|
סונטה היא שיר לירי בעל צורה קבועה וקפדנית, המורכב מ-14 שורות שמחולקות לארבעה בתים: שני בתים מרובעים (בני ארבע שורות) ושני בתים בני שלוש שורות כל בית. החריזה בסונטה הקלאסית אף היא קבועה: אבבא, אבבא, גדג, דגד. מקור הסונטה באיטליה במאות ה 14-13. גדולי היוצרים האיטלקיים כותבי הסונטות הם: דאנטה ופטררקה. הסונטה הייתה נפוצה בימי הביניים ובמיוחד בתקופת הרנסנס.
הסונטה נקראת בעברית גם "שיר זהב" בגלל 14 השורות מהם היא מורכבת: ז=7, ה=5, ב=2.
נושאי הסונטה מגוונים, והם עוסקים בעיקר בחיי האהבה של היוצר וברגשותיו האישיים.
 |
סונטות בשירה העברית |
המשורר עמנואל הרומי (1330-1268) כתב לראשונה בעברית סונטות.
בשירה העברית המתחדשת כתב טשרניחובסקי כלילי סונטות (15 סונטות על נושא מסוים) שעסקו בנושאים לאומיים ("על הדם", "לשמש"). גם פיכמן, ש. שלום, ל. גולדברג, עמיחי ורביקוביץ כתבו סונטות. גולדברג כתבה סונטות בצורות שונות ואף הטביעה את המונח שיר אהב"ה. סונטה המונה 13 שורות.
|
