ברכיה

הברכייה היא הגדולה בברווזים המסננים, והיא אם ברווז הבית.
הברכייה נמנית על שבט הברווזנים.

תפוצה

זהו אחד הברווזים השכיחים והנפוצים בעולם. הברכייה היא מין סתגלן, החי באזורי אקלים שונים, מגובה פני הים ועד להרים גבוהים.
היא חיה במאגרי מים שונים, מתוקים ומלוחים, מבריכות קטנות ועד לאגמים גדולים.
במערב אירופה הברכיות יציבות. בצפון אירופה, במרכזה ובמזרחה הן נודדות. נדידתן מתבצעת בלהקות המאורגנות במבנה של ראש חץ. כמו כל הברווזים, גם הברכייה עפה בתעופת חתירה מהירה, הדורשת מאמץ רב, ומגיעה ל 80 קמ"ש.

מופע

גוף הברכייה מכוסה בנוצות צפופות המשומנות כל הזמן על ידי בלוטות שומן שתפקידן למנוע חדירת מים ולהגן מפני קור, רטיבות וטביעה.
כמו בעופות רבים גם אצל הברכייה קיים "דו-מורפיזם" (מופע שונה בין הזכר לנקבה). לקראת עונת החיזור והרבייה משתנים צבעי ההסוואה של הברכייה. אצל הזכר מופיע "מופע כלולות" ססגוני במיוחד. הראש והצוואר ירוקים ומבריקים עם צווארון לבן, החזה בצבע חום ערמוני, הזנב שחור ולבן ובעל שתי נוצות מסולסלות, המקור צהוב והרגליים כתומות. לנקבה החומה כף רגל כחולה ומקור ירקרק. לנקבה מגוון רב של קולות ולעומתה יכול הזכר להפיק רק קול פשוט. ההליכה של הברכיות מסורבלת ומצחיקה, בשל מבנה הרגליים שלהם. הרגליים משמשות לשחייה ובין האצבעות מתוח קרום שחייה.

מזון

המקור הוא מסימניה האופייניים ביותר של הברכייה. הוא רחב ושטוח, בעל שיניים דקות (כמו מסרק בעל שינים קצרצרות) המהוות, יחד עם הלשון, מכשיר לסינון מים ובוץ.
הברכייה מחפשת מזון תוך השקעת הראש במים או בקרקעית הבריכה כשרק הזנב מונף אל על. במקור נותרים, לאחר סינון המים והחול, יצורים זעירים, כמו סרטנים, רכיכות, זרעים וחלקי צמחים.

רבייה

האירוסין בין הברכיות, כאירוסי שאר הברווזים, מתרחשים במעונות החורף. הזכרים מפגינים את נוכחותם בטקס קבוצתי. אחת מהנקבות שוחה לקראתם בצוואר מתוח וראשה נע מצד לצד. הזכרים מגיבים בתנועות ראש וכנפיים, עד שאחד מהם נוטש את הקבוצה ומתלווה אליה. אז מטה הנקבה את ראשה לעבר אויב דמיוני, בניסיון לבדוק אם הזכר מסוגל להגן עליה.

הברכיות חברותיות ומקיימות חיי משפחה מורכבים. ההזדווגות נעשית על פני המים.
שני בני הזוג מחפשים מקום לקינון. הקן נבנה על פני האדמה או בביצה, ולפעמים בעץ חלול או בקן עזוב. הקן נבנה מעלים ומזרדים ומרופד בפלומת נוצות מגוף האם.
מהרגע שהתקשרו ועד להזדווגות, אין בני הזוג נפרדים זה מזה.
עם הגיעם לאזור הקינון, התנהגותם הופכת לטריטוריאלית ושניהם תוקפים כל פולש זר.
משך הדגירה כ-28 יום. שעות אחדות לאחר שנולדו, הולכים האפרוחים אחרי אמם אל המים.
האם מגינה על האפרוחים מפני פולשים בתקיפות רבה. היא מחממת אותם, אך אינה מסייעת להם בחיפוש ובליקוט המזון שבמים.
האפרוחים מתחילים לעוף כשהם בני חודשיים ומגיעים לבגרות מינית כשהם בני שנה.

אוייבים

אויבים רבים לברכייה ולאפרוחיה: תנים, שועלים, נמיות, עופות דורסים ודגים שונים.
הברכייה בויתה בעבר במשך זמן רב וזנים המוכרים היום כברווז הבית הם צאצאיה, לכן היא נחשבת לאם ברווז הבית.