הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויות


שידוכים וזוגיות בחברה החרדית
מחברת: מרים כהן


על מה : כתב עת לקידום מעמד האישה
חזרה3

הרבה מאמץ החברה החרדית עושה כדי לבטל את האישי, את האינטימי ואת הרומנטי בתהליך מציאת בן הזוג. הרבה מחשבה מושקעת ולא מעט מכשולים מוצבים בדרכם של בני הזוג העתידיים כדי שהדרך שלהם זה אל זו תהיה נקייה ככל האפשר. בעצם הכול מכוון לכך שבמפגש הזה בין המינים, ראשון מסוגו בעבורם, יהיה חף מכל תאווה, שכן החברה החרדית בונה את תא המשפחה שלה על יסודות שונים לגמרי.

כדי לבטל או לפחות להפחית את התאווה המגונה הנלווית מטבע הדברים לתהליך זה, הומצאו מנגנונים שלמים שנועדו לשלוט בתקופה זו שבחיי הצעירים, למשל השדכן, אותה דמות מיתולוגית שכל כך הרבה אמונות וסיפורים נקשרו בה. ברחוב החרדי יסבירו לך כי השדכן משמש תפקיד של צניעות. כדי שהקשר בין הגבר לאישה יקבל ממד של כבוד, צריך לעשות את התהליך רשמי עד כמה שאפשר. השדכן הוא חוליית ביניים בין הגבר לאישה. ספר ההדרכה של חסידי ברסלב, קונטרס "מציאת הזיווג", נותן לאדם עצות איך להתפלל לזיווג הנכון ואוסר במפורש על החסידים להתפלל לבן זוג מסוים כדי שלא לתת ליזמה הפרטית והאישית להשתולל, כדי שגבר לא יראה אישה ברחוב, יחשוק בה ואחר כך יתפלל לאלוקים שזו תהיה אשתו. הדבר הנכון לעשותו הוא להתפלל לאלוקים שייתן לך אישה, לא מישהי מסוימת, כי ממילא הכול נקבע משמים.

לכל אדם נועד הזיווג הנכון והוא בלבד. ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת: בת פלוני לפלוני, ואם כך, "הרי שעוד קודם שיצאתם לאוויר העולם כבר הכריזו בשמים את בת זוגכם, על כן אל תתייאשו עצמכם כלל, כי בודאי יבוא גם יום שמחתכם ומועדכם, ותזכו להתחתן במזל טוב".

מכיוון שהחיפוש האישי נאסר על צעירים, מישהו אחר חייב לעשות זאת במקומם, וזהו השדכן. ברחוב החרדי זהו מקצוע של ממש. אמנם לרוב השדכנים יש מקצוע נוסף, וזהו מעין עיסוק צדדי, אם גם מכניס מאוד, אבל הם רואים בעצמם שדכנים מקצועיים. לפעמים יש אפילו התמחות מסוימת, צרה, בתחום השדכנות: אחד ידוע כמומחה למקרים קשים, למשל גרושים או אלמנות, אחר ידוע כמומחה לשידוכי מצווה, כלומר שידוכים של עניים, ואחר מתמחה דווקא בשידוכים בין-לאומיים - ממדינות הים. ומכיוון שמדובר בעסקה, השדכן כאן הוא בגדר מתווך המוציא לפועל את העסקה. כמו בכל עסקה, שני הצדדים רוצים להוציא את המיטב מהשידוך ביניהם והוא הדמות המפשרת. הוא שצריך לתווך בין האינטרסים המנוגדים, להציע פשרות, לדחוף ולממש את העסקה. אין ספק, שדכן צריך לעמול קשה כדי להוציא שידוך. מפגשים רבים, טלפונים רבים, הרבה שכנועים והרבה מאמץ לכסות על פגמים אישיים ולהציג את הבלתי מושלם כיפה וכמעולה. אחרי הכול, בבני אדם אנו עוסקים פה, והתאוריה, יפה וחזקה ככל שתהיה, לא תשכנע אף אחד להסכים לשידוך בלי לבדוק תחילה את ה"סחורה".

כל שדכן לומד מהר מאוד להכיר את כל ההעדפות ואת כל המעמדות השונים בחברה החרדית מכיוון שהנישואים הם עסקה. יש להם כללים קבועים מראש. למשל, ידוע כי צריך לשדך אנשים מקרב אותו מעמד חברתי. את בת הסוחר צריך להכיר לבנו של איש עסקים, את בת הסנדלר רצוי לשדך עם בן הנגר וכו'. השידוכים הם במקרים רבים מאוד חלק מתכנון העסקים של המשפחה, והשדכן צריך לפעול בהתאם. בעל מפעל המעוניין במנהל טוב למפעל שלו יחפש לבתו חתן המסוגל לנהל את המפעל.

וכדי שלא יקנו חתול בשק, נעשות בדיקות מעמיקות כדי לברר אם החתן שקיבלת הוא אכן האיש שהיית מעוניין בו מלכתחילה. כל משתדך נתון לבירור מקיף אצל הקרובים, הידידים, המורים וכל המכיר אותו. החרדה מפני כישלון בתהליך הזה כל כך גדולה, עד שבשנים האחרונות התפתחו סוגים חדשים של בדיקות, כמעט מדעיות. הבדיקה המרתיעה ביותר היא ללא ספק בדיקת הבריאות. בעיתונים החרדיים מתפרסמות מדי פעם מודעות מטעם אגודת "דור ישרים" המציעות להורים המחפשים שידוך בריא לילדיהם, להביא את בן הזוג המיועד לבדיקת דם כדי לברר אם אין לו מחלות מסוכנות. החתן ייבדק, ואם יעבור את הבדיקה בשלום, יהיה אפשר לקחת אותו לחתן. המודעות מבטיחות להורים כי הבדיקות באישור גדולי התורה.

אלה הדברים שהצדדים הנוגעים בדבר מבררים: ייחוס - בדיקת אילן היוחסין בתקווה לגלות איזה רב או צדיק גדול; בריאות; כסף - כל צד מציג את מצבו הכספי, ולפעמים המשתדכים נוהגים דווקא להמעיט מיכולתם הכספית כדי להטיל על הצד האחר את כל הוצאות הדירה של בני הזוג. אצל החתן בודקים אם הוא תלמיד חכם ומה סיכוייו לעלות לגדולה. בחור בעל פוטנציאל להיות דיין יועדף. כמו כן, בודקים אם הבחור חרוץ, קם לתפילת שחרית בבוקר או שמא מנמנם עד השעות המאוחרות. אצל בת הזוג חשוב לבדוק את הצניעות: צבע הגרביונים, אורך השרוולים, אם יש בה צניעות, שקט, צייתנות, חריצות וזריזות.

אחד מספרי ההדרכה בייעוץ בענייני נישואים הוא הספר "בנין עדי עד". בספר זה יש פירוט רב של אותם עניינים שחשוב ליתן את הדעת עליהם בעשיית שידוך: א. התאמה - "חשובה ההתאמה בין בני הזוג, ואין חשיבות מיוחדת להתאמה בין הורי הזוג [...] התאמה אין פירושה שוויון מוחלט, רצוי מאוד שיהיה יתרון לגבר על האישה, פער גדול לטובת הבעל לרוב אינו מפריע", "בכל זאת, כדאי לשקול בזהירות מצב שהאישה מוכשרת או פקחית יותר, משום שזה עלול לפגוע במעמדו של הבעל בבית כלפי אשתו ובניו". לפי ספר ההדרכה, החתן חייב לחפש תכונות טובות בכלה: חסד, חינוך, לוודא שהיא אכן קיבלה חינוך חרדי; השקפות - שההשקפות וההתנהגות שלה יהיו לפי המקובל אצל בנות ישראל החרדיות, הן ביחסה לעניין לימוד התורה בכלל וללימוד בעלה בפרט והן בשאר ענייני היהדות;

משפחה - בעיקר יש לחפש בת למשפחה המצטיינת באהבת תורה; בריאות; כישורים - ידע והבנה במתמטיקה, שליטה בשפות רבות ואף כישרונות מוזיקליים אינם חשובים לשותפות בחיים. כישרונות אמנם ברכה בהם לאישה ולבנים היורשים זאת מההורים, אך יש לתת להם את מקומם הנכון בסדר העדיפויות. לפעמים הכישרונות הם חיסרון - אם האישה בעלת הכישרונות עסוקה יתר על המידה בעיסוקיה המדעיים ובלימודים, הדבר עלול לגרום להזנחת ענייני הבית; אמצעים – רצוי שתהיה עשירה, אך יש להיזהר מלשאת את האישה רק משיקולים כספיים, מסביר הספר; מראה חיצוני - רצוי, אבל לא להגזים, אך אם פרט בחיצוניות דוחה גם לאחר כמה פגישות, כדאי להפסיק את הפגישות.

ואחרי הכול, איך מחליטים? ספר ההדרכה נותן הסבר מפורט: "אם שכלית נראה כי אפשר לגמור את הענין, ואין הרגש מתנגד, או אם רגשית רוצים, ואין השכל מתנגד, אזי אפשר לגמור את הדבר לחיוב. בדרך כלל ישנה לאדם תחושה מסוימת, שהיא כמורת דרך לאדם, להרגיש שעל זה הכריזה ה'בת קול', אך אין לצפות תמיד לרגשות ברורים של משיכה".

השדכן, אומרים החרדים, הוא כמו רופא. למה רופא? כי כאשר הוא מרפא חולים, הוא בעצם רק שליח של הקדוש ברוך הוא העושה את מצוותו. כך גם השדכן, רק שליח. שהרי כבר אמרנו, הזיווג נטבע מראש. הקב"ה פשוט שולח את רצונו אל פני האדמה באמצעות השדכן.

אמנם עסק השדכנות קשה ומייגע, אך בדרך כלל שכר נאה בצדו. שדכן מצליח יכול לאגור הרבה כסף, והחשוב מכול - זהו כסף נקי ממס הכנסה מאחר שהתשלום נעשה במקרים רבים בדולרים ירוקים. שידוך רגיל עולה בדרך כלל אלף דולר - חמש מאות דולר מכל צד.

שידוכים במקרים קשים - נכים, גרושים וסתם רווקים שלא הצליחו - יכול להגיע לסכומים גבוהים יותר.

בכל מקרה, גם כאשר המשתדכים עניים מאוד, צריך לשלם משהו. יש אידאולוגיה מאחורי התשלום, ומדובר לא רק בשכר טרחה. הנוהג הוא שאסור בשום אופן לערער על הסכום שהשדכן נוקב כי ערעור כזה עלול לפגוע בסיכויי השידוך. עד כדי כך מקפידים על זה, עד שאם לאחר הנישואים מתעוררות בעיות כלשהן בין בני הזוג, אחד הדברים הראשונים שיבררו הוא אם שולם הכסף לשדכן ואם היה הסכום מספיק. אם לא שילמו דמי הזוג די, ימהרו לשלם כסגולה לפתרון הבעיה שנתקלו בה.

מול חוקי התשלום הנוקשים אצל החרדים האשכנזים, אצל הספרדים יש יותר גמישות. שם מקובל במקרים רבים כי אין נותנים לשדכן כסף של ממש, אלא קונים לו מתנה יפה. שיטה זו פתוחה מיד לטענות ולחוסר שביעות רצון.

תמורת הכסף שהשדכן מקבל, עליו לעבוד קשה מאוד. כל מי שמגיע לגיל הנישואים נרשם בפנקס. בכל עמוד רשומים פרטים של משתדך פוטנציאלי אחר. למשל, בחור בן עשרים ושמונה שלמד בישיבה מסוימת מחפש בחורה עד גיל עשרים וחמש, אירופית, יראת שמים, יפה ותלמידת בית יעקב, עדיפות למוצא הונגרי. דוגמה אחרת: בחורה בת שמונה עשרה שלומדת בכיתה ה' של סמינר בית יעקב מחפשת ליטאי עד גיל עשרים ואחת, עדיפות לבחור עם זקן. עניין הזקן כאן איננו עניין של יופי אלא של אדישות. הליטאים מגלחים את זקנם, לפחות עד החתונה.

את הנתונים לפנקס מספקים בדרך כלל הורי המשתדכים ולא המשתדכים עצמם, השדכן מקבל את הפרטים ומתחיל לעבוד. לעבוד פירושו לטלפן, להפגיש, לברר. בכל חוג הדברים נעשים אחרת. המקובל מאוד אצל החסידים יכול להיות חריג מאוד אצל הליטאים. כמו שכל קבוצה מתלבשת אחרת, כך לכל אחת גם מנגנון שונה למציאת השידוך הנכון. וההבחנה הבסיסית, כמו תמיד, היא בין חסידים לליטאים. ברגע שבו השדכן מזמין את שני הצדדים לדון אתו יחד בשידוך, עדיין אין הצעירים יודעים דבר וחצי דבר על השידוך הנרקם בעבורם. הוריהם ייפגשו וידונו בכל פרטי העסקה: מי ישלם וכמה, מי יביא מה, איפה יגור הזוג הצעיר, ומעל הכול, איך יתפרנס. אם מתגברים על המכשולים הגדולים ורואים כי העסקה עומדת לפני גמר, דנים גם בפרטים הקטנים.

אצל החסידים כל צד הולך אל הרבי שלו לבקש הסכמה. אם ניתנה הברכה לוחצים יד ואומרים מזל טוב. צריך לדעת: המחמירים ביותר לא יחתמו חתימה סופית על העסקה בטרם ראו בני הזוג זה את זה לפחות פעם אחת ולפעמים אף יותר. המתחתנים הצעירים חייבים להסכים לשידוך. אם יסרבו בתוקף ויעמדו על סירובם - לא יהיה שידוך.

איך מתרחשת הפגישה הראשונה בין הגבר לאישה הצעירים? הבחור ילבש את חליפת השבת שלו, הבחורה תלבש את מיטב שמלותיה. הפגישה תהיה בבית הכלה כי כתוב שדרכו של האיש לחזר אחר האישה. בחדר אחד, פתוח, בלי חשש ייחוד, ייפגשו בפעם הראשונה. לאורח יוגש מיץ. כבוד גדול יותר לא יקבל כל עוד אין שידוך.

על מה מדברים בני הזוג? הוא יפנה אליה בנימוס, ישאל על משפחתה ועל לימודיה. היא תספר לו איפה למדה, והוא ישאל איך היא רואה חיים מאושרים בתוך המשפחה ואם לדעתה הבעל צריך ללמוד או לעבוד. היא תגיד בביישנות כי כל עוד הוא יכול ללמוד, הוא צריך לעשות זאת כי גדול ערך לימוד התורה וכי אשתו היא שצריכה לפרנס אותו כל עוד הוא לומד. בשום מקרה לא יזכירו תכניות משותפות אישיות שלהם לעתיד, רק דברים כלליים, עקרוניים.

בספר ההדרכה לחתנים "בנין עדי עד" מייעצים לחתנים מה לומר בפגישה זו: "ברור שפגישה ראשונה גורמת לרוב מתיחות רבה לצעיר ולצעירה שאינם יודעים כיצד לפתוח בשיחה וכיצד להגיב, והפגישה עלולה להפוך לשיחה מופשטת שאינה מלמדת מאומה. הנפגשים יקלו זה על זו, באם יהיו מודעים לקשיים בהתחלה, בה ישתדלו להיות טבעיים עד כמה שאפשר". ועוד כתוב: "בפגישה ראשונה תדבר אתה על עצמה, ביתה, לימודיה, עבודתה, עיסוקיה בעתות של פנאי, תחביבים, וכן אתה תספר על עצמך כדי שתכיר אותך. בפגישות הבאות תנסה לעמוד על דעותיה, מידותיה, ובעיקר אם אינה עקשנית, על יחסה לחיי תורה, שאיפותיה בחיים חשוב לציין שחלילה מלהפוך את הפגישה למשרד חקירות, יש לעשות כל מאמץ שלא תיווצר אווירה של מבחן וביקורת, כל מה שרוצים לברר יתברר בניחותה ואגב שיחה שוטפת".

אורכה של הפגישה משתנה מחסידות לחסידות. אצל הקיצוניים היא יכולה להימשך רק עשר דקות כדי לספק את תביעת ההלכה שחתן יראה את כלתו לפני הנישואים. אצל הליברלים יותר הפגישה יכולה להימשך גם שעתיים. לפעמים תיתכנה עוד פגישות כדי להסיר כל ספק. בדרך כלל, אצל רוב החסידים, פגישה אחת מספיקה, אחר כך ימסור הזוג הצעיר אישור סופי להורים.

לאחר האישור הסופי ייערך ה"וארט", המפגש שיסוכם בו סיכום סופי היכן יגורו ויתפרנסו בני הזוג ואיך ינהלו את חייהם. אחר כך שוברים צלחת, זכר לחורבן הבית, והשלב הבא הוא האירוסים. הזוג הצעיר יחליף מתנות: היא תקנה לו שעון זהב, הוא ייתן לה טבעת יהלום או תכשיט יפה אחר. גם ההורים המחותנים יחליפו ביניהם מתנות.

בפלג הליטאי אופי השידוך פתוח הרבה יותר. גבר ואישה יכולים להיפגש עם כמה וכמה בני זוג עד שיחליטו במי לבחור. גם מעורבות ההורים פעילה פחות, עד שלב ההחלטה של המתחתנים עצמם. בחור ליטאי יבוא לביתה של הבחורה, יעבור תחקיר קצר אצל אביה, ייקח את הבחורה וייצא אתה לטיול. לטיולי השידוכים מיועדים בדרך כלל אזורי בתי המלון, ולפעמים ייכנסו לשיחה שקטה בלובי של מלון כלשהו. לעולם לא יילכו למלון באזור מרכזי והומה אדם כי שם יזוהו מיד וכל עניין השידוך ייהפך לפומבי. לאחר כמה פגישות, אם יראו הבחור והבחורה כי טוב, יפנו להוריהם וייתנו אישור אחרון לשדכן.

הליטאים מתחתנים בגיל מאוחר יחסית לחסידים, חתן ליטאי ממוצע הוא בן עשרים ושתיים-עשרים ושלוש, וכלה ליטאית אופיינית היא בת תשע עשרה לערך. בגילים אלו חבריהם החסידים כבר נשואים בדרך כלל.

לליטאים ולחסידים טקטיקות שידוך שונות, אבל לכולם מטרה אחת: לתפוס את השידוך הטוב ביותר. מבחינת הכלה רצוי קודם כל שהחתן הדרוש ילמד - כבוד גדול לבחורה אם בעלה תלמיד ישיבה, בן תורה אמתי. אם נגזר עליו לעבוד, עדיף שיעסוק במקצוע מכובד. מעל הכול רובץ כמובן הכסף. על כך אין מדברים בגלוי, אבל זהו אחד הדברים החשובים הנדרשים בשידוך.

כמו בכל שוק חופשי, מי שיש לו סחורה מבוקשת, דורש עליה תשלום גבוה. ככל שהחתן מוצלח יותר, תצטרך משפחת הכלה לשלם יותר, למשל לדאוג לפרנסת הזוג הצעיר ולסידורו בחיים.

פעם היה מקובל מאוד ה"נדן" – הורי הכלה מפרנסים את הזוג הצעיר בשנותיו הראשונות. הורי הכלה היו נאלצים לעבוד קשה כדי לאגור את ה"נדן" בעבור בנותיהם. היום הכללים נוקשים פחות. הליטאים עדיין מעדיפים שהכלה תביא את רוב הסכום לקניית הבית. בקרב הבחורים הליטאים מסתובבות הרבה בדיחות על חתנים מוצלחים עם דרישות גבוהות. דיברו על חתנים שאינם מסתפקים בפחות מארבעה מפתחות שתביא הכלה: לבית, למכונית, לכספת ולעסק.

הדרישות המופרזות של החתנים הביאו לפני שנים לידי פולמוס ציבורי, והוא הסעיר את הציבור החרדי. דוד זריצקי ז"ל, סופר חרדי ידוע וממקימי עיתון "המודיע", יצא מעל דפי העיתון בתביעה למתן את דרישות החתנים וחטף נזיפות מכל עבר. הרבה בעלי עניין לא אהבו את התערבותו של זריצקי.

אז החל פולמוס גדול סביב השאלה אם מותר לדרוש שאבי הכלה יספק את רוב הדרישות ויסדר גם את דמי המחיה לזוג הצעיר. זריצקי לא שכנע בפולמוס זה, ובסופו של דבר מת מצער תוך ויכוח. מאז מתפרסמים מדי פעם מכתבים למערכת בעיתונים החרדיים המוכיחים כי הבעיה עדיין כואבת.

ביבליוגרפיה:
כותר: שידוכים וזוגיות בחברה החרדית
מחברת: כהן, מרים
תאריך: מאי 2001 , גליון 9
שם כתב העת: על מה : כתב עת לקידום מעמד האישה
עורכת הכתב עת: מנדל, עליזה
הוצאה לאור: משרד החינוך התרבות והספורט. מחלקת הפרסומים
הערות: 1. ממשיך את : כתב העת בראש אחר. 
הערות לפריט זה: 1. מרים כהן נמנית עם הציבור החרדי. המאמר הועבר בסיועה של אילנה חפץ.