגן, חלק מציודם של לוחמי המרכבות. יש מקום לשער שהפחד מפני המרכבות מניע את הלוחמים הישראליים לסמוך על נשק ארוך-טווח כגון הקשת והקלע, אך הללו אינם נזכרים בשירה81.

אין בעצם בשירה תיאור של מהלך הקרב, ויש לשער שהכנענים ערכו את כוחותיהם למערכה במקום נמוך שהוצף על ידי הגיאות הפתאומית של הקישון. הבוץ וזרמי המים הפכו את רכב הברזל שלהם למלכודת, ומותר להניח שלא רק סיסרא נטש את רכבו כדי לברוח ברגל, אלא כמוהו עשוגם רבים מלוחמיו. מפסוק יב אנו למדים שמקצת מן הנסים הלכו בשבי.

על השאלה אם ניתן ללמוד מפסוק ח על מספרם של בני ישראל או של הלוחמים שהשתתפו במערכה, צריך כמדומה להשיב בשלילה. אין כל ודאות שהמלה "אלף" בשירה הוראתה היא מספרית. אלף משמש במקרא גם במובן משפחה. כאשר גדעון נזקק למלה אלף בדברו על משפחת אבי העזרי, הוא נוקט מטבע לשון שהוא כנראה מקובל בימי השופטים ואולי גם אחריהם. ברשימת המשפחות בבמדבר כ"ו נמנות יותר מחמישים משפחות בשבטים השונים. אם נגרע מהן את משפחות יהודה ושמעון, שהן מחוץ לאופק הגיאוגרפי של המשורר ואת המשפחות שהתגבשו בשלבים יותר מאוחרים, לא נהיה רחוקים מן המנין של ארבעים משפחות בישראל של ימי דבורה82.

לחלקים נוספים של המאמר:
עדויות היסטוריות בשירת דבורה
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : האם היתה ברית שבטים ששמה ישראל?
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : ישראל של שירת דבורה
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : דגם אחר של הנהגה
העדויות היסטוריות בשירת דבורה : מעמדם של השבטים
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : מבט לאחור
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : אין בשירה גינוני פולחן
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : ההיתה עבודת אלילים בימי דבורה?
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : יעדי המלחמה ודרך ניהולה (פריט זה)

הערות השוליים:
75. ביחוד אם נקבל את דעתו של גודווין, Ch. Goodwin, JBL 63 (1944), 257 המפרש "מדין" בעקבות הע' כעגלות מכוסות או קרונות. זו גם דעתו של מ"ד קסוטו המובאת באנציקלופדיה מקראית ד', 692, ערך "מדין, ישבי על מדין".
76. האופט P. Haupt, Die Schlacht von Taanach, BZAW 21 (1914), 191-225 סבור שהמלחמה היתה מלחמת סחר ולא מלחמת דת. הכנענים מנעו יצוא בגדי הצבעונין וכלי הרקמה הישראליים ועל כך פרצה המלחמה. סלין E. Sellin, Festschrift Proksch, 149-166) גרס ששיבוש התנועה פגע במסחר, בחקלאות, בתנועה צבאית וגם בעליה למקדשים. בולינג (R. C. Boling, Judges, Anchor Bible, 118) רואה כאן ידיעה על הפסקת המסחר הכנעני על-ידי בני ישראל. לפי תפיסתו המלחמה היתה כולה מלחמת מסחר, שהוכרעה על-ידי שיתוף פעולה בין השבטים ההרריים ובין בעלי שיירות ישראליים. ואולם דעות אלה אינן יוצאות מכלל השערה.
77. י. ליוור ב"היסטוריה של עם ישראל" (ערך ב, מזר), כרך השופטים, 117-114.
78. תרגום יונתן מתרגם "נחת". רש"י, רד"ק ורלב"ג רואים כאן פועל קצר של "רדה". אך רד"ק מבחין בקושי הנובע מן הלמ"ד שב"לאדירים". הפרשנים המודרניים גורסים במצב ללא יוצא מן הכלל שצריך להתעלם מן הניקוד החריג של "ירד" בפסוקנו ולראות בו קל של "ירד".
79. אולי הצדק עם סובין (A. Soggin, ThLz 106 [1981], No. 9), המבקש לראות ב"שריד" מונח טכני צבאי קדום שמשמעותו אינה נהירה לנו היום. סימפסון C. A, Simpson, Composition of the Book of Judges, 1957, 19-20, 95 n. 46, 123) קורא במקום שריד שדר = סדר. הוא רואה כאן מונח החופף את האכדי Sidru ומתרגם line of battle.
80. יגאל ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא, 1963, 21, 137.
81. אלא אם כן נקבל את דעתם של קצת פרשנים שמחצצים שבפסוק יא הוא מלשון חץ (רד"ק, רלב"ג).
82. שלא כדעתו על ולהאוזן J. Wellhausen, Composition des Hexateuchs 218 n. המבקש לראות במספר 40,000 ראיה לקדמותה של השירה ולאותנטיות שלה, שהרי כל המסורות המקראיות האחרות מדברות על 600,000 לוחמים מבני ישראל. והשווה בן-ציון דינבורג (די-נור), ישראל בארצו, כרך ראשון, ספר ראשון, תרצ"ח, 156 הערה 18, המציין שמספר המשפחות של שבטי ישראל הנזכרים בשירת דבורה (כפי שהן מפרטות בבמדבר כ"ו, ה-ז, כ"ג, נ) עולה בדיוק לארבעים.

ביבליוגרפיה:
כותר: עדויות היסטוריות בשירת דבורה : יעדי המלחמה ודרך ניהולה
מחבר: שניצר, שמואל
תאריך: תמוז-אלול תשמ"ח , גליון (קטו)ד
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית