עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > מיפוי
אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי



תקציר
מפה היא תאור גרפי הנעשה באמצעות סימנים מוסכמים. על התפתחות המיפוי, החל מבבל ומצרים העתיקה עד לימי הביניים. 



מיפוי - התפתחות המיפוי באירופה
מחברת: צביה לוטן


מבוא

מפה היא תרשים הנעשה באמצעות סימנים מוסכמים והמתאר בניין, אזור, ישוב, מדינה את כדור הארץ למעשה, כמעט כל דבר שאותו רוצים לתאר בפני קבוצת אנשים. מיפוי ("קרטוגרפיה" בלעז) הוא התהליך והשיטות שבהם משתמשים להכנת המפה.

המיפוי הוא מקצוע עתיק. מהמפות הקדומות שנשמרו מבבל (2300 לפני הספירה) אפשר ללמוד כי רישום מפות החל עוד לפני כן. במאה השישית לפני הספירה החלו היוונים בפיתוח מדע-מתמטי של מיפוי פני כדור הארץ. תלמי, במאה השנייה לספירה, סיכם וביסס את המיפוי המתמטי, והסביר כיצד אפשר לתאר את פניה הכדוריים של הארץ על פני מפה שטוחה.

בימי הביניים שירטטו מפות T שהדגישו את התיאור הסמלי של המקומות ולא התעכבו על תיאור מדויק של המציאות הפיסית. רק במאה ה-14 החלו להופיע מפות המבוססות על מדידות של מרחקים ושל כיוונים ומשקפות את המציאות. מפות אלה נקראו "מפות פורטלאנו". המפה הימית הפכה לכלי עזר מכריע למלחים המנווטים את דרכם, יחד עם המצפן, עם לוחות אסטרונומיים ועם האצטרולב.

בבבל ובמצרים העתיקה

המפות הקדומות ביותר שנשתמרו במערב שורטטו לפני כארבעת אלפים שנה בבבל, על לוחות חומר רך. הבבלים מיפו את הארץ כאילו היא דיסקוס שטוח מוקף מים, שבבל במרכזו.

עברו לאתר ובו מפה בבלית משנת 600 לפנה"ס וכן שרטוט סכמטי שלה.

הבבלים שרטטו במפה זו, על לוח חימר, את הארץ המוכרת להם. הנהר המר מקיף את הארץ ובתוכו 7 איים בצורת משולשים. באיים מופיע השם "חבר". כמו כן מופיעה המילה - "בירו". לדעת החוקרים זהו שם מידת אורך בבלית שאורכה כ - 5,000 ק"מ.

רוב המפות שהוכנו על ידם ועל ידי המצרים היו מפות מעשיות שנועדו למטרות שלטוניות וכלכליות. הן כללו פרטים כמו גבולות ודרכים, שדות ותכנון עירוני.

ביוון העתיקה

הפילוסופים והגיאוגרפים היוונים החלו לדון באופן תיאורטי בדרכים הנכונות למיפוי שטחים ולשרטוט פני הארץ.
ביוון הצטבר ידע גיאוגרפי רב יחסית, שנאסף על ידי ספנים רבים. היוונים קיימו קשרי מסחר עם העמים לחופי הים השחור ועם חלק גדול מהעמים שישבו לחופי הים התיכון, במקומות רבים הם הקימו ערים יווניות בנות, אשר סחרו עם סביבתן ועם יוון.

ואולם, תרומתם של היוונים למיפוי רבה יותר בפיתוח שיטות חדשות מאשר בהרחבת הידע הגיאוגרפי. במילטוס, שהיתה עיר מסחר חשובה, התפתח מרכז של ידע מדעי בתחומים שונים - ובהם הגיאוגרפיה.

הקאטיוס ממילטוס יצר כנראה את הספר הראשון על העולם (בשנת 500 לפנה"ס).

עברו לאתר ובו 4 מפות של גיאוגרפים מיוון: הומרוס, הקאטיוס, ארטוסתנס ותלמי.

הרדוטוס , דור אחריו, רכש מידע נוסף, סייר במקומות רבים והרחיב את מסקנות הקאטיוס. הרודוטוס כתב על הקפת אפריקה על ידי הפניקים והראה שהים הכספי הוא ימה ולא חלק מהים הצפוני, כפי שחשבו בתקופתו. הרודוטוס טען שבני זמנו אינם מכירים את כל העולם ולכן התנגד לשרטוט מפה של העולם כולו; אולם מתוך התיאור המילולי שנתן לעולם, שיחזרו מפה המתאימה לתפישותיו.

במפת הרודוטוס הארץ מתוארת כדיסקוס גדול המוקף באוקיינוס. במרכזה של הארץ שלוש היבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. הרודוטוס חשב שאירופה היא הגדולה ביבשות. אפריקה מופרדת מאירופה על ידי הים התיכון ומאסיה על ידי ים סוף.

מלומדים יווניים המשיכו לפתח שיטות למיפוי פניה הכדוריים של הארץ על גבי מפות שטוחות. כך למשל טען דמוקריטוס, במאה החמישית לפנה"ס, שאליפסה מתאימה יותר לתיאור העולם על גבי משטח מאשר הדיסקוס שהיה מקובל עד אז.

התפתחותו של המיפוי היווני הגיעה לשיאה בעבודתו של תלמי מאלכסנדריה. תלמי שיכלל את שיטות המיפוי השונות של קודמיו ויצר תיאוריה גיאומטרית של שיטות שונות לשרטט את פני הקרקע העגולים על גבי מפה.
תלמי כתב חיבור מקיף בשמונה כרכים שנקרא "המדריך לגיאוגרפיה". זהו ספר הדרכה מלא לשרטוט מפות של העולם המוכר בתקופתו. הכרך הראשון של הספר דן בעקרונות המיפוי המתמטי, במבנה כדור הארץ, בהיטל שונים, ובחלוקת העולם לקווי רוחב ואורך. ששת הכרכים הבאים מפרטים את מיקומם של כ-8,000 אתרים לפי קווי האורך והרוחב שלהם. המיקום נקבע בדרך כלל בעזרת כמה גורמים, ובהם מדידות מדויקות של קווי הרוחב שערכו היוונים, ידע גיאוגרפי קודם, הערכת מרחקים וכיוונים ודיווחיהם של נוסעים. הנתונים שבספר טובים למדי בכל הנוגע לאגן הים התיכון; אולם הנתונים על מקומות רחוקים יותר סובלים מחוסר דיוק ואף מטעויות. טעויותיו של תלמי הצטברו ויצרו סטייה גדולה בהערכתו את גודל היבשות המוכרות. הוא העריך שאסיה ואירופה משתרעות על פני חצי מכדור הארץ (180 מעלות), כאשר למעשה הן משתרעות על כשליש בלבד (130 מעלות).

למפת עולם משוחזרת של תלמי מהמאה ה-13
למפת עולם משוחזרת של תלמי משנת 1482

הכרך השמיני מדגים את עקרונות המיפוי והשימוש בספר, באמצעות סקירת 26 מפות אזוריות. בזכות השימוש בקווי אורך ורוחב, הנתונים בספר מספיקים כדי שאפשר יהיה לשרטט מפות אלו ורבות אחרות; אולם איננו יודעים אם תלמי אכן שירטט את המפות הללו. אם מפות כאלה שורטטו בעת העתיקה, הן אבדו.
במאה ה-13, יותר מאלף שנה אחרי כתיבת הספר, שוחזרו המפות המוזכרות בספר (כולל מפת העולם) על ידי מלומדים יוונים בביזנטיון. מפות אלו, יחד עם הספר, הגיעו לאירופה המערבית רק בשנת 1400.
לספר ולמפות המצורפות אליו היתה השפעה רבה על משרטטי מפות באירופה, וכן למתעניינים בגיאוגרפיה. גם קולומבוס התבסס על המפה של תלמי כאשר חישב את המרחק מאירופה להודו ממערב.

ברומא העתיקה

העניין של הרומאים במיפוי ובמפות היה מעשי. הם היו מעוניינים בכלים שיסייעו להם להילחם, לשמור על שטחים ואחר כך לנהל את האימפריה הרחבה שכבשו. בשונה מהיוונים הם לא התענינו בייצוג מדעי או נכון של העולם.

הם פיתחו מפת דרכים כללית של האימפריה הרומית, עם ציון המרחקים אך ללא קנה מידה קבוע, שבה הודגשו הדרכים האסטרטגיות. מפה זו נועדה לסייע לצבא, לשליטים ולסוחרים לנווט באמצעותה בקלות בדרכים בדומה למפות הנהגים והתיירים בימינו. הרומאים שירטטו גם מפות ערים ומפות של אזורים שונים.
הם הכינו מפה צרה וארוכה (אורכה היה 6.28 מטר ורוחבה - 34 סנטימטר) כדי שתהייה נוחה לטלטול. גבולות הארצות במפה זו קיבלו ממדים מאורכים כדי להתאימם לצורתה של המפה.

עברו לאתר ובו קטע ששוחזר בשנת 1589 של מפה רומית מהמאה ה - 1.
המפה נקראת לוח פויטינגר על שם החוקר הגרמני פויטינגר.

עברו לקטע ממפת מידבא, ששורטטה במאה ה - 6 בקיסרות ביזנטיון.
במפה נראים נהר הירדן נשפך לים המלח והעיר ירושלים מוקפת חומות.

מפות בימי הביניים - מפת העולם

בימי הביניים היה למפות העולם תפקיד סמלי יותר מאשר תפקיד מעשי. מפות אלו תיארו את העולם הפיסי, אך גם פן נוסף של העולם, שהיה לא פחות חשוב מבחינת מציירי המפות: את העולם הרוחני והסיפורי.
המפות שימשו גם לשם המחשה של סיפור דתי-נוצרי וסיפור היסטורי, בדומה לציורים בכנסיה, וגם כקישוט. בהתאם לפרשנות כתבי הקודש צוירה ירושלים במרכז העולם. במפות אלו לא נעשה כל שימוש בשיטות המיפוי המתמטי של היוונים, ואף לא בשיטותיהם המעשיות של הרומים.

מפות העולם ציירו עולם שטוח וסכמתי, אוירו באיורים דתיים וכונו מאוחר יותר מפות T ו - O. האות T ייצגה את הצורה של רוב הימים והנהרות המפרידים בין היבשות, והאות O ייצגה את האוקיינוס המקיף את העולם. צד מזרח נמצא בראש המפה, כפי שעצם המלה "מזרח" (אוריינט, orientation) מציעה כיוון.

בשלהי ימי הביניים - מפות ימאים (פורטלאנו)

במאה ה-12 חל גידול במסחר הבין-לאומי, ואתו רבו ההפלגות של אוניות המסחר בדרכים בין-לאומיות. הימאים היו זקוקים למפות ניווט מדויקות כדי שיוכלו לנווט בקווים ישרים הקצרים מניווט לאורך החופים.

אבותיהם של מפות הניווט המדויקות היו תושביהן של שלוש ערי נמל מרכזיות באיטליה של התקופה - פיזה (החלוצה), גנואה (משפחת ויקונטי) וונציה. במאה ה-14 החלו לשרטט מפות כאלה גם בקטלוניה, שבספרד. בעיקר הצטיינו אנשי מיורקה, שחלק נכבד מהם היו יהודים ואנוסים.

המפות הימיות הוכנו למען הימאים ונקראו פורטאלנו (מדריך נמל). הן התבססו על ידע של הימאים. דבריהם שנרשמו בעבר - צורת קווי החוף, הערים ששוכנות לחוף לים, המרחקים - "תורגמו" עתה למערכת קוים ישרים, לפי כיווני שושנת הרוחות.

המפות התבססו בצורתן על השימוש הנרחב במצפן, ואיפשרו לנווט להשתמש רק במצפן ובנתונים על המרחק שעבר. המפות היו מדויקות יחסית: הן תיארו את קו החוף בדיוק רב בהרבה מהמפה של תלמי.
מלבד העובדה שהן איפשרו ניווט בטוח, היו המפות ניידות ואפשר היה לבחון אותן מול המקום שאותו תיארו, ולתקנן בהתאם.

מעתה נרשמו הקווים במפה בזכות ניסיונו המר והקשה של הימאי אשר פעם התנפצה ספינתו על סלעים ופעם אחרת הסתייע במתאר חוף כדי לנווט את דרכו לנמל המבוקש. המיתוס, המסורת או פירוש המלה הכתובה בכתבי הקודש שוב לא שימשו כנקודות מוצא למיפוי החופים, אם כי גם להם עדיין נשאר מקום בשולי המפה ובתוך היבשות.

המרשימות שבכל מפות העולם ששרדו מאותה תקופה הן אלה הנמצאות באטלס הקטלאני (1375), שיוצר בבית הספר לקרטוגרפיה בפלמה דה מיורקה (נשלטה על יד ארגון), בידי אברהם קרשקש. כשביקש מלך צרפת שארל החמישי ממלך ארגון העתק של מפת העולם הטובה ביותר שיש בידו, הוא קיבל את האטלס הקטלאני.

מפות פורטלאנו נועדו לסייע לנווט בים. הן אומנם היו מדויקות מהמפות של תלמי, אולם הן התעלמו מעקרונות המיפוי שהוא הציע ולא השתמשו, למשל, בקווי אורך ורוחב. במפות אלו לא באה לידי ביטוי העובדה כי כדור הארץ עגול, ולכן לא היה להן קנה מידה אחיד. אולם חסרונות אלו לא הפריעו למשתמשים בהן, כל עוד שטו בחופים המוכרים של הים התיכון ואירופה. מפות אלו תרמו רבות להתפתחות המיפוי המודרני. הנתונים שהופיעו בהן שולבו באמצע המאה ה-16 על ידי חלוצי המיפוי המודרני, מרקאטור ואורטליוס, במפות החדשות ששירטטו.

הוספת קווי רוחב למפות פורטאלנו

הפורטוגלים ניסו להגיע להודו על ידי הקפת אפריקה ממערב למזרח.

כאשר הפליגו הספנים דרומה ממצרי גיברלטר, הם השאירו מאחוריהם את כל ציוני הדרך המוכרים ומשרי הביטחון של מפות הפורטאלנו. בעת הפלגתם דרומה אספו נתונים חדשים על קו החוף, על הכיוונים ועל המרחקים, ומסרו אותם לשרטטי המפות כאשר חזרו לפורטוגל. הללו עידכנו את המפות הישנות בעזרת הידע החדש.

עברו לאתר ובו מפה ששורטטה על ידי הנריקוס מרטלוס משנת 1489.

הסימונים המקובלים על גבי מפות הפורטלאנו לא הספיקו לצרכים החדשים של הימאים. שרטטי המפות הפורטוגלים נאלצו להוסיף למפות אפריקה גם קווי רוחב.
קו החוף של אפריקה המזרחית משתרע על פני כ-75 מעלות (מקו רוחב 38 מעלות צפון ועד קו רוחב 38 מעלות דרום). בשל תנאי השיט נאלצו הספנים הפורטוגלים לשוט הרחק מהחוף. עתה יכלו ללמוד על מיקומם רק באמצעות קו הרוחב. בתחילה העריכו אותו באמצעות הזווית שבין כוכב הצפון וקו האופק, אך ככל שהדרימו שקע כוכב הצפון והיה עליהם להשתמש בטבלאות נטייה עם איצטרולב או קואדראנט, כשהם בודקים את נטייתה של השמש בצהרי היום.

בתחילת המאה ה-16 החלו לרשום על המפות הימיות סקלות של קווי רוחב, ומקומות רבים יותר ויותר על חוף הים האפריקני צוינו בקווי רוחב.

עברו לאתר ובו ציור של גלובוס ועליו קוי רוחב משנת 1493.

פיתוח לוחות אסטרונומיים

הלוחות האסטרונומיים מיקמו את כוכבי השמים ביחס לנקודות שונות בנתיבים ימיים, ובכך סייעו למלחים לנווט את דרכם בלילה.

פיתוח לוחות אסטרונומיים בספרד
באמצע המאה ה-13 עלה בקסטיליה לשלטון המלך אלפונסו העשירי, המכונה "החכם". הוא פנה אל רבי צייג, חזן בית-הכנסת בטולדו, ואל יהודה בן משה הכהן, וביקש מהם לחבר לוחות אסטרונומיים.
הלוחות נקראו על שמו - הלוחות האלפונסיניים. הלוחות שימשו את הנווטים במשך כמאתיים שנה עד שהוחלפו על ידי הלוחות שחיבר אברהם זכות.

פיתוח לוחות אסטרונומיים בפורטוגל
בסוף המאה ה-14, כשהתחדשו רדיפות היהודים בארגון (היום - חלק מספרד), קיבל יהודה קרשקש, בנו של אברהם קרשקש את הזמנתו של הנריקה הנווט, נסיך פורטוגל, לסייע לפורטוגלים להכין מפות וטבלאות אסטרונומיים במסעם לאפריקה. יהודי נוסף שצורף לצוות המחקר של מלכי פורטוגל היה האסטרונום אברהם זכות.
הוא חיבר לוחות אסטרונומיים חדשים, והם אלה ששימשו את הפלגות הפורטוגלים לאפריקה.

היסטוריון פורטוגלי בן התקופה, גספר קוריה, תאר בספרו "תולדות הודו" את חשיבותו ואת השפעתו של אברהם זכות על הפלגות פורטוגל להודו:

ביבליוגרפיה:
כותר: מיפוי - התפתחות המיפוי באירופה
שם  האתר: האופק מתרחב
מחברת: לוטן, צביה
בעלי זכויות : אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי
הערות: 1. תחקיר: שאול קציר.
2. עיצוב גרפי: סשה פיסרבסקי, רם עפרון.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית