עמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום > מלחמות ישראל > מלחמת העצמאות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
מלחמת העצמאות החלה למחרת החלטת החלוקה של האו"מ בכ"ט בנובמבר 1947 ונמשכה עם הפוגות קצרות עד מרץ 1949. המאמר סוקר את חמשת השלבים העיקריים במלחמה.



מלחמת העצמאות – חמשת המהלכים המרכזיים
מחבר: אלון סילפין


מלחמת העצמאות החלה למחרת החלטת החלוקה של האו"מ בכ"ט בנובמבר 1947 ונמשכה עם הפוגות קצרות עד מרץ 1949. אפשר לחלק את מלחמת העצמאות לחמישה שלבים עיקריים.
בשני השלבים הראשונים התנהלה הלחימה נגד ערביי ארץ-ישראל ובסיומה הובס הכוח הערבי המקומי והוקמה מדינת ישראל. בשלבים אלה הבריטים עדיין שולטים בארץ אולם הם התמקדו רק בשמירה על צירי הפינוי שלהם מארץ ישראל והתערבו מעט מאד בלחימה שבין היהודים לערבים ובדרך כלל נטו לצד הערבי מתוך מחשבה שהם יהיו הצד המנצח.
בשלושת השלבים הבאים התנהלה הלחימה נגד צבאות ערביים סדירים ממצרים, סוריה, לבנון, עבר-הירדן ועיראק שפלשו לשטח המדינה למחרת הקמתה.

מפת ארץ ישראל 1947 - 1955

השלב הראשון: דצמבר 1947 עד מרס 1948

המלחמה בערים המעורבות, התקפות על ישובים מבודדים ומלחמה בדרכים

היוזמה בראשית המלחמה הייתה של ערביי ארץ ישראל שהתנגדו להחלטת החלוקה של האו"מ ובחרו את המקום ואת המועד להתקפה. המלחמה התנהלה למעשה בכל רחבי הארץ, והתמקדה ב:

לחימה בערים המעורבות שבהן התגוררו יהודים וערבים (כמו: חיפה, צפת, טבריה, וירושלים או בין שכונות סמוכות בישובים צמודים כמו גבול יפו ותל-אביב -שכונת התקווה), הלחימה בערים המעורבות התאפיינה בהתקפות ירי וצליפות, התקפות על שכונות ספר והחדרת מטעני נפץ אל השכונות היהודיות.
הגנה על היישובים המבודדים - יישובים יהודיים רבים היו באזורים שהיו בשליטה ערבית, חלקם אף מחוץ לתחום המיועד למדינה היהודית לפי "תכנית החלוקה", כשהם מנותקים ממרכזי היישוב היהודי (לדוגמא: ירושלים, גוש עציון, רמת רחל, יחיעם, טירת צבי, משמר העמק, כפר סולד, יד מרדכי, קיבוץ נגבה ועוד עשרות ישובים נוספים בנגב ובגליל). אחת הבעיות הקשות שעמדו בפני הנהגת הישוב העברי היו הישובים המבודדים מאחר והיה צריך להשקיע הרבה כח אדם לוחם ואמצעים רבים בהגנה עליהם, היה צריך לארגן שיירות רבות כדי לפרוץ את המצור ולהגיע אליהם והייתה דילמה האם לפנות ישובים ולקצר את קווי ההגנה ולרכז כח אדם ונשק או להגן על המצב הקיים. בהנהגת היישוב הוחלט שלא לפנות שום יישוב, בהנחה כי שטח שיצליחו להחזיק בו יישאר בתחום המדינה היהודית ומתוך מחשבה על ההשפעה המוראלית השלילית של פינוי. הערבים נתקו את דרכי התחבורה ליישובים אלה התקיפו וניסו לכבוש אותם. כל הישובים החזיקו מעמד ולא ננטש אף ישוב עד הקמת המדינה.
המלחמה בדרכים - לחימה קשה ורבת קורבנות התנהלה על דרכי התחבורה. הכוחות היהודיים השקיעו מאמץ רב בשמירת הקשר עם היישובים המבודדים, הדרך היחידה להגיע הייתה באמצעות שיירות מלוות בלוחמים שנשקם מוסתר מחשש מפני הבריטים ולעתים גם בליווי צבא בריטי. בהמשך המלחמה שוריינו תאי הנהג של משאיות ושל אוטובוסים ואף יוצרו משוריינים מתוצרת בית כדי לשפר את המיגון. על אף שיטת השיירות נותרו יישובים רבים מנותקים לזמן רב. מאבק קשה במיוחד התנהל על פריצת המצור על לירושלים, שנחסמה מדי פעם על-ידי הכוחות הערביים ולא אפשרו מעבר אל העיר.
חודש מרס 1948 היה חודש קשה ביותר בלחימה בדרכים, כאשר מספר שיירות הותקפו והושמדו ברובן: שיירת "הדסה" בדרכה מירושלים להר הצופים, שיירת "נבי דניאל" בדרכה חזרה מגוש עציון, שיירת "יחיעם" בדרכה אל הקיבוץ, ושיירת "חולדה" בדרכה לירושלים. הכשלונות בחודש זה עוררו ספק ביכולתו של הישוב היהודי להגן על עצמו והועלו הצעות באו"מ לחזור מתכנית החלוקה ושיוקם בארץ ישראל משטר נאמנות.

קראו עוד:
מלחמה לא סדירה (47 דצמ' – 48 מרץ) – המלחמה בדרכים

השלב השני: מאפריל עד ה - 15 במאי 1948

הפעלת תכנית ד' והשתלטות על השטחים המיועדים למדינה היהודית

בחודש מרס 48 עובדה במטה הכללי תכנית מבצעית שכונתה "תכנית ד". שכללה את גיוס וארגון הכוח היהודי במסגרות של חטיבות ונקבעו יעדים מבצעים להשתלטות על כל השטח שהוקצה למדינה היהודית, על גושי ההתיישבות שמחוץ לה, ועל שטחי מפתח לקראת פלישה צפויה של צבאות ערב. נוכחותם של הבריטים הובאה בחשבון, והביצוע היה מתוך שאיפה שלא להגיע עמם לעימות. שינוי שהיה מחוייב המציאות ומהר,לנוכח כשלונות השיירות של מרץ והסכנה של החזרה מתכנית החלוקה.

הבעיה הבוערת הייתה פריצת הדרך לירושלים, ולשם כך תוכנן מבצע "נחשון". לצורך המבצע רוכז לראשונה כוח ואמצעי לחימה בעוצמה של חטיבה, תוך לקיחת סיכון של חשיפת גזרות אחרות. הכוח חומש בנשק שנאסף מיחידות שונות ורכש מצ'כוסלובקיה שהמשלוח הראשון שלו הגיע לקראת המבצע. לראשונה גם הוחלט לא להסתפק בליווי השיירות אלא להשתלט על שטחים לאורך הציר ולהחזיק בהם. מבצע "נחשון" סימל פתיחת שלב חדש במלחמה - נטילת היוזמה בידי הכוח היהודי וראשית הפעלתו במתכונת של צבא סדיר. במהלך המבצע הועברו מספר שיירות לירושלים, ובהמשך נערכו המבצעים "הראל" ו"מכבי" לתפיסת משלטים בדרך ולהעלאת שיירות. במסגרת המבצעים הועלו מספר שיירות גדולות לירושלים.
בעמק יזרעאל בעיצומו, של מבצע נחשון ,נהדפו התקפות של "צבא ההצלה" הערבי של קאוקג'י על משמר העמק ושל הגדוד הדרוזי על רמת יוחנן. לאחר הקרב עברו הדרוזים מתמיכה בצד הערבי לתמיכה בצד היהודי.

היוזמה היהודית נמשכה ובמהלך אפריל ועד אמצע מאי נפלו לידי כוחותינו טבריה, חיפה, יפו וצפת. שופר מצבנו במרחב ירושלים, וחבלי ארץ נרחבים, ובהם עשרות כפרים ערביים, עברו לשליטתנו. הגורם הערבי המקומי הובס, המנהיגות התפוררה ורוב המנהיגים נמלטו. החלה תנועת בריחה של ערבים שהפכו לפליטים, והערבים המקומיים חדלו להיות גורם צבאי של ממש.

מרבית יעדיה של תכנית ד' הושגו, אך היו גם כישלונות כגון: הדרך לירושלים נחסמה שוב, בעיקר בגלל מחסור בכוחות שיחזיקו בה באופן קבוע. ב-12 במאי 48 תקפו כוחות הלגיון הערבי, עם המון מקומי, את גוש עציון. הם הצליחו לבתר את הגוש לשניים, ולמחרת כבשו את כפר עציון. ב-14 במאי נכנעו שלושת יישובי הגוש האחרים. לקראת הפלישה הוחלט על פינוי הר-טוב, עטרות, נוה יעקב, בית הערבה ומפעל האשלג.

קראו עוד:

הפעלת תכנית ד' ומבצע נחשון (אפריל 1948)
מלחמה לא סדירה(47 דצמ' – 48 מרץ) – המלחמה בערים
מלחמה לא סדירה (47 דצמ' – 48 מרץ) – התקפות על ישובים מבודדים
הקרב על ירושלים (47 נוב' – 49 אפר')

השלב השלישי: מ- 15 במאי עד 11 ביוני 1948

מפלישת צבאות ערב ועד תחילת ההפוגה הראשונה

היוזמה בשלב זה בידי צבאות ערב. הצבאות הפולשים ממצרים, סוריה, לבנון, עבר-הירדן ועיראק היו צבאות סדירים, לרשותם עמדו כוחות שריון, ארטילריה ואוויר. מולם ניצב הכוח הישראלי, שציודו וחימושו נפלו מאלה של הפולשים. הצבאות הערביים לא הצליחו להביא לידי ביטוי את מלוא יכולתם ויתרונם ולא פעלו לפי תכנית אחת ותחת פיקוד אחיד. בתקופה זו הוקם צה"ל, על בסיס ארגון ההגנה ופורקו ארגוני המחתרות האצ"ל והלח"י. הפלמ"ח פורק בספטמבר 48.
כוחות המגן היהודיים נערכו לבלימה. חלק חשוב בבלימה נטלו היישובים שמגיניהם עמדו מול התקפות כוחות עדיפים ,עיכבו את התקדמות הצבאות הערבים (יד מרדכי, נגבה, דגניה, משמר הירדן, גשר ועוד) ורק אחדים מהם ננטשו ונפלו לידי האויב כמו מסדה ושער הגולן מול הסורים. בית הערבה,עטרות ונווה יעקב מול הירדנים, וניצנים מול המצרים.

הצבא הלבנוני פלש לגליל העליון המזרחי ,נערך באזור רמות נפתלי, וכבש את משטרת נבי יושע. בתחילת יוני תקפו הלבנונים וכבשו שוב את קדש ומלכיה וכוחות "צבא ההצלה" זרמו לגליל המרכזי ותקפו את סג'רה(אילניה), אך נבלמו.

הצבא הסורי תקף בעמק הירדן. הצליח לכבוש את צמח. והחל לתקוף את הדגניות בחי"ר ובשריון שהסתייע בארטילריה. המגינים הצליחו להדוף את ההתקפה, וטנק שחדר למשק הושמד ב"בקבוק מולוטוב". בהדיפת ההתקפה סייעו גם התותחים הראשונים שהגיעו ארצה, ה"נפוליונצ'יקים", שהוצבו על רכס פוריה. הסורים נסוגו מעמק הירדן וריכזו את כוחותיהם מול משמר הירדן. ב- 10 ביוני תקפו הסורים בעוצמה רבה את משמר הירדן וכוחות נוספים תקפו את עין גב. ההתקפה על עין גב נהדפה, אך משמר הירדן נפלה לידי הסורים ובמאמץ רב עלה בידי כוחותינו לבלום את התקדמותם לעבר מחניים.

הצבא העיראקי פלש באזור גשר. העיראקים השתלטו על מפעל החשמל בנהריים, אך נכשלו בניסיונותיהם לכבוש את גשר ונסוגו.

הלחימה נגד הלגיון הערבי ( עבר הירדן) התנהלה באזור ירושלים. כוחות הלגיון תפסו את אזור לטרון וחסמו את הדרך לירושלים. שלושה ניסיונות לכבוש את לטרון נכשלו, אך במהלך הקרבות נכבש השטח ממערב ללטרון. בשטח זה אותר תוואי בו הוכשרה "דרך בורמה", שאפשרה את חידוש הקשר עם ירושלים. לימים הונח לאורך הדרך צינור מים, שאיפשר הזרמת מים לעיר.
הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים נשאר מנותק. ניסיונות פריצה לעיר העתיקה נכשלו, ורק את הר ציון הצליחו כוחותינו לכבוש. מכאן פרצו כוחות דרך שער ציון לרובע היהודי, אך השער נתפס שוב על-ידי כוחות הלגיון והקשר עם הרובע נותק. בסוף מאי נכנע הרובע לאחר שרבים ממגניו נפגעו, תחמושתם הלכה ואזלה, השטח שבידיהם הלך והצטמצם ושוב לא הצליחו לעמוד בהתקפות האויב.
כוחות הלגיון תקפו במגמה לפרוץ גם למערב ירושלים. הם הצליחו לכבוש את שכונת שיח' ג'ראח, אך נבלמו בניסיונם להתקדם. הר הצופים נותר כמובלעת יהודית בשטח הערבי. בדרום ירושלים תקפו כוחות ירדניים ומצריים את קיבוץ רמת רחל. שלוש פעמים עבר הקיבוץ מיד ליד, אך נשאר בידנו.

הצבא המצרי פלש בדרום בשני צירים. המאמץ העיקרי נע לאורך כביש החוף לכיוון תל אביב, והמשני דרך באר שבע וחברון לעבר ירושלים. המצרים רצו להתקדם במהירות צפונה תקפו יישובים במרחב הנגב, אך משנהדפו - לא התעקשו והניחו להם. קיבוץ יד מרדכי ששכן על ציר ההתקדמות המצרי עמד בהתקפות קשות ולאחר חמישה ימי לחימה נסוגו מגניו והוא נפל לידי המצרים. הטור המצרי התקדם עד אשדוד, ושם עצר ליד הגשר שפוצצו כוחותינו (גשר "עד הלום"). מטוסי "מסרשמיט" שזה עתה הושלמה הרכבתם תקפו את הטור המצרי. הסבו נזק מועט, אך המצרים הופתעו ועצרו להתארגנות.
בראשית יוני, תקפו כוחותינו את הטור המצרי בנסיון לפרוץ את הדרך לישובי הנגב המנותקים, ההתקפה נכשלה, אולם גרמה למצרים לעצור ולהיערך במקומם. מכאן לא חידש הצבא המצרי את התקדמותו צפונה אלא פנה לכבוש את היישובים היהודיים שנותרו בשטח שכבש. הצבא המצרי נחל הצלחה בניצנים, שנפלה לידיו לאחר התקפה ממושכת. נסיונות חוזרים ונשנים שלו לכבוש את נגבה נכשלו כך גם לגבי שאר הישובים שהצליחו להחזיק מעמד.

האו"ם גילה מעורבות בבעיית ארץ ישראל, והעצרת מינתה את הרוזן השוודי ברנדוט כמתווך מטעם האו"ם כדי שיפעל להפסקת אש ויסייע במציאת פתרון של שלום. ביוזמת האו"ם ובתיווכו של ברנדוט הסכימו הצדדים להפוגה, וזו נכנסה לתוקפה ב-11 ביוני לפרק זמן של ארבעה שבועות, שבמהלכם ייעשה מאמץ מדיני להגיע להסדר.

השלב הרביעי: מ- 11 ביוני עד 19 ביולי

מתחילת ההפוגה הראשונה ועד הכרזת ההפוגה השנייה

ימי ההפוגה נוצלו להתארגנות, לאימונים, לקליטת הנשק שהגיע ולתכנונים מבצעיים לקראת חידוש הקרבות, מתוך כוונה ליטול את היוזמה. ביחידות נערכו טקסי שבועת האמונים לצה"ל. המאמצים המדיניים לא נשאו פרי, וברור היה כי הקרבות יתחדשו בתום ההפוגה, ב- 9 ביולי. כך אכן היה, במשך עשרה ימים התנהלה לחימה עזה בכל הגזרות, כשהיוזמה היא בעיקר בידינו. ימים אלה כונו "קרבות עשרת הימים".

בחזית הצפון פעלו כוחותינו נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י ונגד הצבא הסורי. כוחות קאוקג'י תקפו את סג'רה. בינתיים, התארגן כוח מבצע "דקל" שיצא מהגליל המערבי לעבר נצרת ותקף את האויב מעורפו. המהלך המפתיע הביא לנפילת כפרים ערבים רבים לידינו ולכיבושה של נצרת. "צבא ההצלה" בגזרה זו התמוטט והגליל התחתון עבר לשליטתנו.
בגזרת משמר הירדן נערך מבצע "ברוש", במטרה לחסל את ראש הגשר הסורי ממערב לירדן , עד ההפוגה התנהלה לחימה עזה סביב משמר הירדן. משלטים עברו מיד ליד והניסיון לחסל את ראש הגשר הסורי נכשל, אך גם הניסיון הסורי לפרוץ מערבה - נבלם. בגזרת ג'נין תקפו העיראקים. ובלחץ ההתקפה נסוגו כוחותינו מרמת ג'נין וייצבו קו חדש על הגלבוע.
בחזית המרכז נערך המבצע הנרחב ביותר - מבצע "דני" שמטרותיו היו להרחיק את איום הלגיון מתל אביב, להרחיב את הפרוזדור לירושלים ולהקל את הלחץ מעל ירושלים. שני ניסיונות נוספים לכבוש את לטרון נכשלו, ומתחם זה נשאר בידי הלגיון עד מלחמת ששת הימים ב- 1967.
בחזית הדרום לא תוכננו מבצעים התקפיים נרחבים. המצרים הקדימו ותקפו כבר ב-8 ביולי, יממה לפני תום ההפוגה, במגמה להרחיב את המערך שלהם בצומת הדרכים לנגב - "צומת גבעתי" (כיום) ולהשתלט על המרחב מנגבה צפונה.
בשלב הראשון נחלו המצרים הצלחה וכבשו מספר משלטים שהרחיבו את אחיזתם באזור "הצומת". ניסיוננו להשתלט על אזור הצומת לא עלה יפה לאחר שנכשלה ההתקפה על משטרת עיראק סוידאן (נערכו 8 התקפות על המשטרה עד שנכבשה בשלב מאוחר יותר של המלחמה). במשך "עשרת הימים" תקפו המצרים את היישובים בנגב, אך אלה עמדו והדפו את ההתקפות. הישגם היחיד של המצרים היה בהשתלטות על כפר דרום, לאחר שהיישוב פונה בלילה האחרון להפוגה. בתום הקרבות נבלם ניסיונם של המצרים להתקדם צפונה ולכבוש יישובים במרחב הנגב, אך הדרך לנגב נשארה מנותקת.

קראו עוד:
קרבות עשרת הימים (48 יולי)

השלב החמישי: מ - 19 ביולי 1948 עד 20 ביולי 1949

עם הכרזת ההפוגה השנייה ועד חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון

ההפוגה השנייה נכפתה על הצדדים מכוח צו של מועצת הביטחון של האו"מ שקראה לצדדים להיכנס למשא ומתן על שביתת נשק ועד אז לשמור על ההפוגה. מדינות ערב לא נענו לקריאה זו. ההפוגה שנכפתה השאירה את המצב ללא הכרעה במלחמה - מצב לא נוח מבחינתה של ישראל. צבאות ערב היו עדיין בתחום ישראל. הסדר מדיני לא נראה בטווח מיידי וההפוגה לא אפשרה מבצעי הכרעה צבאיים. בתקופה זו לא התנהלה לחימה רצופה, אך נערכו מספר מבצעים ביוזמתנו במגמה להשיג הכרעה.

מבצע "יואב" שנערך בין ה - 15 ל - 22 באוקטובר 1948. מטרתו הייתה לפרוץ את הדרך אל הנגב, שהיה מנותק על-ידי המערך המצרי בקו מג'דל-בית ג'וברין. בתום המבצע נוצר קשר יבשתי עם הנגב,חלק מהצבא המצרי הושמד, וחטיבה שלו נותרה מכותרת ב"כיס פאלוג'ה".
בצפון נערך מבצע "חירם" בין ה - 29 ל - 31 באוקטובר. במהלכו השתלטו כוחותינו על הגליל העליון עד גבול לבנון ואף על רצועה בתוך שטח לבנון. הכוחות הלבנוניים וכוחות קאוקג'י סולקו מישראל.
הפעילות המדינית לא הצליחה להביא את מדינות ערב אל שולחן המשא ומתן ועלתה תכנית המתווך ברנדוט (נרצח בירושלים ב - 17.9.48), שהציעה לנתק את הנגב מישראל ובתמורה לכלול בתחומה את הגליל. בנסיבות אלה נדרש מבצע צבאי כדי להשיג מטרות מדיניות ולסלק את האיום לניתוק הנגב מישראל ולאלץ את המצרים לפתוח בשיחות שביתת-נשק. לכך נועד מבצע "חורב", שמטרותיו הצבאיות היו למגר את הצבא המצרי ולסלקו מתחומי ישראל. המבצע החל ב-22 בדצמבר בהפצצה על ריכוזי הצבא המצרי ובפעולת הטעייה בכיוון רצועת עזה והתקדמות לתוך סיני בכיוון אל עריש. כוחות צה"ל הגיעו עד מבואות אל עריש בתוך סיני כשהמערך המצרי התמוטט ונשקפה סכנת כיתור לכל הצבא המצרי ברצועת עזה. החדירה לסיני עוררה פעילות מדינית קדחתנית בעקבותיה פינה צה"ל את כוחותיו מסיני ונפתחו בינואר 1949 ברודוס שיחות שביתת הנשק עם מצרים. ההסכם עם מצרים נחתם ב- 24.2.49 וחודש לאחר מכן ב- 23.3.49 נחתם הסכם עם לבנון.

ב- 4.3.49 החל משא ומתן עם ירדן. הירדנים טענו לשליטה על הנגב הדרומי. מבצע "עובדה", שנערך בין ה- 6 עד ה- 10 במרס 49 , נועד לקבוע את עובדת שליטתה של ישראל בנגב. הכוחות התקדמו לעבר אילת בשני צירים, לאורך הנגב ובערבה. כוח נוסף השתלט על עין גדי. ההסכם עם ירדן נחתם ב- 3.4.49.

המשא ומתן עם סוריה החל ב- 5.4.49 וההסכם עמה נחתם רק ב- 20.7.49. עם חתימת הסכם זה באה מלחמת העצמאות אל סיומה.

על המבצעים:
מבצעי ההכרעה -מבצע יואב (48 אוקט')
מבצעי ההכרעה – מבצע חירם (אוקט' 48)
מבצעי ההכרעה – מבצע חורב (48 דצמ- 49 ינו')
מבצעי ההכרעה – מבצע עובדה (מרץ 49)



אל האסופה הקמת המדינה ושנותיה הראשונות3

ביבליוגרפיה:
כותר: מלחמת העצמאות – חמשת המהלכים המרכזיים
מחבר: סילפין, אלון
בעלי זכויות נוספים בפריט זה: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית