הרב יהודה אלקלעי, הרב צבי קלישר והוגה הדעות משה הס, שחיו ופעלו החל משנות הארבעים של המאה ה-19 באירופה – מכוּנים "מְבַשׂרֵי הציונות", כי פעלו טרם הופעתה של התנועה הציונית בהנהגתו של בנימין זאב הרצל.
בהשפעת המאבק הלאומי של עמים דוגמת עמי הבלקן, העם הפולני ובהשפעת המאבק לאיחוד איטליה, שהם היו עדים לו – סברו הוגי דעות אלה שהעם היהודי, כיתר העמים, ראוי למדינה משלו במולדתו ההיסטורית, ארץ ישראל. לתפיסתם, העם היהודי, והוא בלבד, יוכל לפעול למען השגת זכויותיו הלאומיות כפי שפעלו עמים באירופה דוגמת היוונים, הגרמנים והאיטלקים. רעיונותיהם של מבשרי הציונות זכו להד רק בקרב מעטים, בעוד רוב החברה היהודית- המסורתית, המתבוללת והמהפכנית-סוציאליסטית דחתה רעיונות אלה בבוז ובלעג.
