הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים
ספרית מעריב


תקציר
"יעילות", בגידול בהמות, פירושה השקעה מול התוצרת. על המחיר הכבד שמשלמים בעלי החיים עקב רצון המגדלים להגביר את היעילות.



השבחה : "יעילות"
מחבר: קולין טאג'


"יעילות", בגידול בהמות, פירושה זהה בדיוק לפירושה בהנדסה: העבודה (או האנרגיה) שהתקבלה, חלקי העבודה (או האנרגיה) שהושקעה. את מה שהחקלאי משקיע אפשר למדוד באנרגיית מזון, בשטח אדמה, בעבודת משק או במזומנים. את מה שהוא מקבל אפשר למדוד בקילוגרמים של בשר, במספר ביצים או בליטרים של חלב באיכות ראויה.

נניח, לדוגמה, שחקלאי מגדל חזרזירים, טלאים או עגלים לבשר, שייקראו להלן במשותף "צאצאים". "אנרגיה מושקעת" היא כמות המזון שניתנה לצאצאים הללו עד הגיעם לשחיטה, ועוד הכמות שניתנה לאמו של כל אחד מהם במשך כל תקופת ההריון וההנקה, ועוד החלק היחסי מהכמות שניתנה לה כשהיא עצמה היתה צעירה, וכן בפרקי הזמן שבין ההריונות. בסופו של דבר, הכנסתו היחידה של החקלאי באה לו ממכירת הצאצאים, כך שעלויות החזקתה של האם חייבות להיזקף לחובת הצאצאים הללו.

נוכל להגדיל את היעילות אם נעלה את האנרגיה המתקבלת, ו/או נוריד את האנרגיה המושקעת. בהקשר זה, "אנרגיה מתקבלת" יכולה להימדד כ"משקל הצאצאים בשחיטה"; ברור כשמש שאפשר להגדילה בשתי דרכים: הגדלת משקלו של כל צאצא יחיד בשחיטה, או הגדלת מספר הצאצאים.

את האנרגיה המושקעת אפשר להקטין בשלוש דרכים: הבאת הצאצאים למשקל השחיטה שלהם בזמן קצר ככל האפשר, הגדלת מספר הצאצאים הנולדים בבת אחת, והקטנת כמות המזון הניתנת לאם. בשיקול אחרון זה, יש לתת את הדעת על כך שאמהות קטנות אוכלות פחות מאמהות גדולות.

מכאן נובע שהאם האידיאלית - ואין זה משנה מהו המין - תהיה קטנה, תאכל מעט מאוד, אבל תעמיד הרבה ולדות בכל שגר, ואלה יגדלו במהירות הבזק. פרה בגודל של כלב קולי, שתמליט חצי-תריסר עגלים המגיעים למשקל חצי טונה בשלושה חודשים, תהיה איפוא אידיאלית - מנקודת ראותו של החקלאי.

הלכה למעשה, פרה מעין זו אינה אפשרית מן הסתם, מבחינה ביולוגית. אבל המשביחים והחקלאים, בעבודה משותפת, שואפים בכל זאת להתקרב עד כמה שאפשר לאידיאל זה של יעילות. למשל, המסורת בבריטניה גורסת שהטלאים צריכים לבוא לעולם במרומי הגבעות, שם חיות אמהותיהם דרך קבע, אבל יש לפטם אותם לשחיטה בשפלה, שם העשב דשן יותר. האמהות הן כבשי הרים קטנות וזריזות, מגזע ולש מאונטן למשל, ואילו האבות הם אילים גדולים ובשרניים, כגון בורדר לסטר או סאפוק. (למען האמת, השבחת הצאן המסורתית הרבה יותר מסובכת מכפי שתוארה, שכן מדובר ברחלות מכלוא ובאילים טהורי-גזע, אבל זהו העיקרון.) הטלאים גדלים איפוא מהר מכפי שהיו גדלים טלאי ולש מאונטן טהורים. אם אפשר לשכנע את הרחלה להמליט תאומים, מתקבלים שניים במחיר של אחד - יתרון ברור. אחד הפיתוחים בהשבחת כבשים הוא איפוא הכלאת רחלות כגון ולש מאונטן עם גזעים מרובי-ולדות כמו הפינים, שם ההמלטה הרגילה היא חמישייה, או עם גזעים כמו דורסט הורן, הממליטים בדרך-כלל פעמיים בשנה, הן בסתיו הן באביב.

מגדלי הבקר המודרניים ניצבים בפני דילמה שונה במקצת. באירופה, לפחות, רוב העגלים לבשר הם צאצאים של פרות חולבות, כי אין זה משתלם, ברוב חלקי אירופה, לגדל פרות אך ורק כמקור לעגלים. הפרה החולבת היא על-פי-רוב יצור גרמי למדי, לרוב קטן-ממדים (כגון בגזע צ'נל איילנד); אחרי ככלות הכול, תפקידה הראשי הוא "להמיר" מזון לחלב, ולא לבשר. בעצם, הפרה השכיחה ביותר באירופה היא הפריזית, בהמה גדולה (דו-תכליתית למעשה - חלב ובשר), אבל הפריזיות הטהורות הן גרמיות יותר מן הדרוש. לכן מקובל להכליא את רוב הפרות החולבות עם פרים מגזע בשרני יותר. בבריטניה מקובל להכליא את הפריזיות עם ההרפורדים. זאת ועוד, הגזעים האירופיים הגדולים בימינו, כגון שארוליי וזימנטל - שהושבחו במקורם לתפקיד של בהמות משא - יכולים לספק את המרכיב הבשרני של ההכלאה.

מדרך הטבע, פרות ממליטות רק עגל אחד בשנה, וכבשים רק טלה אחד, או כמה טלאים. אבל חזירות הבר ממליטות ארבעה עד שישה חזרזירים בשנה, וחזירות הבית - תריסר או אף יותר. חזירות הבר ממליטות אחת לשנה, אבל חזירות הבית, בעלות משך הריון של שלושה חודשים בלבד וגמילה מהירה, יכולות להמליט שני שגרים ולהתחיל בהריון חדש באותה שנה - כך שכיום הן צפויות להעמיד 2.4 שגרים בשנה. כיוון שכך, חזירת הבית מגיעה בממוצע לעשרים חזרזירים או יותר בשנה. במקרה זה, החקלאי אינו צריך להדאיג את עצמו בשאלה אם החזירה גדולה מדי או קטנה מדי יחסית לכל אחד מצאצאיה. המספר הרבה יותר חשוב מהגודל היחסי. עכשיו מכליאים חזירים מודרניים עם גזעים פוריים ביותר, כמו המיישן הסיני, על מנת שיעמידו עוד יותר צאצאים.1 היעד המסחרי שחותרים כיום לקראתו במרץ רב הוא שלושים צאצאים לחזירה בשנה.

יש כאן שפע של חסרונות. אם רחלת ולש מאונטן ממליטה תאומים, מה טוב ומה נעים, כי לרוב היא מוכנה להיניק שני טלאים בשמחה רבה. אבל אם יש לכבשה ההררית שלישייה - כפי שייתכן בהחלט, במכלוא של ולש מאונטן עם פיני - האיכר נאלץ לגדל את השלישי בעצמו, וזה מעלה לשחקים את עלויות העבודה. אבל על-פי-רוב, מגדלי הכבשים מגבירים את היעילות על-ידי הכלאת אילים גדולים עם רחלות קטנות, בתקווה לתאומים.

חמור יותר הוא ההיבט הנוגע לצער בעלי-חיים. אם מכליאים פרה חולבת קטנה, כגון ג'רזי, עם פר גדול מאוד כמו שארוליי (ונקל לעשות זאת, בהזרעה מלאכותית), העגל יהיה גדול מדי וההמלטה תהיה קשה. לאחרונה גוברת הפופולריות של הגזע הבלגי הכחול, המפיק תועלת כלכלית ממום גנטי הקרוי "שריריות כפולה": ביצורים אלה, שרירים מסוימים בפלג הגוף האחורי מוכפלים, ומספקים כמות ענקית של בשר באיכות משובחת. אם פרה חולבת קטנה נושאת ברחמה עגל בלגי כחול, ההמלטה צריכה להיעשות בניתוח קיסרי, ובבלגיה, שם נפוץ הגזע הזה, יש פרות שכבר עברו עשר המלטות כאלה. חזירות הממליטות עד שלושים צאצאים בשנה מביאות לעולם מספר ולדות גדול פי שישה או שבעה מאשר אמהותיהן הקדומות בבר; משל לאשה היולדת שלישייה מדי שנה, נאמר. זהו עומס מחריד, ושיעור התמותה גבוה בהתאם.

חמורים באותה המידה, ואולי לא-אנושיים, הם המאמצים לשפר את היעילות באמצעות הגברת קצב הגדילה של הצאצאים. גדילתו של יונק או עוף צריכה להיות תהליך מסודר. כוונתו של הטבע היא להבטיח שהיצור הצעיר יוכל לתפקד היטב בכל עת, גם אם הוא גדל במהירות. כך למשל גדל שלדם של בעלי-חיים צעירים מהר יותר מן השרירים, בתחילה. זו הסיבה שלכלבלבים ולעוללים יש ברכיים כה גדולות, ולסייחים יש "רגלי קביים". רק לאחר שהתבסס השלד היטב, מתחילה גדילת השרירים להדביק אותו, והמתבגרים - בייחוד ממין זכר - הם צנומים ושריריים. בסופו של דבר, כשהיצור מגיע לבגרות, הוא מתחיל לצבור שומן. שכבת שומן היא מאפיין זוויגי משני, בולט בנקבות אבל קיים גם בזכרים: איתות לנקבה שהזכר הוא מוצלח די הצורך. עוד יש לשומן ערך שרידה ברור, הן כמלאי מזון הן כשכבת בידוד. אולם בני האדם בחברות עשירות, כמו גם בעלי-חיים ביתיים רבים, מעידים כי תוכניותיו המדוקדקות של הטבע עלולות לרדת מן הפסים.

אלא שהחקלאים מוכרים רק בשר; בשר בציפוי של שומן, כפי שמצווה אופנת השוק בכל עת. במאה השמונה-עשרה יוחסה חשיבות מרובה לשומן, וחזירי בריטניה הושבחו (שוב, באמצעות הכלאה עם גזעים סיניים) עד שנראו כמו שקי חלב מהלכים על ארבע, כפי שאפשר לראות בהדפסים חקלאיים רבים. בימינו העדיפות נתונה לחזירים כחושים יותר, אם כי עדיין שמנים יותר, בדרך-כלל, מחזירי הבר. בשר הבקר המודרני אולי אינו נראה שמן (בהשוואה למצבו לפני ארבעים שנה), ובכל זאת הוא "משויש", עם הרבה שומן בין סיבי השרירים. אי-אפשר למצוא זאת בחיות הבר.

כיוון שכך, החקלאים החותרים ליעילות אינם יכולים פשוט להניח ליצור לגדול בקצב הטבעי שלו. בהמה לבשר הגדלה בדרך הטבע - תחילה השלד, אחר-כך השרירים ולבסוף השומן, עם תקופות של אי-גדילה בחורף – תוציא ארבע שנים בטרם תהיה ראויה לשחיטה. גזעי הבשר המודרניים מיועדים לשחיטה בגיל שמונה-עשר חודש, אם הם ניזונים מעשב, ואולי רק עשרה חודשים אם ניזונו מתערובת. לכן שואפת ההשבחה המודרנית לצמצם את מחזור הגדילה הנורמלי של הבהמות, כדי לקבל - בהזנה נכונה – יצורים המעלים שרירים בטרם גידלו שלד חזק וטוב, וצוברים שומן לפני שאספו די שרירים לשאת אותו. במונחים גנטיים (אם כי לא בכוונה תחילה) בררו המשביחים את הגנים המשנים את תזמון האירועים בגנומים. למעשה, זהו היפוך של ניאוטניה: אכיפת תכונות בוגרות על יצור צעיר שטרם סיים את גדילתו.

הבהמות משלמות את מחיר המאמצים הללו. כולנו ראינו פרי בשר מודרניים מהלכים בכבדות בזירת השיפוט, גוררים את רגליהם בכבדות; מה רב השוני לעומת יצורי הבר הזריזים, הקרובים הרבה יותר, בצורה ובהתנהגות, לפרי הזירה הספרדיים. חמור מזה, יש חזירים מודרניים שכמעט אינם מסוגלים לעמוד על ארבע. הסבל הקשה ביותר נגרם כנראה לעופות, ששלדיהם גדלים באופן שונה מזה של היונקים. בקצות עצמותיו של העוף הצעיר יש חודים מהירי גדילה של סחוס, שבמרוצת הזמן חודרות לתוכם העצמות. מחקרים אוניברסיטאיים שנערכו בבריטניה מלמדים כי כחמישית מכלל 500 מיליוני התרנגולות לבשר הגדלות בבריטניה סובלות במידה זו או אחרת מחולשת רגליים שמקורה בגדילה מהירה מדי. בסך הכול, כ-25 מיליוני עופות סובלים מנכות קשה. תרנגולי הודו, שיש להם בצורתם המודרנית גוף מסורבל ביותר (אם כי אבותיהם היטיבו להתעופף בבר!) סובלים מנכות דומה בירכיים. מדענים באוניברסיטת בריסטול מצאו כי נגע זה פוקד עד 70 אחוזים מההודיים הגדולים והכבדים ביותר. זהו מחיר מפלצתי.

בפרק הבא אעסוק בהנדסה גנטית ואראה כיצד אפשר להחיל גם אותה על בעלי-חיים. אין בדעתי לטעון כי ההנדסה הגנטית "גרועה" מעיקרה משיטות ההשבחה המסורתיות, או שהיא מעוררת בעיות שהן שונות איכותית מקודמותיהן. אבל היא תאפשר למשביחים לחולל שינויים גדולים יותר במהירות רבה יותר, ודומה שהדבר יגדיל בהכרח את הסיכוי שהשינויים יהיו כרוכים בצער בעלי-חיים. אני סבור שאנו רשאים לעשות בצמחים ככל העולה על רוחנו. אין שום סיבה לחשוב שיש בהם איזו תבונה. אבל בעלי-החיים הם אחינו. כל הראיות, כשבוחנים אותן בעין לא-משוחדת, מצהירות כי יש בהם בינה ורגש. אולי אנו נאלצים לגדלם למזון, ואולי אין זה פחות אנושי מאשר ציד. אבל אין לנו רשות לעשות בהם כאוות נפשנו. המשביחים והחקלאים חייבים לקבוע לעצמם עקרונות הומניטריים, מלבד ה"יעילות", משאת נפשם.

לשמחתנו, "יעילות" איננה כמיהתו היחידה של העולם המודרני, גם אם היא היתה פעמים כה רבות המגמה השלטת. הבריות מבקשים גם לכונן עולם נעים יותר: אנושי ואסתטי יותר. לאור המניעים הללו, יותר ויותר חקלאים מתעניינים בגזעים "מסורתיים", שרבים מהם נעשו נדירים בינתיים, והם מגלים כי "הגזעים הנדירים" יכולים להציע הרבה יותר מאשר הנאה אסתטית גרידא.

1. AFRC Annual Report, 1990-91, Swindon, p.23

לפריטים נוספים מתוך הפרק:

השבחה
השבחה : השפעת החקלאים הראשונים על צמחים ובעלי-חיים
השבחה : ההשבחה שמלפני המשביחים
השבחה : מין חדש על רגל אחת: פוליפלואידיות
השבחה : הופעת המשביח המקצועי
השבחה : יתרונות ההשבחה המודרנית על החקלאות הפשוטה
השבחה : רביית-פנים ורביית-חוץ
השבחה : הכלאה לאחור
השבחה : מכלוא F1
השבחה : הרחבת המאגר הגנטי
השבחה : גידולים חדשים באמצעות פוליפלואידיות
השבחה : משחקי כרומוזומים
השבחה : הכפלה אל-זוויגית
השבחה : הזינוק הגדול קדימה: תרבית רקמות צמחים
השבחה : שונות סומקלונית
השבחה : מכלואים סומטיים
השבחה : בהמות משק
השבחה : "יעילות" (פריט זה)
השבחה : גזעים נדירים
השבחה : "השבחה" מהי?

ביבליוגרפיה:
כותר: השבחה : "יעילות"
שם  הספר: מהנדס הגן : גנים וגנטיקה : ממושג התורשה עד ליצירת חיים
מחבר: טאג', קולין
תאריך: 1996
הוצאה לאור: ספרית מעריב
הערות: 1. מאנגלית: עמנואל לוטם.
הערות לפריט זה:

1. המאמר הוא חלק מפרק 6 בספר.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית