הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > ממצרים לכנען
דברי הימים הוצאה לאור


תקציר
הצגת גישות שונות לזיהוי הרקע ההיסטורי של יציאת מצרים. אין כל ידיעה מחוץ למקרא על יציאת בני ישראל ממצרים ולכן הרקע ההיסטורי לפרשייה מקראית זו נלמד מעדויות על תופעות מקבילות ודומות שארעו במצרים ובכנען באלף השני לפנה"ס.



מבוא לספר שמות : ישראל במצרים - הרקע ההיסטורי
מחבר: פרופ' בוסתנאי עודד


בבראשית מז, א-ו מסופר על ישיבת יעקב ובניו בארץ גושן, היא "שדה צען" (תהלים ע"ח, יב) אשר במזרח הדלתא. בני יעקב לא התיישבו אפוא במצרים גופא אלא במדבר ובספר. "שדה צען" הוא מקום יפה למרעה קיץ לאוכלוסייה של רועי צאן ובקר. ואכן, תעודות מצריות מדווחות על בואם של שבטי נודדים לרעות את צאנם בארץ גושן. בפפירוס אנאסטזי ו' נאמר: "סיימנו להניח לשבטי השאסו מאדום לעבור את מבצר מרנפתח אשר בת'כו (היא סוכות אשר באזור הדלתא) אל הבריכות של פיתום של מרנפתח בת'כו כדי להחיות את עצמם ואת מקניהם, על-פי רצון פרעה" וגו'. הדבר תואם את המסופר על ירידת אברהם למצרים ולאחר מכן על ירידת יעקב ובניו לשבור בה שבר (בראשית יב, י; כו, א-ד; מב, א-ב). אין זה מקרה, שדווקא בארץ גושן מצויים מקומות הקרויים בשמות שמיים-מערביים (מגדול, בעל צפון, סוכות ועוד).

יוסף בן מתתיהו קשר את ירידת בני יעקב מצרימה עם תנועת ההיקסוס, שכן המסורות שהיו בידיו דיברו ברועים עבדים, שהשתלטו על מצרים ומלכו עליה שנים רבות. נראה כי מדובר בגלי פלישה של עמים מן המזרח אל מצרים. פולשים אלה, חלקם ממוצא שמי-מערבי, השתלטו על מצרים. כאן אולי ההסבר לעובדה, שיוסף הגיע למשרה רמה במצרים, אף-על-פי שלא היה ממוצא מצרי. לעומת התיאורים בספר בראשית על ירידת יעקב ובניו מצרימה ופרנסתם על המרעה שם, ולעומת הסיפורים על גדולת יוסף, מספר ספר שמות על שעבוד בני-ישראל בעבודת פרך. על עבודת כפייה במצרים מדברים גם מקורות חוץ-מקראיים. הפרעונים ניצלו מספר גדול של עבדים לצורך מפעלי הבנייה והכרייה הגדולים. בני-ישראל הועסקו בבניית ערים, ככתוב: "וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס" (שמות א, יא). "ערי מסכנות" הן ערים מבוצרות או ערי אחסון, שאגרו בהן מזון רב.

יציאת מצרים היא נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של עם ישראל. הברית שכרתו בני-ישראל עם אלוהיהם בצאתם ממצרים היא שעשתה אותם לעם, ככתוב "היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך" (דברים כז, ט). לכן למצוות רבות הנמקות היסטוריות הקשורות ביציאת מצרים.

סקירות קורות העבר במקרא מזכירות את יציאת מצרים כמאורע מרכזי בחיי האומה (יהושע כד; שמואל-א יב; תהלים קח-קז ועוד), ולכן מופרכת הטענה, שמאורע חשוב כזה בתולדות ישראל אינו אלא יצירה ספרותית חסרת גרעין היסטורי. כל הניתוחים הספרותיים-ביקורתיים של פרקיו הראשונים של ספר שמות אין בהם כדי לערער את העדויות על עצם המאורע של יציאת מצרים, גם אם קיימים ספקות בדבר הדיוק ההיסטורי של תיאורי היציאה, הנדודים במדבר, כיבוש הארץ וההתנחלות, כפי שהם מובאים במקרא. הסתירות ואי-ההתאמות בין הסיפורים משקפות מסורות שונות, כפי שנתגבשו בזמנים שונים ובחוגים שונים.

מתי היתה יציאת מצרים ומה רקעה ההיסטורי? במקרא נמצאים אזכורים, שלמראית עין מלמדים במישרין או בעקיפים על מועד היציאה ממצרים. במלכים-א ו, א נאמר: "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים"; כלומר: עברו 480 שנה מיציאת מצרים ועד ראשית בנייתו של מקדש שלמה. אם נניח כי הבנייה הושלמה בסביבות שנת 970 לפה"ס, הרי שיציאת מצרים חלה בשנת 1450 לפה"ס. תאריך זה מקבל חיזוק מן הכתוב: "בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה... שלש מאות שנה" (שופטים יא, כו). כלומר, מראשית כיבוש הארץ (כיבוש עבר-הירדן) ועד ימי יפתח בתקופת השופטים חלפו 300 שנה. יפתח חי כמשוער במחצית השנייה של מאה י"ב (סביבות 1150); ואם כן, אנו מתקרבים לשנת 1450 כזמן יציאת מצרים.

החוקרים שקשרו את קבוצות הח'בירו בתעודות אל-עמארנה (מאה י"ד) בתהליך חדירת בני-ישראל לארץ כנען, מקבלים את החישוב, שלפיו אירעה יציאת מצרים באמצע מאה ט"ו. אולם תאריך מוקדם כזה הוא בעייתי, שכן במאה ט"ו עמדה מצרים בסימן של חוסן מדיני וצבאי, ומלכיה ביססו את אחיזת מצרים בארץ כנען ושלטו בה ללא עוררין. לפיכך סביר להניח, שמקור המספר 480 הנזכר לעיל – במסורת המונה שנים-עשר דורות של כוהנים (40 שנה לדור) מאהרן ועד אחימעץ אחי עזריה בן צדוק, ששימש כוהן גדול בימי שלמה. הדי מסורת זו נשמעים מן הכתוב בדברי-הימים-א ו, לה-לז. שם נמנו שנים-עשר דורות של כוהנים מיציאת מצרים ועד שלמה. אך בחישוב של 25 שנה לדור נקבל 300 שנה לשנים-עשר דורות של כוהנים. כן נקבל בתאריך יציאת מצרים את שנת 1270 לפה"ס בערך. התאריך נראה סביר, כי כעבור כ-50 שנה נזכר בכתובת מרנפתח (הידועה כ"אסטילת ישראל") השם "ישראל". בכתובת זו מתפאר מרנפתח מלך מצרים שהכניע את כנען, והוא מזכיר את כיבוש אשקלון, גזר וינועם. וכן נאמר שם: "ישראל הושם, זרע אין לו". כתובת זו הוצבה בידי מרנפתח בשנה החמישית למלכותו (1207 לפה"ס בקירוב), ועל כן נראה, כי ישראל כבר היו בכנען במחצית השנייה של מאה י"ג. עם זאת יש לציין, כי אין לנו כל ידיעה מחוץ למקרא על יציאת בני-ישראל ממצרים, על נדודיהם במדבר ועל דרכי חדירתם לארץ כנען. לכן נאלצים אנו ללמוד את הרקע ההיסטורי למסופר במקרא מעדויות עקיפות ומתופעות מקבילות ודומות, שהתרחשו בקדמת אסיה באלף השני לפה"ס.

לחלקים אחרים של המאמר:
מבוא לספר שמות : המבנה הספרותי של ספר שמות והרכבו
מבוא לספר שמות : הרכב הספר לפי "השערת המקורות"
מבוא לספר שמות : הרכב ספר שמות לפי "השערת המסורות"
מבוא לספר שמות : ההיבט ההיסטורי - כניסת שמיים מערבים למצרים
מבוא לספר שמות : ישראל במצרים - הרקע ההיסטורי (פריט זה)
מבוא לספר שמות : הדי מאורע יציאת מצרים בנביאים ובכתובים
מבוא לספר שמות : הצורות הספרותיות בספר שמות

ביבליוגרפיה:
כותר: מבוא לספר שמות : ישראל במצרים - הרקע ההיסטורי
מחבר: עודד, בוסתנאי (פרופ')
שם  הספר: עולם התנ"ך
עורך הספר: הרן, מנחם  (פרופ')
תאריך: 1983-1996
בעלי זכויות : דברי הימים הוצאה לאור
הוצאה לאור: דברי הימים הוצאה לאור
הערות: 1. ‫מאושר על-ידי משרד החינוך והתרבות.
2. האנציקלופדיה מורכבת מ- 24 כרכים.
הערות לפריט זה:

1. מתוך הכרך שמות בעריכת פרופ' שמריהו טלמון.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית