עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופותעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
מידע כללי על הביולוגיה והאקולוגיה של הנחליאלי הלבן.



נחליאלי לבן
מחבר: ד"ר נח רוטרי


הנחליאלי הלבן משתייך למשפחת הנחליאלים מסדרת ציפורי השיר. שמו ניתן לו, כי הוא מרבה לבלות בקרבת נחלים ומקווי מים. הוא נפוץ בכל העולם, לרוב בנוף גלוי או ביישובים.
הנחליאלי הלבן חורף בישראל – הוא מגיע לאזורינו בנדידת הסתיו ושוהה כאן בחורף. הוא הנפוץ והמוכר מבין הנחליאלים.
הנחליאלים נודדים בלהקות בעיקר בלילה, וביום הם נחים ואוכלים.
עם הגיעם ליעדי החורף, הם פורשים לטריטוריות. בכל טריטוריה נמצאים לרוב זוג נחליאלים - זכר ונקבה.
הנחליאלים ניזונים מחרקים. בקיץ הם אוכלים גם תולעים, חלזונות, זרעים ועוד.
במשך היום מקפידים הנחליאלים לשמור על נחלתם.

הנחליאלים הלבנים הם ציפורים של נופים פתוחים, שדות וביצות, שטחים חקלאיים, חצרות בתים וגינות עירוניות. כמעט ואינם חוששים מאנשים.
הנחליאלים בעלי תנועות מהירות וזריזות ולכן מסוגלים גם לצוד חרקים בקלות. הם נעים הרבה על הקרקע ויודעים לעוף היטב. תעופתם גלית ומאפשרת התחמקות זריזה מדורסים. הם שרים גם בתעופה וגם על הקרקע. הנקבה מרבה בקריאות.
הנחליאלים דוגרים במגוון של מקומות מוסתרים: על פני הקרקע, בנקיקים ובקופסאות שונות - לרוב ליד מים.
בתקופת הקינון משמיע הזכר שירה פטפטנית, והנקבה בונה את הקן. בהטלה אחת ישנן ארבע עד שבע ביצים. הנקבה דוגרת כמעט לבדה במשך 12-13 יום. זוגות אחדים של נחליאלים לבנים דוגרים בישראל, אך רוב הנחליאלים החורפיים בארץ מקננים בארצות אירופה. הנחליאלים שבים לאותו אתר קינון שנה אחר שנה.

ביבליוגרפיה:
כותר: נחליאלי לבן
שם  התקליטור: האנציקלופדיה של עולם החי
מחבר: רוטרי, נח (ד"ר)
תאריך: 2000
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית