הסדרי נגישות
עמוד הבית > אחר > חינוך גופני וספורטעמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית


נוק-אאוט בישורת האחרונה
מחבר: רוביק רוזנטל


פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך
חזרה3

כמיהה נמשכת לחד-משמעיות רגעית לפחות, למדידת הישגים והיררכיה מדויקת של מנצחים ומפסידים, מובילים ומזדנבים, טובים ורעים, הפכה את הספורט למקור דימויים בלתי נדלה במגרש הישראלי.

"כל הדם שנשפך מזה דורות, כל המאמצים המדיניים, כל החלומות וכל התקוות מנוקזים בימים אלה אל המאמץ הקשה, אל הישורת האחרונה של ההיסטוריה של ארץ-ישראל. למאבק זו מגויסים כולנו, כל עם-ישראל".

את הדברים האלה לא נשא גלעד ויינגרטן בכינוס מאמני אתלטיקה, או אסתר רות שחמורוב בטקס הדלקת משואות, אלא נשיא המדינה משה קצב, בכינוס בית"ר ביולי 2001. את הדימוי היותר דרמטי בנאום בחר הנשיא, או בחר בשבילו כותב הנאומים שלו, מעולם הספורט, ודווקא מתחום האתלטיקה. "הישורת האחרונה", הפס הישר האחרון במסלול הריצה הוא דימוי מקובל למאמץ האחרון והסופי לפני השגת המטרה השלמה, ובא בעקבות הביטוי האנגלי Down the stretch. לא תמיד השימוש בביטוי דרמטי כל כך. בסיפור אירוטי שפירסמה גולשת באחד האתרים מובא התיאור הבא: "'זהו. הישורת האחרונה לפני השינה', היא מחייכת לעצמה כאשר היא יוצאת מהמקלחת, לבושה רק במגבת".

* * *

דימויים מעולם הספורט היו בשפה העברית מאז קיים ספורט עברי, בדומה לארצות רבות אחרות שבהם הספורט מפותח. הם לא היו רבים כפי שהספורט הישראלי לא היה מפותח מאוד, ורק בעשרים השנים האחרונות הולכים ביטויי ספורט ומוצאים את עצמם יותר ויותר בטקסטים וכמותגים חוץ-ספורטיביים. הם יכולים להופיע בשמות ספרים, בכותרות מאמרים ובעיקר בתיאורי פרשנות ומאמרי דעה, שבהם נוטים הכותבים להשתמש במאגר דימויים מתחומים שונים. הספורט הוא מאגר מתאים מפני שעולם הספורט עצמו בנוי על מעין-הדמיה או עידון של פעילויות אנושיות, ובראש ובראשונה המלחמה. בעניין זה נחרת משפט שאמר חייל שרואיין בזמן מלחמת עיראק, כשתיאר את הכניסה הצפויה לעיראק: “It’s another ball game". בהיותו אמריקאי הוא התכוון למשחקי הכדורסל והכדורגל האמריקאי, אבל המחשבה שהמלחמה היא מעין משחק טבועה עמוק בתבניות החשיבה של בני התקופה.

הספורט נחשב כדרך של חיקוי וסובלימציה של פעילות מלחמתית. משחק הכדורגל, למשל, הוא מעין שדה קרב שבו מנסה כל צד לפרוץ אל הטריטוריה של היריב. שפת הכדורגל שואבת על כן ביטויים שונים מתחום המלחמה: הגנה, התקפה, הבקעה, חדירה וכיבוש. הביטויים האלה עברו תהליך של טעינה כפולה. מאחר שהם מזוהים עם תחום הספורט אך משמעותם רחבה יותר, "מהדהדת" בהם משמעותם הספורטיבית גם בשימוש הרחב, ובמידת מה מעדנת אותם. חיבור כזה אירע למשל למונח "בונקר", שמקורו משפת הצבא הבינלאומית. השימוש העיקרי בו בימינו הוא בכדורגל, כאשר קבוצה אחת מגוננת בכל הכלים ומונעת מהיריבה לפתח משחק גם על חשבון יכולתה היא לתקוף. בימי מלחמת עיראק נשמע הביטוי בשימושו המקורי בדיבורים על "הבונקר של סדאם", גם כמקום וגם כאסטרטגיה של מגננה והתחבאות. המציאות הבינלאומית החדשה הכניסה גם מונחי שיפוט לתמונה וכך קראנו, לאחר הניסיון לחסל את עבד אל-עזיז רנתיסי, מפי הפרשן ירון דקל: "בוש הניף לעבר שרון כרטיס צהוב, זה לא בהכרח אומר שיהיה כרטיס אדום".

הספורט מאמץ, כאמור, ביטויים ומלים שלהם משמעות כללית ומרחיב את משמעותם. ככל שהוא מתפתח הוא יוצר שפה משלו, ביטויים ייחודיים משלו. מרבית הביטויים נשארים בתחום הספורט הספציפי שבו נוצרו. "קליעה משלוש" מזוהה עם משחק הכדורסל, "גול", שפירושו באנגלית "מטרה", אומץ בשפת הכדורגל הישראלי לצד "שער" המקובל בתקשורת הספורט, אך אין לו שימוש נוסף בשפה בכלל או בתחומי ספורט אחרים. ובכל זאת, ככל שהספורט תופס מקום רב יותר, כך חודרים ביטויים לשפה הכללית, על דרך הדימוי, ומעשירים אותה.

במקרה הכדורגל נפוצים ביטויים הקשורים בזמן. יסוד הזמן הופך את המשחק לדרמת מאבק מתעצמת ומכאן הביטוי הנפוץ "הדקה התשעים", כדימוי לסיטואציה שבה ההזדמנויות הולכות ונחסמות ולא נותר זמן להגיב. וכך מסופר על שר החקלאות ישראל כץ המניח הצעת חוק לפני השרים "בדקה התשעים לפני ההצבעה, בעיצומה של המולת הדיון על התוכנית הכלכלית החדשה, כשכל שר היה עסוק בהגנה על חלקתו בתקציב". לעומתו, ג'וליה רוברטס "העדיפה להתחפף מהחופה בדקה התשעים" מארוסה השחקן קיפר סתרלנד. הביטוי השגור זכה אפילו באחד האתרים לשיבוש חביב, בתיאור קבלן נדל"ן אשר "יברח בדקה התשעים ותשע וישאיר אותנו, הדיירים, עם איזה כבל אחד מתנוסס בחלל".

"זמן פציעות", הזמן המוסף למשחק לאחר סיום תשעים הדקות, חדר אף הוא לשפה, ואפילו היה לשם ספר מאת יעל איכילוב. הפובליציסט אברהם פריד כותב כי מפלגת העבודה לפני תבוסתה בבחירות "קיבלה עכשיו זמן פציעות בכדי לחזור ולשחק על מגרש ועדי העובדים, וציבור השכירים הבינוני והנמוך". דרמת הזמן האופיינית גם למשחק הכדורסל מתבטאת בביטוי האמריקאי "מאני טיים", רגעי ההכרעה, שפירושם המילולי הוא "זמן הכסף". בן כספית כותב בפרשנות למהלך המדיני של אריאל שרון כי "הקוביות החלו ליפול למקומן. הערפל התפזר. שעת ההכרעות הגיעה, ה'מאני טיים' המדובר, בכבודו ובעצמו".

הכדורסל תרם לשפה הגלובלית והעברית ביטוי מרכזי: "טיים-אאוט", ובעברית, "פסק זמן". שני הביטויים, העברי והאנגלי, משמשים בערבובייה בעברית המדוברת והתקשורתית במשמעות "הפסקת פעילות לצורת התארגנות מחדש", בעיקר במישור האישי. הפסיכולוגית ניצה קאליש כותבת כי "משפחה במצב לחץ זקוקה למעין פסק זמן לחידוש הכוחות שלה. פסק זמן זה יכול להיות פיקניק משפחתי, או ביקור משותף אצל סבא וסבתא ברעננה", ובאתר ישראבלוג מספרת כותבת צעירה כי "אני צריכה טיים אאוט מהכל". "טיים אאוט" הוא גם שם למגזין בילויים, ו"פסק זמן" הוא מותג של דברי מתיקה.

* * *

יסוד המאבק במערכת הפוליטית ובחיים בכלל זוכה לשורה של דימויים דווקא מענף ספורט אהוד פחות, שכמעט אין לו ביטוי ישראלי: האיגרוף. בהקשר זה יש להעיר שחלק גדול מדימויי הספורט בשפה העברית הם תרגומי שאילה, כלומר, הרחבת משמעות של מלה או ביטוי בעברית על פי הרחבה מקבילה בשפה אחרת, בדרך כלל האנגלית. האיגרוף, אף שאינו אופייני לישראל, הוא ספורט שהקרבה בינו לבין קרב "אמיתי" רבה, ולכן מעבר הדימויים שוטף.

בראש היררכיית הדימויים עומדים "נוק-אאוט", נצחון מוחלט, שתפוצתו רבה והוא נפרד כמעט לגמרי ממקורו בזירה, ולצדו "ניצחון בנקודות", נצחון יחסי. ההשלכה שלהם אל הפוליטיקה כמעט טבעית. וכך כותב דורון חבקוק באתר הימין "האייל": "המערכה נגד הפלשתינאים אינה יכולה להיות מוכרעת בנוק-אאוט. למעשה, לא בטוח שבכלל ניתן להכריעה. כנראה שלכל היותר נוכל לצפות לניצחון בנקודות, שיארך זמן רב". פרשן מעריב חמי שלו מספר כי "הימין האידיאולוגי, חסידי ארץ ישראל השלמה ומאמיני 'הזמן פועל לטובתנו' סופגים את מכת המחץ המורלית של שרון, אולי מכת הנוק-אאוט, דווקא אחרי נצחונם האלקטורלי הגדול בהיסטוריה". דוברי העברית אימצו כאן ביטויים המתייחסים לקרב בין שני אנשים והעבירו אותו באופן טבעי ובתפוצה גבוהה לקרב בין קבוצות פוליטיות.

גם ניבים כמו "זרק אותו לקרשים", כדימוי לתבוסה, "הסיר את הכפפות" כדימוי ללחימה אגרסיבית, ו"השליך את המגבת" כדימוי לכניעה נולדו כולם בזירת האיגרוף. יוסי שריד בתקופת טרום בחירות מזכיר את "תשדיר האגרופן שלנו על ההתנחלויות שמפילות את המדינה לקרשים", ומן הצד השני, אליקים העצני נרעש מ"התפרצותו של שרון, בה הסיר את הכפפות והודיע לשרים, ללא בושה, שמי שלא ילך בתלם הפלשתיני לא יהיה אצלו שר".

"שק חבטות", מתקן אימונים למתאגרפים, הפך כינוי נרדף ל"שעיר לעזאזל", וכך טוענים המורים התיכוניים כי "במשך שנים היינו שק החבטות של העיתונות, של הפוליטיקאים ושל 'אנשי הרוח' במדינה", ובאתר ש"ס מתלוננים כי הם "שק החבטות של התקשורת". הביטוי "לדחוק מישהו לפינה" בא במקורו מזירת האיגרוף ומהביטוי האנגלי "to box someone into a corner". ביטוי שגור נוסף שנולד במגוון מקצועות ההיאבקות הוא "מכה מתחת לחגורה", ומשמש למכלול מצבים אנושיים או פוליטיים.

הפוליטיקה שואבת דימויים מתחומי ספורט שונים על פי סוג הפעילות הפוליטית. מאחר שהדמוקרטיה בנויה על ריבוי של מאבקי בחירות נמצאה האתלטיקה, ובעיקר הריצה, מקור לא אכזב של דימויים, וכאמור, לא רק בעברית. הדימוי המרכזי, שחדר לעומק השפה, הוא "לרוץ": "לרוץ לתפקיד", "לרוץ לנשיאות", פלוני הודיע ש"לא ירוץ" וכדומה. זהו תרגום שאילה מ-run האנגלי במשמעותו הפוליטית. מערכת בחירות נתפסת כתחרות ריצה, ולכן היא נקראת "מירוץ". באנגלית מקובל כאן דווקא הדימוי הצבאי: campaign.

הריצה מספקת סדרת דימויים נוספים. ריצה צמודה הולידה את הביטוי הנפוץ "ראש בראש", כאשר ראשי המתמודדים, אנשים או סוסים צמודים זה לזה עד הרגע האחרון, והוא תרגום שאילה של הביטוי האנגלי neck to neck. וכך אמרה מנהלת ערוץ 10 יוהנה פרנר עם יציאתו לאוויר, כי "יהיו משבצות שנלך עם ערוץ 2 'ראש בראש' ונגיד לקהל: 'תבחרו'. יהיו משבצות שבהן - מול תוכנית חזקה במיוחד - נציע אלטרנטיבה". בתוכנית "הכספת", שנשארה דווקא בערוץ 2, "ראש בראש" הוא שלב בתחרות. ריצות קצרות בתקופת הטכנולוגיה הדיגיטלית הנפיקו את הדימוי "פוטו-פיניש", הכרעה דקה ומורכבת במיוחד, לגבי תחרות כלשהי. באחד האתרים קובע טועם מוסמך כי "יקב הרי גליל יצא מס' 2, בהפרש קטן, בטעימת החג, ובהתחשב במחיריו, הייתי קובע הפסד בפוטו-פיניש".

דימויי ספורט משמשים גם לתיאור תכונות או מצבים אנושיים, ואחד מהם הוא "רץ למרחקים ארוכים", אדם בעל אורך נשימה. אתר "מוסף נט" קובע כי שייח נסראללה אינו "רץ למרחקים ארוכים", הוא זקוק, חייב לקבל פידבק מיידי". ליוהנה פרנר הנזכרת לעיל הערכה עצמית אחרת: "אנחנו יודעים שחלק מהתוכניות לא ישרדו, אבל אנחנו כמו רץ למרחקים ארוכים". "מרתוני" הוא שם תואר בתפוצה רחבה מאוד ומתייחס לכל אירוע או תהליך המתארך במידה לא סבירה, כמו "דיון מרתוני". המונח "בכושר" או "לא בכושר", שלידתו בספורט ובצבא, חדר לכל תחומי החיים בהתייחסות למצבו הפיזי או האינטלקטואלי של אדם. מילון הסלנג של בן-יהודה ובן-אמוץ מביא ביטויים על מי שנכשל במהלך חייו: "ירד מהמגרש" או "ירד מהמסלול". שני הביטויים אינם מקובלים היום.

הספורט מציע דימויי תכונות מתחומים נוספים. מן הכדורגל הגיע הביטוי "באופסייד", והוא מתייחס לאדם, מוסד או מוצר, שאינם עומדים בתקן או אינם פועלים כשורה. "הבן אדם באופסייד" פירושו לא מרוכז, לא פועל כמו שצריך. "המדינה באופסייד" היא ביטוי נרגן כוללני, ואילו במדור המסעדות של ynet נכתב על מסעדת פלונית כי "גם צמד השיפודים ביאס. הפילה היה סביר, לא יותר, והמולארד סתמי ויבשבש. התוספות - טבעות תפוחי אדמה אפויים, גזר חריף ומיני ירקות נוספים - היו טובות. אבל כששתיים מארבע העיקריות נראות באופסייד, זה לא מה שיעזור". "אופסייד" היא מלה אנגלית שדווקא חלופתה העברית, "נבדל", השתרשה בשפה בעיקר בזכות התקשורת. "אופסייד" נדחקה לשפת הדיבור, אבל כאמור, הרחיבה משמעות.

הקפיצה לגובה מתאימה למצבים שבהם יש להשיג מטרה מוגדרת. "לעבור את הרף" פירושו לעמוד בדרישות יסוד או מינימום של מטלה מסוימת. באתר בענייני הייטק מוסבר, בדיון על ריגול תעשייתי, כי "עולם ההייטק העלה את הרף הן באשר לשווי הכספי של המידע המבוקש, והן באשר לנכונות להשקעת משאבים רבים יותר על-מנת להשיגו". מי שמנסה להשיג מטרה שהיא מעל לכוחותיו "קופץ מעל הפופיק", ביטוי מעין-ספורטיבי. תהליך מעניין אירע לביטוי "דרדלה", שהיה בשימוש עוד לפני שהגיע לכדורגל, במשמעות "חלשלוש", ומילון הסלנג העולמי מציע כאן דוגמה מעניינת: "תראה את הדרדלה הזה - כמו שאתה רואה אותו, הוא אלוף בקראטה ובג'ודו". בכדורגל, דרדלה היא בעיטה חלשה ולא מדויקת, ובעקבותיה שב הביטוי לשפה בגילויים שונים. וכך נכתב לפני יציאת ברק לוועידת שארם כי "גם אם נחזור עם הסכם 'דרדלה', שאיכשהו יגדיר את צמצום האלימות, זה יהיה הישג". עירית לינור טבעה פועל עברי חדש, כאשר קראה לפקחי האו"ם שנשלחו לעיראק "מדורדלים".

* * *

כמה תחומי ספורט נידחים יחסית תרמו דימויים משלהם. "פינג-פונג" הוא מונח בינלאומי שנקלט גם בישראל לתיאור העברה מהירה של מלים, חפצים או בני אדם מצד לצד, והיא שגורה בין היתר בתיאור אירוע תקשורתי כגון ראיון. במפגש התקשורתי חדר גם ביטוי מתחום הכדורעף: "הרים לו להנחתה", כאשר השואל מציג שאלה פרובוקטיבית ומצפה לתשובה חזקה. האולימפיאדות האחרונות עם מלכת ההתעמלות נדיה קומנצ'י החדירו לשפות שונות ובהחלט גם לעברית את "פליק פלאק" ו"פליק פלאק לאחור" לתיאור מהלכים מסחררים ולפעמים מאחזי עיניים של פוליטיקאים או אנשי תקשורת. רון מיברג: "מישהו בצה"ל שיחרר את הערכת המצב הפסימית, שמה שיש הוא שיהיה עד שנת 2006. אחר-כך הפליאו מומחים ופרשנים בקפיצות פליק-פלאק ובהתעמלות קרקע, כדי להסביר שבעצם היתה הכוונה להיערכות הצבא ולציפיותיו מתוכנית החומש שלו".

"מגרש" היא מלת מפתח בדימויי הספורט. היא שם נרדף לטריטוריה או לתחום פעילות, וגם היא הגיעה לספורט כהרחבת משמעות מתחומי הנדל"ן, אבל הפכה מזוהה עם רעיון ה"משחק" או דרמת החיים בכלל. מן הטניס נולד הביטוי הנפוץ "הכדור במגרש שלך", דהיינו, "אתה זה שצריך להגיב עכשיו". ארגון "בזכות" מתאר את המצב העגום בתחום המוסדות לבעלי מוגבלויות: "במדינת ישראל מתגוררים מעל 6000 אנשים במוסדות. המערכות האחראיות כשלו כולן. הכדור צריך לעבור כעת לציבור, בדרישה לבדיקה מעמיקה את המתרחש במוסדות".

"מגרש ביתי", שנולד מתוך המבנה של הליגות למשחקי הכדור התרחב למשמעות "סביבה אוהדת" או "סביבה מקורית". וכך מתוארת תערוכת הרכב בפריז כתצוגה ב"מגרש ביתי", וכי "לא תמיד הצרפתים מנצלים את מגרשם למפגן כוח, אולם השנה הם לפחות מכינים תצוגה מעניינת". על ההסדרניקים, חיילי ישיבות ההסדר, נכתב כי "תראו אותם לרוב בפקולטות למחשבים, משפטים, כלכלה או במגרש הביתי - הכוילל", והתייר באמסטרדם מתבקש לבקר במועדוני הלילה: "אל תפספסו הזדמנות לשמוע כמה מטובי ה- dj'sהעולמיים מנגנים במגרש הביתי".

משחק מוזר במקצת מתרחש במערכת הבינלאומית, שבה אין לארצות הברית יריב של ממש, וגם שרת החוץ הספרדית מודה בראיון ל"הארץ" כי היא "מבינה שהשחקן האמריקאי הוא היחיד במגרש". סביב למגרש יושבים האוהדים, ופה ושם צץ דימוי מקביל גם בתיאורי ציבור כלליים. כשרוצים לתאר מספר רב של אנשים אומרים כי "אפשר למלא אתם איצטדיון", ורעיון "הקומץ האלים" זחל מיציעי בית"ר ירושלים לאירועים הפוליטיים, ונשמע בעיקר בפי מנהיגות המתנחלים, המנסה להתנער ממעשים או ביטויים חריגים בשוליים הקיצוניים שלה.

מדידת הישגים מדויקת והיררכיה של מנצחים ומפסידים, מובילים ומזדנבים, טובים ורעים איכותית. ברוב תחומי החיים, ואפילו במלחמות האמיתיות, הדירוג וההיררכיה קשים יותר להגדרה ולכימות. לכן הפך הספורט מקור לדימוי היררכיה, בהיותו תחום שיש בו מדידת הישגים מדויקת והיררכיה של מנצחים ומפסידים, מובילים ומזדנבים, טובים ורעים איכותית. גם כאן יש דוגמאות לא מעטות לתרגומי שאילה. הדימוי הנפוץ ביותר הוא החלוקה לליגות. "ליגה אל"ף" או "הליגה הלאומית" נחשבה בסלנג הישראלי בדרך כלל לרמה הגבוהה ביותר ופיגרה אחרי שינוי מבנה הליגות ושמותיהם. היום אפשר כבר לשמוע שמישהו, סופר, פוליטיקאי או איש עסקים מצליח מאוד, "הצטרף לליגת העל". בדיון הנזכר בתחום ההייטק נכתב כי "בליגת העל של עולם הריגול התעשייתי, כמעט שלא נהוג להתמקח על המחירים". מול אלה נחשבה בדרך כלל "ליגה בי"ת" כשם לרמה הנמוכה יותר, עם ביטויי משנה מעליבים, "ליגה דל"ת" או "ליגה זי"ן". כאשר עושים השוואות נהוג לומר על מישהו שהוא "לא באותה ליגה".

"נבחרת" היא מלה חדשה יחסית במשמעותה הספורטיבית, והיא החלה להופיע בשנות החמישים אף שגם קודם היו קבוצות ייצוג לאומיות. הקשר מעניין לשימוש בה אפשר למצוא אצל פרשן המקרא אבן עזרא, המתייחס ליעקב ועשו וכותב כי "אלופי עשו ישבו בהר שעיר, ויעקב ישב בארץ הנבחרת". לאחר שנקבעה במשמעותה המודרנית, חדרה "נבחרת" יותר ויותר לשפה האזרחית. מנהיג פוליטי מביא אתו את "הנבחרת שלו", לאחר שנבחר, כמובן. הצלחה מפתיעה יש לביטוי המקביל משפת הכדורסל, "החמישייה הפותחת", כלומר, חמשת השחקנים הפותחים את המשחק. הדימוי צץ במקומות הרחוקים מאוד מהספורט. על "הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות" מאת עמנואל קאנט נכתב באתר ידיעות ספרים כי "זהו אחד הספרים בתורת המוסר שעליהם אפשר לומר בקלות: הרי לך אחד מן החמישייה הפותחת". ואילו ב"מעריב" מציינת נורית ברצקי את "החמישייה הפותחת של הרטבים: חמישה רטבים איכותיים, מצוננים, מצמחי תבלין טריים הנקטפים בחממות המשפחתיות".

מצליחים פחות הם שחקני הספסל, דימוי שגם הוא נשאב לחיים, וכך הוגדר מודי בר-און, לאחר שנה שבה ערוץ הספורט לא שידר את הכדורגל הישראלי, כמי ש"הורד לספסל". ראש עיריית רעננה זאב בילצקי מתייחס לחייו כראש עיר, שם הוא שולט על הנעשה בכל התחומים, "למעט תחום אחד, החשוב מאוד לאיכות החיים של התושבים, שעליו אני כמעט לא יכול להשפיע. תחום זה הינו עבודת המשטרה. פתאום הסתבר לי, שבמשחק הזה אני אפילו לא שחקן ספסל". על פי מילון בן אמוץ, כשרצו לברר מה שלומו של מישהו היו שואלים "מה מצבך בטבלה?", היום הביטוי שגור פחות. ומי שמצליח להשיג הישג כפול נאמר עליו כי "עשה את הדאבל". לאחר שנבחר בגין לראש ממשלה הוא נפגש עם אלופי המדינה דאז, וסיפר שבצעירותו היה שוער כדורגל. אחד משחקני הקבוצה בירך גם הוא, ולפי העיתונות איחל לבגין "לעשות את הדאבל", אולי להיבחר לכהונה נוספת? גם המונח "לעבור לסבוב הבא" הרווח בפוליטיקה ובתחומי ציבור נוספים נלקח מעולם הספורט.

חלק גדול מקלישאות הספורט נשארות בתוך המעגל הספורטיבי. "בכדורגל משחקים תשעים דקות", "חיים משבת לשבת", הפכו כבר בסיס לאירוניה עצמית של השדרנים עצמם. ביטוי ישראלי ייחודי הקשור בניהול הוא "העונה הפיננסית", המתייחס לצד הכספי העגום בדרך כלל של קבוצות הכדורגל. הקלישאה המובילה היא "הכדור הוא עגול", ומשמעותה החורגת מן הספורט היא שהכל יכול להתרחש. בשימושים החוץ-ספורטיביים שלה היא משמשת לפעמים בסיס להתחכמות בעניינים הקשורים לאובייקטים דמויי-כדור. "האושר הוא עגול" היא כותרת למאמר על כדורי הפרוזק, ולהקת משינה מתחבטת בשיר "למה לי פוליטיקה עכשיו" בשאלה האם כדור (הארץ) באמת עגול: "שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא / כי שום דבר בעצם לא היה נכון / גם הכדור שלנו שהפך למרובע / שכח שהוא עגול / עסקי הרוק'נרול".

הספורט מעסיק מאוד את הישראלים, אבל לא הביא למדינה כבוד רב. לכן לא פלא שאפשר להצביע רק על שלושה ביטויים של גאווה לאומית שמקורם בספורט. האחד הוא הקריאה שנולדה ביציעים "אל אל ישראל" כבר בשנות השישים, והיום כמעט אינה נשמעת. הביטוי השני הוא מעין-שיר ישראלי מאוד, גאה אבל בוטה, והוא נולד לאחר הניצחון על צסק"א בווירטון ב- 1977: "הו הא מה קרה, צסק"א אכלה אותה", שהתעצם באירועי השמחה שלאחר המשחק. ובמקום הראשון, מאותו אירוע, ביטוי שנולד בעברית עילגת והפך מיד עם צאתו לאוויר העולם מטבע קשה של התרסת האנדרדוג המתעורר: "אנחנו על המפה", מותג ישראלי של ביטחון עצמי מופגן, אף על פי שמכבי תל אביב מנסה מאז במאמץ רב ובהצלחה לא רבה לשחזר את האירוע המכונן שבו קמה מדינת הכדורסל היהודי.

ביבליוגרפיה:
כותר: נוק-אאוט בישורת האחרונה
מחבר: רוזנטל, רוביק
תאריך: קיץ 2003 , גליון 25
שם כתב העת: פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך
בעלי זכויות : הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הוצאה לאור: הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הערות לפריט זה:

1. רוביק רוזנטל הוא עורך כתב העת "פנים", בעל הטור "הזירה הלשונית" ב"מעריב".