המילה ,"anasthesia" אלחוש, או הרדמה, נובעת מן המילה היוונית לחוסר תחושה (anaisthesia). האלחוש פותח כאמצעי להפיכת החולה ללא מודע לנעשה סביבו (הרדמה כללית), או לרדום בחלק מגופו (הרדמה מקומית), כדי לנתחו, בלי שיגיב לכאב. את השימוש הראשון לאלחוש הכימי בהרדמה כללית עשה בשנת 1834 סר ג'יימס יאנג סימפסון (1811-1870) מאדינבורו, סקוטלנד, שהשתמש בכלורופורם במיילדות. השימוש בכימיקל זה נפוץ, לאחר שהמלכה ויקטוריה הורדמה בכלורופורם, בעת לידת בנה השביעי.
ב-10 בדצמבר 1844, הציג פרופסור גרדנר קולטון (1814-1898) את נפלאות תחמוצת החנקן ("גז הצחוק") ביוניון הול בהרטפורד, קונטיקט.
עם התקדמות המצגת, חצה את האולם בריצה אדם ששאף את הגז, כשבעקבותיו רודף "מתנדב" נוסף. הרודף מעד, נפל על הרצפה ופצע את רגלו, אך ברור ללא ספק כי לא חש כל כאב.
ההרדמה הכללית נכנסה לשימוש לראשונה בניתוח בארצות הברית, בשנת 1842, שבמהלכו השתמש ד"ר קרופורד ווילאמסון לונג (1815-1878) באתר. בספטמבר 1846, לפי הצעת הרוקח ד"ר צ'רלס תומס ג'קסון (1805-1880), החליט ד"ר וויליאם תומס גרין מורטון (1819-1868), רופא שיניים, להחליף את תחמוצת החנקן באתר. בתאריך 30 בספטמבר 1846, הרדים באתר את אבן ה. פרוסט, וטיפל בשן מוגלתית בפיו. המשתמשים הבאים באתר היו ד"ר מורטון וד"ר ג'ון קולינס וורן (1778-1856), בבית החולים הכללי במסצ'וסטס, במהלך הסרת גידול בצוואר, שבוצע ב-14 באוקטובר 1846. מאז, בדומה לכלורופורם, נכנס האתר לשימוש קבוע.
האלחוש המקומי הראשון היה קוקאין, שנכנס לשימוש לאחר שנת 1884. בשנת 1904, הוחלף בנובוקאין (פרוקאין הידרוכלורידי). ההרדמה התוך-ורידית שיוצרה לראשונה מחומרים כימיים אחרים, היתה ברביטל (סם שינה), ששווק במקור תחת השם וורונל, ונכנס לשימוש מבוקר בשנת 1902. היא הוחלפה בברביטורטים אחרים כגון אמיטל, נמבוטל (שם מסחרי לפנטוברביטל סודיום) ופנטוטל (שם מסחרי לתיופנטל סודיום) לאחר שנת 1930.
