גלות במקרא

מילות המפתח: גלות בבל
א. שם מהשורש ג.ל.ה. שעניינו יציאת האדם ממקום מושבו מרצון או מאונס, והשתקעותו במקום אחר. בדרך כלל היו תנאי חייו של הגולה קשים בסביבה החדשה, והוא היה משולל הגנה משפטית ומדינית. לעיתים גם נאלץ לעבוד במקום גלותו לאלהים אחרים. ב. הלשון "גלות" מתייחסת לאנשים שאויביהם הוליכו אותם בשבי, לאחר שכבשו את ארצם, למשל: "גלות מצרים", "גלות בבל". על-פי-רוב הם גלו בקבוצות, ואף בשכבות אוכלוסייה שלימות. ההגליה באה לדכא שאיפות של העם הנכבש למרוד בכובש, ולחדש את עצמאותו הלאומית בארצו.  /למידע מלא...