עמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום > מלחמות ישראל > מלחמת העצמאות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
התקפות הערבים על יישובים מבודדים דרשו השקעת אמצעים רבים להגנתם, ועוררו את השאלה האם ומתי יפונו תושבים מן היישוב?



מלחמה לא סדירה - הישובים המבודדים
מחברים: חיה רגב; ד"ר אביגיל אורן


הגנה על היישובים המבודדים – יישובים יהודיים רבים היו באזורים שהיו בשליטה ערבית, חלקם אף מחוץ לתחום המיועד למדינה היהודית לפי "תכנית החלוקה", כשהם מנותקים ממרכזי היישוב היהודי. (לדוגמא: ירושלים, גוש עציון, רמת רחל, יחיעם, טירת צבי, משמר העמק, כפר סולד, יד מרדכי, קיבוץ נגבה ועוד עשרות ישובים נוספים בנגב ובגליל.) אחת הבעיות הקשות שעמדו בפני הנהגת הישוב העברי היו הישובים המבודדים מאחר והיה צריך להשקיע הרבה כח אדם לוחם ואמצעים רבים בהגנה עליהם, היה צריך לארגן שיירות רבות כדי לפרוץ את המצור ולהגיע אליהם והייתה דילמה האם לפנות ישובים ולקצר או קווי ההגנה ולרכז כח אדם ונשק או להגן על המצב הקיים. בהנהגת היישוב הוחלט שלא לפנות שום יישוב, בהנחה כי שטח שיצליחו להחזיק בו יישאר בתחום המדינה היהודית ומתוך מחשבה על ההשפעה המוראלית השלילית של פינוי. הערבים נתקו את דרכי התחבורה ליישובים אלה התקיפו וניסו לכבוש אותם. כל הישובים החזיקו מעמד ולא ננטש אף ישוב עד הקמת המדינה.

© סילפין, אלון (2004).

האם לפנות ישובים?

התקפות הערבים על יישובים מבודדים עוררו את השאלה האם ומתי יפונו התושבים מן היישוב?

בעקבות פרסום החלטות הליגה הערבית באוקטובר 1947, ונוכח אבחון פעילות צבאית סורית מעבר לגבול פורסמה פקודה לכוחות ההגנה בנפת תל-חי:

"אין לפנות אף נקודה ויישוב עבריים, ומחזיקים בהם עד האיש האחרון. פינוי הנקודות מבלתי לוחמים (ילדים, נשים וזקנים), ייעשה לאחר אישור של המוסדות המוסמכים, וההוראה על כך תינתן על-ידי נציג הכנסת (מפקדת ההגנה) במקום. תיעשנה כל ההכנות המוקדמות לביצוע מהיר של פינוי זה."

© מתוך: בן גוריון, דוד. (1982). יומן המלחמה: מלחמת העצמאות תש"ח- תש"ט.
תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

עיקרון זה נשמר עד לנפילת יישובי גוש עציון. לאחר מכן הורשו להתפנות היישובים, שלא ניתן היה להגן עליהם, כמו: בית הערבה, עטרות, נווה יעקב והר-טוב.

התקפות על הישובים המבודדים (ינואר-מאי 48)

בין הפעולות האפייניות לערבים בשלב הראשון למלחמה, היו התקפות על יישובים יהודיים מבודדים.

תאריך

יישוב מותקף

המתקיפים

10 בינואר 1948

כפר סאלד

ערבים שחצו את הגבול הסורי

20 בינואר 1948

יחיעם

כנופיות ערביות

16 בפברואר 1948

טירת צבי

מתנדבי "צבא ההצלה" של קאוקג'י

20 במרס 1948

הר טוב

לא ידוע

22 במרס 1948

נווה יעקב (ירושלים)
ניצנים (דרום הארץ)

לא ידוע

24 במרס 1948

עטרות

לא ידוע

28 במרס 1948

סֶגֶ'רָה (גליל)

לא ידוע

אפריל 1948

משמר העמק

צבא ההצלה של קאוקג'י

אפריל 1948

רמת יוחנן

גדוד דרוזי

14-12 במאי 1948

גוש עציון

ערביי הסביבה בסיוע הלגיון הערבי

תגובות למאורעות ראשונים (1948)

לנוכח התגברות פעולות האיבה של הערבים החלו היהודים להגיב בפעולות תגמול בצורות שונות.

"בתחילה ניסינו למצוא את מבצעי ההתקפה עצמם ולהביאם על עונשם (כך נהגנו בתקופות שקדמו למלחמת העצמאות, וכך נהגנו אף בראשית המלחמה עצמה), אך עד מהרה עברנו מצורת תגמול זאת להענשת הבסיסים שמהם באו התוקפים. כאשר ערביי סלמה תקפו את שכונת התקווה – נענשה סלמה; כאשר ערביי בלד-א-שיח' בחיפה טבחו יהודים בבתי הזיקוק – נענשה בלד-א-שייח', וכן הלאה.

במקביל התפתחה גם השיטה של פגיעה ב"אובייקטים מקבילים". הם פוגעים בתחבורה שלנו בכביש תל-אביב-ירושלים, אף אנו נפגע בכביש שלהם, בכביש רמאללה-לטרון או בכביש רמלה-לטרון. לאחר מכן בא השלב הבא של פעולות התגמול, אשר מטרתו העיקרית לא הייתה הענשת מבצעי התקפות בעבר, אלא הפחדה ומניעת פעולות דומות בעתיד – וזאת, על-ידי כפיית האויב לרתק את כוחותיו לשמירה ולהגנה על בסיסיו, ובכך להחליש את רצונו ויכולתו לתקוף."

© מתוך: ישראל, צבא, מטכ"ל, ענף היסטוריה. (1959). תולדות מלחמת הקוממיות.
מערכות. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

גוש עציון (מרס 48)

יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, בשיחה עם החברים במארס 1948, אמר:

"גוש עציון מהווה עמדה קדומנית חשובה להגנת ירושלים. לו לא היה גוש יישובים זה, היינו צריכים להילחם כדי לכבוש אזור כזה.
הימצאו של הגוש בנקודה כה רגישה לתחבורת האויב מהווה שיקול חשוב במערכת המלחמה בארץ כולה.

לגוש עציון צפוי עוד התפקיד לשמש כנקודת-מוצא לחדירתנו לנגב ולאזור חברון. נכון, מצבכם קשה. מנותקים אתם מכוחות הלוחמים העיקריים, מוקפים כוחות אויב רבים. דומה מצבכם למצבה של טוברוק בימי מלחמת העולם, אך אין לעלות על הדעת את המחשבה, כי אנו נפנה את הגוש. עליכם להתבצר כמה שתוכלו, ואז יש תקווה לעמוד."

האם להיכנע – גוש עציון (אפריל 48)

האם להיכנע?

בשעה 17.30 נתקבל במטה ההגנה של מחוז ירושלים המברק הבא מאת המטה הכללי:

"תבוא מיד בדברים עם הצבא הבריטי בדבר פינוי האנשים מגוש עציון. אם אין תִקוַות פינוי, תודיע לאנשים בשם הפיקוד העליון, כי באפס התקווה הרשות בידם להחליט על הנפת דגל לבן לשם הצלת החיים, להשמיד את הנשק וחומרי-המלחמה ככל האפשר".

בשעה 19.00 הועבר המברק באיתות פנסים לגוש. אולם בינתיים הגיע למשוּאוֹת הפָּלִיט מכפר-עציון וסיפר על גורל אנשי הכפר.
במשואות הוחלט שלא להיכנע, ויהי מה, אם זהו גורל הנכנעים. מחמת הערפל הכבד נפסק זמן-מה לאחר מכן הקשר בין משואות ובין מעלה-החמישה.

© מתוך: ישראל, צבא, מטכ"ל, ענף היסטוריה. (1959). תולדות מלחמת הקוממיות.
מערכות. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

נפילת גוש עציון (מאי 48)

ארבעה יישובים – כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים – במרחק של 25 ק"מ מירושלים, היוו גוש התיישבותי – גוש עציון.

בינואר 1948 הותקפו יישובי הגוש על-ידי ערבים, שאורגנו בפיקודו של עבד אל-קדר אל-חוסייני, והצליחו להדוף את התוקפים. מחלקה של 35 איש (מחלקת הל"ה) שיצאה, כתגבורות לגוש, הותקפה אף היא ואנשיה נהרגו כולם. ארבע שיירות של לוחמים, שנשאו מזון וציוד, הצליחו להגיע ליישובי הגוש בחסות הבריטים. היו ששאלו האם לפנות את הגוש.

ב-12 במאי הותקפו יישובי הגוש פעם נוספת על-ידי כפריי הסביבה ועל-ידי חיילי הלגיון הערבי, שהשתמשו בתותחים וברכב משוריין. היו אלה חיילי הלגיון שהיו חלק מכוח האבטחה של ציר הפינוי הבריטי על כביש באר-שבע-חברון.
הם קיבלו אישור ממפקדם הבריטי לתקוף את כפר עציון. אנשי כפר עציון, על אף שהניפו דגל לבן לכניעה, נהרגו רובם.
ב-14 במאי נכנעו שאר שלושת היישובים, ויושביהם נשבו על-ידי הלגיון הירדני, פרט לפצועים שהועברו לירושלים.

כניעת יישובי גוש-עציון

"בליל 13/14 במאי, זמן-מה אחרי חצות, הגיעה לעין-צורים ההודעה מירושלים, שהוסכם באמצעות הצבא הבריטי על שביתת נשק החל בשעה 04.00, וכי הגברים יצאו לשבי, ואילו הפצועים קשה והנשים יועברו ירושלימה על-ידי "הצלב האדום". מכאן הועברה הידיעה גם לרבדים ולמשואות.

בשעה 07.00, לערך, נתקבלו פרטים נוספים: נציגי "הצלב האדום" עם קציני הלגיון יגיעו עם שחר, ויש למסור להם את הנשק והציוד.

בשעה 09.30, ביום 14 במאי, הגיע המברק האחרון מעין-צורים:
"הנשים והגברים נשלחים בדרך חברון. הפצועים מועברים לבית-לחם. ד"ש לאנשי משואות. הלילה לא נהיה כאן".

המגינים הספיקו לחַבֵּל בחלק מהציוד שבמשואות, שנתפסה אחרונה...
הסיור האווירי האחרון שנערך בגוש עציון מוסר את הפרטים הבאים:
"תאריך: 14.5.48. הטייס: צ.ז. המטוס: 'אוסטר'.
יצאתי עם קשר, מכשיר-רדיו ו-3 פצצות מסוג 2 להפציץ את גוש עציון. בהגיעי למקום קיבלתי הוראה להימנע מהפצצה. באשר 'הצלב האדום' נמצא במקום. בכל הגוש מסתובבים ערבים רבים ומכוניות רבות. כפר-עציון הרוס בחלקו (החלק הפנימי). שאר המשקים נראים שלמים."

© מתוך: ישראל, צבא, מטכ"ל, ענף היסטוריה. (1959). תולדות מלחמת הקוממיות.
מערכות. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

למפת הקרב האחרון בגוש עציון : 13.5.1948

קראו עוד:

מלחמת העצמאות – חמשת המהלכים המרכזיים
מלחמה לא סדירה – המלחמה בדרכים
מלחמה לא סדירה - המלחמה בערים
מלחמה לא סדירה - הישובים המבודדים (פריט זה)
הפעלת תכנית ד' ומבצע נחשון (אפריל 1948)
קרבות עשרת הימים (18-8 ביולי 1948)
מבצעי ההכרעה – מבצע "יואב"
מבצעי ההכרעה – מבצע "חירם"
מבצעי ההכרעה – מבצע "חורב"
מבצעי ההכרעה – מבצע "עובדה"
הקרב על ירושלים



אל האסופה הקמת המדינה ושנותיה הראשונות3

ביבליוגרפיה:
כותר: מלחמה לא סדירה - הישובים המבודדים
שם  התקליטור: הקמת המדינה ושנותיה הראשונות
מחברים: רגב, חיה ; אורן, אביגיל (ד"ר)
תאריך: 1995
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים; אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המעבדה לטכנולוגית ידע
הערות: 1. ריכוז פרוייקט: חיה רגב, מנהלת אגף לימודי חברה, האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.
ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
2. אפיון הסביבה הלימודית ופיתוח קובץ מידע: ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
3. ייעוץ מדעי: ד"ר נתנאל לורך, הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. ד"ר דן גלעדי, עלייה וכלכלה בשנות החמישים. ד"ר מרדכי בראון וד"ר זכי שלום, מדיניות חוץ ובטחון בשנות החמישים.
4. לאור העלאת החומרים לאינטרנט נוספו קטעי קישור שנכתבו ע"י אלון סילפין.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית