הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות > מושבים וכפרים


בני רא"ם : מושב דתי בשפלת יהודה
מחברות: אסתר רפ; איריס שילוני-צביאלי


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

בני רא"ם הוא מושב עובדים דתי, הנקרא על שם הרבי מגור – רבי אברהם מרדכי אלטר. היישוב נמצא לא הרחק מהעיר אשדוד ומשתייך למועצה האזורית "נחל שֹוֹרֵק".
למרבית המשפחות החיות במושב יש חלקה חקלאית, "נחלה", הצמודה לבית המגורים.

מאז התיישבו ראשוני המתיישבים במושב זה בשנת 1949 ועד ימינו אלה, מתרחשים בו שינויים בכל התחומים. חלק מן השינויים ייחודיים לבני רא"ם, ושינויים רבים אחרים משותפים למרבית המושבים בארץ וליישובים הכפריים בכלל.


 

האוכלוסייה מתחלפת ומשתנה עם השנים


מאז הקמתו התיישבו בבני רא"ם יוצאי גלויות שונות. ראשונים יהיו עולים חרדים מהונגריה ששרדו אחרי השואה. הם התקשו להסתגל לתנאי החיים הקשים במקום, ומרביתם עזבו במהלך השנים. לאחר כמה שנים התיישבו במושב עולים חדשים מתימן שהשתייכו לשתי משפחות מורחבות גדולות, ועד היום רבים מחברי היישוב הם בני המשפחות האלה. בשנות ה- 70 הצטרפו למושב משפחות של ילידי הארץ, אך בגלל מצבו הכלכלי והחברתי הקשה של היישוב, גם רבים מהם עזבו ועברו למקומות אחרים. בשנים האחרונות הצטרפו למושב עוד כמה משפחות, ועשרות משפחות אמורות להצטרף אליו בזמן הקרוב, לכשתסתיים בניית השכונה החדשה. כיום, ב- 1998, מתגוררות בבני רא"ם 120 משפחות – מיעוטן נמנות עם המתיישבים הראשונים ובניהם, ומרביתן הצטרפו למושב במהלך השנים.

בני רא"ם הוא, כאמור, יישוב דתי. הדבר בא לידי ביטוי בתחומים שונים של חיי המושב: כל התושבים הם שומרי מצוות, וביישוב יש מבנים שונים כמו בית כנסת ומקווה לטהרה, המשרתים את הצרכים הדתיים של התושבים; הנסיעה בתוך המושב בשבת ובחג אסורה; לעבודות החקלאיות שיש לבצע גם בשבת, נמצאו פתרונות שונים. בעבר נעזרו תושבי המושב בבני משפחה ערבית שהתגוררה סמוך למושב. הערבים שימשו "גוי של שבת" – למשל היו פותחים וסוגרים את ברזי ההשקיה. כיום הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לעשות זאת ללא מגע יד אדם, בעזרת שעון שבת, המפעיל את המכונות.



 

המושב מצמצם את העיסוק בחקלאות


עבודת האדמה הייתה אחד העקרונות החשובים של המושבים, ואמנם המתיישבים הראשונים בבני רא"ם היו חקלאים: לכל משפחה היה משק מעורב ובו לול קטן, רפת עם כמה פרות וחלקת אדמה לגידול מספוא למאכל לבעלי החיים ולגידול מעט ירקות. כל משפחה עיבדה באופן עצמאי את חלקת האדמה שעמדה לרשותה. הניהול הכלכלי היה משותף למושב כולו והתבצע בידי הארגון הכלכלי של המושב – "האגודה השיתופית". באמצעותה החברים היו משווקים את התוצרת החקלאית שלהם ורוכשים לעצמם מצרכים.
לדוגמה: מזכירות האגודה מכרה בשביל החברים את התוצרת החקלאית שלהם ורכשה בשבילם, לפי הזמנתם, תערובת מזון לעופות. כמו כן קיימו ביניהם חברי המושב ערבות הדדית: מכיוון שכולם רכשו את הדרוש להם במשותף, דרך האגודה, הם גם היו ערבים זה לחובותיו של זה, ואם אחד החברים נקלע לחובות נשאו בהם גם החברים האחרים.

עם השנים נקלעו החקלאים לקשיים ולמשברים, ונתגלו חסרונות בדרך ניהולה של האגודה השיתופית. רבים מחברי המושב התקשו להתפרנס מן החקלאות וצברו חובות. כדי להגדיל את הכנסתם החלו רבים מן החברים לעבוד מחוץ למושב, נוסף על עבודתם במשק החקלאי. כיום מרבית תושבי המושב אינם עוסקים בחקלאות כלל – רק 3 משפחות מתפרנסות מחקלאות בלבד, ומשפחות מעטות אחרות עוסקות בחקלאות ובעבודה נוספת. השטחים החקלאיים של החברים שאינם עוסקים בחקלאות, מוחכרים לאנשים מחוץ למושב.

התושבים שאינם חקלאים מוצאים את פרנסתם במיגוון תחומים ומקצועות מחוץ למושב, ולצורך זה הם יוממים לערים הסמוכות – רחובות, קרית מלאכי ואשדוד – ויש המרחיקים עד תל-אביב. כמה תושבים הקימו בשטח נחלתם בתי מלאכה קטנים כמו נגרייה, מסגרייה, מפעל למעקים למדרגות, ומחסנים לציוד חקלאי.



 

בעקבות השינויים בתעסוקה המושב משנה את פניו


שטח המושב נחלק ל- 100 חלקות ("נחלות") של 20 דונם כל אחת, ולמשטחי ציבור משותפים. בכל "נחלה" יש שטח של 3 דונם שעליו עומד בית המשפחה, ו- 17 דונם של שטח חקלאי המשתרע מאחורי הבית. במרכז המושב מצויים מבני הציבור – המזכירות, בתי הכנסת, הצרכנייה, גני הילדים, המקווה ותאי הדואר.

מאחר שהשטח החקלאי של כל משפחה צמוד לבית המגורים – בתי המושב מפוזרים על פני שטח נרחב, המרחק בין בית לבית גדול, וכך גם המרחק בין רבים מהבתים למרכז המושב. כיום אין קושי להתגבר על המרחקים האלה, אולם בעבר, כשלמרבית המשפחות לא היה רכב פרטי – כל "קפיצה" למכולת או הבאה של ילד לגן הפכו למסע מפרך בדרכי העפר הבוציות בחורף או בשמש הלוהטת בקיץ.
כדי למנוע את חלוקתו של השטח החקלאי לחלקות קטנות בין הילדים בכל משפחה, בעבר רק אחד מבני המשפחה, בן או בת הנקרא "בן ממשיך", המשיך לעבד את הנחלה לאחר מות אביו, והפך לחבר המושב. כיום, כשמרבית החברים אינם חקלאים עוד, המשפחה רשאית לבנות בחלקה שלה 2 יחידות דיור נוספות לבנים או להורים. בשנים האחרונות הולכת ונבנית בשטח הציבורי של המושב שכונה חדשה, ובה ניתנת לכל משפחה האפשרות לבנות יחידת מגורים על שטח של חצי דונם.

השכונה החדשה משנה שינוי חשוב לא רק את המבנה הפיזי של המושב, אלא גם את המבנה החברתי שלו. רבים מחברי המושב לא רצו או לא יכלו לבנות את יחידת המגורים על השטח שהוקצה להם בשכונה החדשה, והם מכרו אותו לאנשים מחוץ למושב. המשתכנים החדשים אינם בעלי נחלה חקלאית ואינם עוסקים בחקלאות, ולפיכך מעמדם במושב אינו מעמד של חברי אגודה, אלא של תושבים. התושבים עדיין אינם יכולים להצביע או להיבחר באספות המושב. בעתיד הקרוב תתכנס ועדה שתייצג גם את חברי המושב וגם את התושבים שהצטרפו אליו, והיא שתחליט בכל ענייני היישוב.



 

פני המושב לאן?


כיום המושב בני רא"ם מתחיל להצדיק את הציפיות של המצטרפים אליו בסוף שנות ה- 70, כפי שמספרת אחת מהם: "כל מי שהצטרפו למושב, עשו זאת בגלל האפשרות לגור בבתים מרווחים, ועל ידי כך לשפר את איכות החיים. אבל המושב היה במצב חברתי וכלכלי קשה. בעצם, דבר לא היה פה. המכולת הייתה במצב גרוע, הכבישים היו במצב ירוד, פעוטון אחד בלבד עמד לרשות התושבים, ובכל המושב כולו היו רק טלפון ציבורי אחד ועוד 4 טלפונים פרטיים. בשנות ה- 80 החלו המצטרפים החדשים לפתח את היישוב, ואיכות החיים בו עלתה במידה רבה – בתים חדשים החליפו את הבתים הישנים, נוספו מבני הציבור, פותחו גינון ותאורת רחוב והתפתחה פעילות חברתית מגוונת. בתחילה היו ותיקים שהתנגדו לפיתוח, אבל כיום רובם מרוצים מן השינויים."

העלייה ברמת החיים, תנופת הפיתוח, וההצטרפות של תושבים חדשים שרובם זוגות צעירים – כל אלה נותנים לתושבי בני רא"ם תחושה של עתיד טוב יותר. היישוב מתכנן להקים שכונות מגורים נוספות ולצרף תושבים חדשים.
רבים סבורים שעם הזמן יהפוך בני רא"ם ליישוב קהילתי או לפרבר של אחת מערי הסביבה. מה באמת יקרה – ימים יגידו.

ביבליוגרפיה:
כותר: בני רא"ם : מושב דתי בשפלת יהודה
שם  הספר: יישובים במרחב : פרקים בגיאוגרפיה של יישובים בעולם
מחברות: רפ, אסתר ; שילוני-צביאלי, איריס
עורכת הספר: נחום-לוי, נירית
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. כתיבה ותחקירים: איריס שילוני-צביאלי.