מספר עובדות על החקלאות הימית בעולם: מחקרים וסקרים אשר נערכו במרבית המדינות בהן קיימת חקלאות ימית בהיקף נרחב, מצביעים על נזקים אקולוגיים חמורים, חלקם בלתי-הפיכים, אשר גרמו גם לנזקים כלכליים כבדים.

בירדן השכנה מופעלים לחצים כבדים של יזמים, להקמת חוות לגידול דגים בעקבה. ארגון FOEME (ידידי כדור הארץ במזרח התיכון) מוביל את המאבק לסיכול התוכנית. במכתב ששיגר מונקאת מיהאר, המנהל הירדני של הארגון, אל הרשויות במדינת ישראל, הוא מצביע על הניסיון השלילי שנצבר בעולם ועל הצורך בהפקת לקחים, כולל הדוגמאות הבאות:

* ממשלת אירלנד החליטה לאסור על המשך גידול דגים בחוות חקלאיות ימיות, בין השאר לאחר שהתבררה פגיעתן הקשה באוכלוסיית דגי הבר, אשר הסבה נזקים כלכליים בקנה-מידה לאומי.
* בצ'ילי נגרמו נזקים בהיקפים דומים. חישוב שנעשה שם הראה, כי לצורך הכנת כופתיות מזון לדגים בחוות, נמשו מן הים דגי בר בכמויות גדולות בהרבה ממה שגודל בכלובים.
* בנורבגיה נגרמו נזקים בלתי-הפיכים, כתוצאה מהתפשטות טפילים מחוות הדגים וחדירתם לנהרות, עד כדי פגיעה קטלנית בכל החי בנהרות. בצעד של ייאוש, ולאחר שלא נמצא פתרון אחר, פיזרו השלטונות כמויות גדולות של רעל קטלני במימי הנהרות. הטפילים חוסלו, אך יחד איתם נכחדו גם כל שאר היצורים החיים בנהרות. הנזקים הכלכליים נאמדו בלמעלה מ- 100 מיליון דולרים.
* בקנדה ניטש מאבק קשה בין החקלאים לבין דייגים, אקולוגים וקהילות מקומיות. בעקבות זאת, צומצמו והוגבלו מאוד חוות הדגים ובמספר מקומות אף נסגרו.
* בהודו פסק בית-המשפט העליון על סגירת חוות גידול דגים ואסר על עיסוק בחקלאות ימית. זאת, לאחר שהתברר כי פגעו פגיעה אנושה ביערות המנגרובים לאורך החוף המזרחי של הודו.

המסקנה ממקבץ עולמי זה ברורה וחד-משמעית: אין זה משנה באיזה סוג ים או באיזה סוג דגים מדובר, לחקלאות הימית השפעה הרסנית קשה על הסביבה בכל אחת מן הארצות בהן היא נהוגה.

*הכותבת היא מנהלת סניף אילת של FOEME.