קרטל אופ"ק מחבר: בנק הפועלים

חזרה3

אופ"ק הוא ארגון של מדינות מפיקות נפט שהוקם בשנת 1960 על ידי המדינות ערב הסעודית, אירן, עיראק, כווית וונצואלה. מאוחר יותר הצטרפו לארגון שש מדינות מתפתחות נוספות: קטר, אינדונזיה, לוב, איחוד האמירויות, אלג'יריה וניגריה. ב-1999 סיפק הארגון 42% מתפוקת הנפט העולמית. ב-1973 ערב פרוץ מלחמת יום כיפור הגיע חלקו של אופ"ק בייצור הנפט בעולם לשיא של 55%. מדינות הקרטל מחזיקות בכ- 77% מעתודות הנפט בעולם. מטרת האירגון הינה לדאוג למחירי נפט גבוהים, שישרתו כמובן את האינטרסים של יצואניות הנפט החברות בארגון. הארגון מנצל את מעמדו המונופוליסטי הנובע ממשקלו הגדול בשוק והעדר היכולת של מדינות שאינן חברות בארגון להגדיל את תפוקתן בזמן הקצר, כדי לקבוע מחיר שוק גבוה, על ידי קביעת מכסות תפוקה. אופ"ק הינה למעשה קרטל בינלאומי, וככזה הוא ניצב בפני הבעיה של יכולת אכיפת מכסות ההפקה על חבריו.

מחיר השוק של הנפט גבוה בדרך כלל מהעלות השולית של הפקתו ומשקל מרבית המפיקות הוא קטן יחסית, דבר הדוחף כל מדינה ספציפית להגדיל תפוקה ורווחים. יוצאת דופן היא ערב הסעודית שחלקה בתפוקת הנפט הוא הגבוה בארגון – כ- 30%, ולכן דאגה בתקופות מסוימות לווסת את המחיר דרך צמצום תפוקותיה. אסטרטגיה זו של ערב הסעודית נובעת ממצבה הכלכלי הטוב, המאפשר לה להקטין רווחים בטווח הקצר ולמנוע קריסה של מחיר הנפט, שתגרום לכל החברות בקרטל נזק לטווח הארוך. מחיר גבוה יתר על המידה של נפט אינו משרת את מטרות הארגון גם כן. בטווח הזמן הקצר יכול מחיר חבית נפט גבוה להגדיל את רווחי הקרטל, אך לאורך זמן הוא עלול להקטין ביקושים, אם דרך מעבר לחלופות אנרגיה זולות יותר או האטה ואף מיתון במדינות המייבאות נפט. השפעה נוספת של מחיר גבוה מדי היא מתן תמריץ למדינות שאינן חברות באופ"ק להגדיל את כושר תפוקתן ולמדינות החברות באופ"ק לחרוג ממכסות ההפקה שנקבעו להן. בעקבות העליה החדה במחיר הנפט בשנתיים האחרונות והלחץ הבינלאומי שהופעל על מדינות אופ"ק להגדיל את תפוקתן, קבע הקרטל מחיר יעד של 22-28 דולר לחבית. בפועל מחיר הנפט חרג זמן רב ממחיר יעד זה, אך בסוף דצמבר הוא ירד לכ-23 דולר לחבית. רווחי המדינות החברות בקרטל שיפרו באופן משמעותי את מצבן הכלכלי במהלך השנים.