ארץ ישראל ושכנותיה מחברים: יוסף ניצן; ד"ר יהושפט נבו

חזרה3

לארץ ישראל המקראית יש שני סוגי גבולות:

1. גבולות ההבטחה – מנהר מצרים, הוא הנילוס, ועד נהר פרת – שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים שיינתנו לזרעו ביום מן הימים, ונזכרו בבראשית טו, יח, וכן בשמות כג, לא (בניסוח שונה).
2. גבולות ארץ ישראל שנאמרו למשה ולבני ישראל וצוינו בבמדבר לד: בדרום – מהקצה הדרומי של ים המלח, דרך מעלה עקרבים, נחל צין, קדש ברגע, חצר אדר, עצמונה ומשם לים דרך נחל מצרים. במערב – הים. בצפון – מהֹר ההר עד לְבֹא חמת, צדד, זפרונה, וחצר עינן. במזרח – שפם, הרבלה, העין, צדו המזרחי של ים כנרת, ולאורך הירדן עד ים המלח. לפי גבולות אלו, עבר הירדן המזרחי נמצא מחוץ לארץ ישראל, ובו ישבו עמי עבר הירדן המזרחי: אדום, מואב ועמון.

בדרכם לארץ ביקשו בני ישראל רשות ממלך אדום לעבור בארצו, אך הוא סירב (במדבר כ, יד-כא). מכיוון שחל איסור להתגרות מלחמה בבני עשיו (דברים ב, ב-ח), נאלצו בני ישראל לעקוף את ארצם. כך אירע גם עם בני מואב (דברים ב, ט) ועם בני עמון (שם, יז-יט).

בשלב מסוים, עוד לפני בואם של בני ישראל לאזור, כבש סיחון מלך האמורי חלקים ממואב ומבני עמון (במדבר כא, כו-לא). את המואבים הוא הדף אל מדרום לנחל ארנון, ואת בני עמון מזרחה – אל המדבר. סיחון עצמו התיישב בשטח שכבש, מנחל ארנון עד נחל יבוק. בני ישראל ביקשו רשות מעבר מסיחון (במדבר כא, כא-כד; דברים ב, כו-לו), ומשלא נתן להם – כבשו את ארצו מארנון עד יבוק (דברים ב, לו-לז). משם המשיכו בני ישראל צפונה אל ארצו של עוג מלך הבשן, שהשתרעה מנחל יבוק עד החרמון. באופן כזה ניתווספו לארץ ישראל שטחים בעבר הירדן המזרחי, מנחל ארנון עד הר חרמון (דברים ג, ח).

ארץ ישראל שימשה במשך דורות כארץ מעבר בין שתי הממלכות הגדולות ששלטו באזור – מצרים בדרום ומסופוטמיה (ארצות הפרת והחידקל) בצפון.

שתי דרכי אורך בין-לאומיות הובילו ממצרים למסופוטמיה וחזרה דרך ארץ ישראל. האחת נקראת "דרך הים" (ישעיהו ח, כג) ומהלכה הוא: מסילה שבמצרים, שלושה ק"מ ממזרח לקנטרה, דרך צפון סיני עד לערי החוף של ארץ ישראל, עזה ואשקלון. בסביבות אפק – ראש העין, הדרך פונה מזרחה כדי לעקוף את זרם הירקון, ומשם עד מוצא נחל עירון הוא ודי ערה. מכאן הדרך מתפצלת: סעיף אחד עולה צפונה דרך עכו עד לחוף הפיניקי, וסעיף אחר ממשיך דרך נחל עירון למגידו. ממגידו הדרך מתפצלת שנית: סעיף אחד ממשיך מזרחה לבית שאן ומשם לעבר הירדן. סעיף שני ממשיך צפונה דרך בקעת כסולות שבין גבעת המורה להר תבור, משם לכנרת, לחצור, ודרך רמת הגולן לדמשק.

דרך האורך השנייה נקראת "דרך המלך" (במדבר כ, יז; כא, כב) והיא עוברת לאורך עבר הירדן המזרחי ונמשכת ממסופוטמיה דרך דמשק עד דרום ערב וקרן אפריקה (תימן ואתיופיה).

דרך אורך פנימית בתוך הארץ, המשמשת גם כסעיף של דרך בין-לאומית, היא דרך האבות. מהלכה הוא מגשר אדם שבשפך נחל יבוק לירדן, אל שכם, ומשם לאורך גב ההר עד בית לחם ומשם לחברון. מחברון הדרך מתפצלת: סעיף אחד שלה ממשיך דרומה לבאר שבע ומשם למצרים, וסעיף אחר פונה מחברון מערבה דרך בית גוברין לעבר עזה ומשם למצרים.

אברהם נכנס לארץ בדרך זו (בראשית יב, ו-ח); יעקב הלך לבית לבן בדרך (שם כח, י, יט) ואף חזר משם דרכה (שם לא, כג; לב, כג-כד; לג, יז-יח; לה, א, טז, כא, כז); גם מכירת יוסף התרחשה בדרך זו (שם לז, כה, כח). בדרך הים עברו כל מסעות המלחמה, המתוארים בספרי מלכים, ממצרים לכיוון אשור ובבל ומשם מצרימה. דרך המלך שימשה בעיקר את שיירות המסחר שהעבירו בה סחורות קלות משקל ויקרות ערך, כמו חפצי נוי, כסף וזהב, חיות נדירות, שנהבים וכיו"ב. מלכים שחלשו על דרכים אלו התעשרו עושר רב.

לחלקים נוספים של המאמר:

ארץ ישראל ושכנותיה (חלק זה)
ארץ ישראל ושכנותיה: מצרים
ארץ ישראל ושכנותיה : אשור
ארץ ישראל ושכנותיה : בבל
ארץ ישראל ושכנותיה : חוקי חמורבי - השוואה לחוקי התורה
ארץ ישראל ושכנותיה : בבל והמקרא