|
 |
 |
 |
 |
חזרה3 |
 |
כתב יד |
נוסח של יצירה או מסמך כתוב ביד. כתב היד נכתב בידי מומחה, שחיבר בעצמו את היצירה או שהעתיק אותה.
לפני המצאת הדפוס במאה ה- 15 כל הספרים נכתבו בכתב יד – ולכן נקראו 'כתבי יד'. מאז המצאת הדפוס מדפיסים את הספרים, ולא כותבים אותם ביד, ובמושג 'כתב יד' מתכוונים היום לטיוטה שמביאים לבית הדפוס, גם אם הקלידו אותה במחשב (או במכונת כתיבה), ולא כתבו אותה בכתב יד ממש.
|
מיקרוגרפיה |
המיקרוגרפיה עושה שימוש באותיות זעירות, ויוצרת מהן קווים, שהם קווי המיתאר של הצורה או הדמות המצוירת.
אמנות המיקרוגרפיה היא אמנות יהודית ייחודית. היא מופיעה לראשונה בכתבי יד שנכתבו בטבריה החל במאה ה- 9. הסופרים שפעלו בטבריה עסקו גם בכתיבת מזוזות - כתיבה שנעשית על מגילת קלף קטנה ובה פסוקים אחדים מן התורה בכתב זעיר. אותם סופרים הגיעו לידי שליטה טכנית גבוהה בכתיבת אותיות זעירות, והחלו להשתמש בטכניקה זו גם לעיטור כתבי יד של המקרא. מארץ ישראל התפשטה אמנות המיקרוגרפיה לארצות אחרות - למצרים, לתימן, לאיטליה ולשאר ארצות אירופה. במאה ה- 19 הגיע השימוש במיקרוגרפיה גם לארצות הברית.
|
סופר |
הסופרים הנזכרים בתנ"ך שלטו כנראה בכמה שפות ושימשו מעין פקידים גבוהים של המלך. הסופרים בבית המקדש עסקו בהעתקת ספרי תורה וגם לימדו את העם תורה.
בתקופת הבית השני היה הסופר אדם חכם ובקי בתורה, כמו עזרא "הסופר". הסופרים קבעו את הטקסט המדויק והסופי של התורה ופירשו את המצוות.
בתקופת המשנה והתלמוד וכן בתקופת ימי הביניים היו הסופרים אנשים שעסקו בהעתקה של התנ"ך בצורה מדויקת על-פי המסורה. בתקופות אלה העתיקו הסופרים לא רק את התנ"ך אלא גם את המשנה, התלמוד וספרים אחרים. דוגמה לסופר מסוג זה הוא שלמה בן-בויאעא. רוב החוקרים סבורים כי שלמה בן-בויאעא הוא שכתב (=העתיק) את כתר ארם צובה.
|
כתר ארם צובה |
כתר ארם צובה הוא כיום הקדוש והחשוב ביותר מבין כתבי היד של התנ"ך: כתר ארם צובה גדול בערכו הדתי, המדעי והכלכלי מכל כתב יד אחר של התנ"ך. הוא נכתב בצורת מִצְחָף על-ידי שלמה בן-בויאעא הסופר לפני יותר מאלף שנים, במאה ה- 10 לספירה. את הניקוד והטעמים ואת ציוני המסורה הוסיף המסרן אהרן בן-אשר לאחר גמר הכתיבה.
וכך נאמר בקולופון של הכתר:
"זה המצחף השלם של עשרים וארבעה ספרים שכתב... שלמה הנודע כבן-בויאעא הסופר... וניקד ומסר אותו... החכם הנבון, אדון הסופרים ואבי החכמים... מר רב אהרן בן מר רב אשר... [מצחף זה הוא] סגולת הקראים השוכנים בהר ציון... שבעיר הקודש..."
כתר ארם צובה הוא כתב היד של התנ"ך שעליו סמך והסתמך רמב"ם, ועובדה זו חיזקה את מעמדו המיוחד בין כתבי היד של התנ"ך. וכך כתב רמב"ם (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות ספר
תורה, פרק ח' הלכה ד'):
"...וספר שסמכנו עליו... הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים... ועליו היו הכול סומכין - לפי שהגיהו בן-אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות... ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו..."
כדאי לקרוא על כתר ארם צובה בחאלב.
|
הכתר הקטן |
הכתר הקטן – שגם הוא הגיע אלינו מחאלב שבסוריה – כולל חמישה חומשי תורה וכן חמש מגילות, סך-הכול 10 ספרי תנ"ך. כתר זה נקרא 'הקטן' משום שהוא קטן בהיקפו ובחשיבותו מכתר ארם צובה, שכלל את כל 24 ספרי התנ"ך. הכתר הקטן ניצל בשלמותו מן השריפה בבית הכנסת הקדמון בחאלב שבסוריה, חוץ מדף אחרון שנקרע ממנו.
ומה ידוע לנו על הכתר הקטן? בשלב זה לא הרבה. משערים שכתיבתו של הכתר הקטן נמשכה הרבה שנים, ונשלמה בשנת 1341. ככל הנראה נכתב הכתר הקטן באיטליה, אך לא ידוע מי כתב אותו. משערים שהיה זה סופר אשכנזי.
בכתר הקטן מופיע פירוש רש"י לתורה וגם לאחת המגילות - שיר השירים. הכתר הקטן כולל 376 דפי קלף והוא שמור כיום במכון בן-צבי בירושלים.
|
כתר דמשק |
השם "כתר דמשק" מתכוון למעשה לשני "כתרים" שונים שהגיעו מדמשק:
1. כתר שנכתב בשנת 1260 בספרד, וכולל את כל ספרי התנ"ך. כתר זה הגיע לדמשק (בזמן לא ידוע) ונשמר שם בבית הכנסת חוש אל-באשא. בשנת 1940 נגנב הכתר, ורק בשנת 1962 נרכש במכירה פומבית על-ידי הספרייה הלאומית בירושלים.
2. כתר תורה הנודע בכינוי "כתר דמשק" או "חומש דמשק". לא כלל את כל ספרי התנ"ך אלא רק חמישה חומשי תורה. כתר זה נכתב כנראה בארץ ישראל בסוף המאה ה- 10 על-פי שיטת המסורה של בן-נפתלי. זהו אחד מתוך קבוצה קטנה מאוד של כתבי היד הקדומים של התורה, ולא ידוע מתי הגיע לדמשק. בשנת 1914 רכש אותו האספן דויד סלימאן ששון בדמשק - ומכאן שמו. כ- 60 שנה אחר כך, בשנת 1975, רכשה אותו הספרייה הלאומית בירושלים.
על-פי מרדכי נדב ורפאל וייזר (עורכים), כתבי יד ודפוסים נבחרים - תערוכה מאוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשמ"ה-1985, עמ' 25, 85-86.
|
מגילות מדבר יהודה |
מגילות מדבר יהודה כוללות כתבי יד רבים ומגוונים מתקופת הבית השני, אך רק מעט מהם נותרו שלמים. רובם אינם אלא קטעים ששרדו מתוך חיבורים וספרים.
בין המגילות נתגלו אלפי קטעים מספרי התנ"ך השונים, קטעים המייצגים כנראה את כל ספרי התנ"ך. ספר אחד - ישעיהו - אף נשמר כמעט בשלמותו, והוא מוצג כיום יחד עם עוד שבע מגילות בהיכל הספר שבמוזאון ישראל בירושלים. קטעי המקרא שבמגילות, ובראשם ספר ישעיהו, הם כיום כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך. עד לגילוי המגילות היו כתר ארם צובה וכתב יד לנינגרד כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך - אך זמנם מאוחר באלף שנה (בערך) מזה של מגילות מדבר יהודה!
ספר המקרא היחיד שאינו מיוצג בקטעי המגילות שנמצאו במדבר יהודה הוא מגילת אסתר: בין המגילות לא נמצא קטע כלשהו ממגילת אסתר, אך לעומת זאת נמצא בין המגילות כתב יד בארמית המתאר את סיפור המעשה.
עוד על מגילות מדבר יהודה.
|
גניזת קהיר |
במהלך שיפוצים שנעשו בשנת 1896 בבית הכנסת בן-עזרא בחלק העתיק של קהיר (פוּסְטָאט), התגלה בעליית הגג של בית הכנסת חדר הגניזה העתיק ובו מאות אלפי דפים ומסמכים. בגניזה נמצאו שלמים כ- 200,000 דפים, ובהם לא רק דפים מכתבי הקודש, אלא גם ספרים, מכתבים ומסמכים שונים שנכתבו בעברית, בארמית, בערבית ובפרסית, ביידיש ובלטינית - בדרך-כלל באותיות עבריות.
חלק מן המסמכים, כמו פנקסי חשבונות ומכתבים מסחריים ואישיים, לא היו נחוצים יותר לבני הקהילה, אבל מכיוון שנכתבו באותיות עבריות, באותיות שפת הקודש, הובאו לגניזה ולא נזרקו. כל אלה נשתמרו בחדר הגניזה במשך יותר מ- 1,000 שנים - מסוף המאה ה- 8 ועד לסוף המאה ה- 19 - בזכות האקלים היבש השורר באזור.
פרסום המסמכים שהתגלו בגניזת קהיר הביא למהפכה בחקר ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה הכללית של ימי הביניים. שפע המסמכים וכתבי היד שנתגלו שופכים אור על חיי הקהילות היהודיות מספרד ומרוקו במערב ועד לעדן ולהודו במזרח. מסמכי הגניזה מאפשרים להיסטוריונים להכיר את אורחות חייהם של יהודי האיסלאם בימי הביניים - את החיים הקהילתיים והמשפחתיים ואת חיי המסחר - הימי והיבשתי - והכלכלה.
"מסמכי הגניזה… הראו בעליל שיהדות המזרח בימי הביניים המוקדמים לא הייתה חברה רדומה ומסוגרת, כפי שנדמה לפעמים. נהפוך הוא: הייתה זו יהדות תוססת, שופעת סקרנות ומרץ, פתוחה לרעיונות ומודעת היטב לקיומן של תרבויות אחרות…". *
מסמכי הגניזה הועברו לספריות ברחבי העולם, ומדענים רבים בארצות שונות שוקדים מזה עשרות שנים על חקירתם. חלק גדול מן המסמכים עדיין לא פוענח ולא פורסם, אבל מה שכבר פורסם הפך לחומר לימוד חובה לכל חוקר של ימי הביניים.
* ששון סומך, "האניות לפי שמות בעליהן", תרבות וספרות, "הארץ", ג באייר תשנ"ח - 29 באפריל 1998.
| ביבליוגרפיה: | ||||||||||||
|
|
|
חזרה3 |
 |
הדפסה | ||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. | |||||||
|
|||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. |