עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > אמונות ודעות במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים
החברה לחקר המקרא בישראל


תקציר
חלק זה של המאמר דן בתיאורים בספר תהילים העוסקים בשאול, משכן המתים ובמוות. המאמר מראה את ההקבלות בין תפיסת השאול בספר תהילים לבין התפיסה של המיתוסים המסופוטמים.



שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : השאול
מחברת: יהודית דישון


השאול הוא שם עולם המתים הידוע בכל המיתוסים של המזרח הקדום ותכונות משותפות רבות לתיאורו קיימות בכל המיתוסים. בספר תהילים מכונה עולם המתים הזה בכינויים שונים. כל שם מביע תכונה אופינית למקום זה.

  1. שאול – השם בא כנראה מהשורש שאל, מקום בו שואלים וחוקרים את המתים60.
  2. בור – בור הנמצא מתחת לפני הארץ61. מונח אכדי מקביל הוא בורו62.
  3. באר – במובן בור63.
  4. שחת – במובן של לכלוך וזוהמה64. מאחר שהאמינו שהאוכל בשאול הוא עפר בא כינוי זה לשאול. מקבילה אכדית היא כנראה המלה שותה65.
  5. דומה – השם נגזר מהשורש דום. כלומר מקום שבו שורר השקט66.
  6. אבדון – נגזר מהשורש אבד. כלומר מקום בו כלים ואובדים67. מונח זה ידוע רק בעברית. יתכן ומקורו בנדידת העברים במדבר.
  7. ארץ נשיה – ארץ של שכחה, מקום בו האדם שוכח וכולם שוכחים אותו68.

במיתוסים הכנעניים והבבליים מתוארת השאול כמקום מתחת לאדמה. גם השאול של יוון העתיקה נמצאה מתחת לאדמה. זה מקום שאין ממנו חזרה, לפי התיאור הבבלי69. מאחר והשאול נמצאה מתחת לאדמה היא נקראת בור או באר. האמונה הרווחת במזרח הקדום היא, שלאחר המות יורד האדם לשאול. וכן מצינו גם בתהילים נ"ה, כד: "ואתה אלהים תורדם לבאר שחת..."70.

אולם במקום אחד בספר תהילים מתוארת עליה לאחר המות במקום תיאור הירידה הרגיל: "אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך" (תהילים ק"ב, כה). ייתכן שפסוק זה מבוסס על האמונה שהיתה קיימת במזרח הקדום ליד האמונה בירידה לשאול שהמתים מטפסים על הרים לאחר מותם.

שאול היא ארץ החושך: "שתני בבור תחתיות במחשבים במצלות" (תהילים פ"ח, ז). בניגוד לארץ החיים הנקראת ארץ האור: "כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים באור החיים" (תהילים נ"ו, יד). גם באכדית נקראת השאול בית החושך71.

המתים נקראים רפאים (חלושים) בטכסטים האוגריתיים, וכן בתהילים: "הלמתים תעשה פלא אם-רפאים יקומו יודוך סלה" (פ"ח, יא). לשוכני שאול אין כוח: "כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו. נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל" (פ"ח, ד-ה). גם המצרים והיוונים ראו את המתים כחלושים וחסרי אונים.

מאכל המתים בשאול הוא לכלוך ועפר, ומכאן אחד מכינויי השאול שחת. כן הדבר בעלילת גלגמש כאשר הוא מתאר את חלום אנקידו. כן מודגשת במיוחד עובדה זו במיתוס המסופוטמי של ירידת אשתר לשאול. רעיון דומה מצוי במיתוסים של מצרים ויון72. בעלילת בעל הכנענית מתואר מות, אל השאול, כיושב על כסא השקוע בלכלוך וארץ נחלתו היא הזוהמה73.

מקובלת האמונה במזרח הקדום שנפשות המתים מקבלות צורה של ציפור74. כך חלם אנקידו שכל גדולי הארץ ישבו בבית החושך מכוסים בכנפי ציפורים75. רמז לכך נוכל למצוא אולי בתהילים צ', י: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורחבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה".

לעתים מתוארים המתים בשאול כישנים: "הביטה ענני ה' אלהי האירה עיני פן אישן המות" (תהלים י"ג, ד).

המתים אינם יכולים יותר לפנות לה': "כי אין במות זכרך בשאול מי יודה-לך" (תהילים ו', ו)76. המתים נשכחו, לפחות באופן זמני, מה' ונותקו ממנו: "במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו" (תהילים פ"ח, ו).

השאול נראתה לקדמונים כאיזור מוקף חומה ובו שערים: "חננני ה' ראה עניי משנאי מרוממי משערי-מות" (תהילים ט', יד). גם בעלילת גלגמש מוזכרות דלתי השאול77.

שם אל השאול באוגרית הוא מות. הקטע הקשה הבא מזכיר אולי דמות מיתולוגית זו. תהילים מ"ט, טו: "כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבל לו". מות הוא כנראה מות, אל השאול.

מות מתואר בכתבי אוגרית כמפלצת תאותנית עם פה פעור, הפוער פיו ובולע אנשים78. ייתכן שהד לתיאור זה נמצא בתהילים קמ"א, ז: "כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול"79. פרסוניפיקציה של מות וכלי נשקו, בעלת רקע מיתולוגי נמצאת בתהילים י"ח, ה-ו: "אפפוני חבלי-מות ונחלי בליעל יבעתוני. חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות". וכן בתהילים צ"א, ה-ו: "לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים". חבלי מות או חבלי שינה מופיעים בהודו ובמקומות אחרים. באופן מקביל לכך הביטוי העברי המאוחר חבלי שינה.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : עלילת הבריאה
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : תפיסת העולם
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : השאול (מאמר זה)
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : אלמות ונעורים נצחיים
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : אספת האלים
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : ייחוס תכונות אנושיות לה'
שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : ספר הגורל וספר החיים

הערות:
60. וכן עיין תהילים ו', ו; ט', יח: י"ח, ה-ו; ל', ר; ל"א, יח; מ"ט, טו; נ"ה, טז; פ"ו, יג; קמ"א, ז.
61. וכן עיין תהילים כ"ח, א; ל', ד; פ"ח, ה-ז; קמ"ג, ז.
62. אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', ע' 758.
63. עיין תהילים נ"ה, כד; ס"ט, טז.
64. עיין תהילים ט', טז; ט"ז, י; ל', י.
65. אנציקלופדיה מקראית, כנ"ל.
66. עיין תהילים צ"ד, יז; קט"ו, יז.
67. תהילים פ"ח, יב.
68. תהילים פ"ח, יג.
69. עיין ג'מס, כנ"ל, ע' 189.
70. וכן עיין תהילים קמ"ג, ז.
71. עיין גסטר, טספיס, ע' 203.
72. כנ"ל.
73. עיין עלילת בעל 13-14 II, ciii. על פי ספרו של דריבר, כנ"ל.
74. T. H. Gaster, The Oldest Stories in the World, p. 48.
75. כנ"ל, ע' 34.
76. וכן תהילים ל', י; פ"ח, יב-יד.
77. וכן ראה ישעיהו ל"ח, י; ועיין גסטר, כנ"ל, ע' 31.
78. עלילת בעל 1-5 ii,יI. לפי דריבר, כנ"ל.
79. וכן השווה ישעיהו ה', יד; חבקוק ב', ה; משלי א', יב.

ביבליוגרפיה:
כותר: שאריות מיתולוגיות בספר תהילים : השאול
מחברת: דישון, יהודית
שם  הספר: פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל : ספר ה' : לזכר שמואל דים ז"ל
עורכי הספר: בר-דרומא, חיים  (ד"ר) ; גבריהו, חיים מ.י.
תאריך: תשי"ח
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל; קרית ספר
הערות: 1. לא הצלחנו לאתר את בעלי זכויות היוצרים לפריט. במידה ויאותרו בעלי הזכויות, נפנה אליהם לקבל את הרשאתם.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית