הנמר הוא טורף חזק וזריז ממשפחת החתוליים שבסדרת הטורפים.
הוא נפוץ במערב אסיה, דרום אסיה ומזרחה ואפריקה.
הנמר שוכן בנוף הררי, בין סלעים וגאיות וכן ביערות ובחורשים. הוא פעיל בעיקר בלילה ומסתתר במשך היום בין סבכי צמחים ובמערות.
ממדיו גדולים: הוא מגיע למשקל של 60 ק"ג ולאורך של 1.5 מטרים.
הנמר הוא בעל חיים יחידאי. לכל פרט נחלה משלו והיא מסומנת על ידי התזת שתן, הטלת גללים, שריטות על גזעי עצים ושאגות. הנחלה של הזכר משתרעת על שטח של מספר עשרות קילומטרים ולנקבה נחלה קטנה יותר.
מזונו מגוון מאוד: יעלים, שפנים, דורבנים, חוגלות ואפילו זוחלים, חרקים וחתולי-בית. באפריקה הנמר ניזון גם מבעלי חיים גדולים כמו אנטילופה. את טרפו מעלה הנמר על עץ גבוה, כך הוא מונע מאוכלי פגרים אחרים לאכול את טרפו.

הזכר והנקבה נפגשים לחיזור ולאחריו הם נפרדים. הנקבה מגדלת את גוריה לבד.
הרבייה נעשית כמעט כל השנה. כל מחזור ייחום נמשך שלושה ימים, במהלכו הזכר מזדווג עם הנקבה מאות פעמים.
במהלך תקופת ההזדווגות לא אוכלים בני הזוג.
ההריון נמשך בין שלושה לשלושה וחצי חודשים ובסופם ממליטה הנקבה עד שישה גורים קטנים המכוסים בפרווה ושוקלים כחצי קילו. כשהם בני שבוע, פוקחים הגורים את עיניהם ובגיל חודש הם ניזונים מבשר ציד.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים.
בארץ לא ידוע על מקרים של נמרים שטרפו בני אדם. אולם, הנמרים טורפים לעיתים בקר וצאן, וכתוצאה מכך נרדפים על ידי בני אדם. נמרים נרדפים גם בעבור פרוותם רבת הערך.
מפאת היותם בעלי-חיים לא חברותיים, אין הם לומדים האחד מהשני להיזהר מפני רדיפות האדם. הם גם אינם יודעים להיזהר מטורפים אחרים או ממלכודות ולכן קל יחסית להשמידם.
בארץ מנסים לשמור על אוכלוסיית הנמרים הקטנה ששרדה במדבר יהודה ובהר הנגב. הנמרים שחיו בצפון הארץ ובמרכזה נכחדו.