הסדרי נגישות



ריאליה מקראית: יין ושיכר
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


גשר מפעלים חינוכיים
חזרה3

היין הוא משקה המופק מפרי הגפן. הגפן היא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל.

היין ושימושיו היו ידועים מאד בכל ארצות התרבות בימי קדם.

היין נקרא גם עסיס, מיץ ענבים, תירוש.

במיתולוגיות הקדומות העניקו האלים את היין לאדם, ואילו במקרא היין הוא פרי מעשיו של האדם.

היין מופיע בצירוף "דגן תירוש ויצהר" (דברים ז' 13).

היין הוא אחד מסימני השפע והטוב, ומאפיין את ארץ ישראל.

שתיית היין היא ברכה לחיי שלום ושלווה (עמוס ט 13), ומשמחת לבב אנוש (תהלים ק"ד 15). פרישות מיין היא אחד מסימני האבל וממאפייני הפורענות.

שימוש נוסף ביין הוא בפולחן ובדת – יין נסך לצד הקורבנות השונים.

הנזירים אסורים בשתיית יין ושיכר (במדבר ו' 3), וכך גם בני-רכב (ירמיהו ל"ה 2). גם על אמו של שמשון נאסרה שתית יין ושיכר, מפני שבנה עתיד להיות נזיר מבטן (שופטים י"ג 4).

שיכר: שם כולל למשקה בעל תכונות משכרות. זהו משקה תוסס המופק מדבש תמרים, רימונים, תאנים וחרובים, ובירה המופקת מתבואה או דגנים אחרים: "אחד שיכר תמרים, ואחד שיכר שעורים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צו, ע"ב).

 


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא