הסדרי נגישות
עמוד הבית > אחר > פנאי


פנאי
מחבר: מיכאל תבור


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

הפנאי הוא פרק הזמן שאיננו מוקדש לפעילויות הכרחיות, כמו: השגת מקורות מחיה או התחייבויות משפחתיות וחברתיות. הפנאי הוא הזמן שאדם יכול להקדיש לעיסוקים החביבים עליו, שאינם צורך חיוני, אך בהחלט עשויים למלא צרכים אחרים, למשל, צורך רוחני.

מושג הפנאי נולד בשעה שהאדם הצליח להקנות לעצמו את תחושת הזמן. החברה המודרנית שלאחר המהפכה התעשייתית העניקה לפנאי מימד חדש. למעשה, נוכל לספר את סיפור ההתפתחות של החברה האנושית גם באמצעות סיפורו של הפנאי.


 

איך בילו פעם?


בעבר נאלצו האנשים להקדיש זמן רב כדי להשיג מקורות מחיה; המשפחות היו גדולות, תנאי ההיגיינה היו גרועים והמחלות היו שכיחות, ולכן מיטב זמנם של הבריאים החזקים, הוקדש לטיפול בבני המשפחה החולים והחלשים. המבנה החברתי היה היררכי(1) והיה כרוך בהרבה חובות חברתיים, החל בטקסי דת וכלה באירועים ציבוריים, שההשתתפות בהם הייתה לרוב חובה. בזמן שנותר לאחר מילוי החובות היומיומיות, הכריעה העייפות את מרבית האנשים, ולמעשה, מעט הזמן שנותר בתום מילוי כל סוגי החובות הוקדש למנוחה ולשינה.

לא כך היה המצב אצל העשירים ושועי הארץ. הם לא חסרו דבר. אריסים עיבדו את אדמותיהם, עבדים רעו את צאנם ואומנות ומשרתים גידלו את ילדיהם. הזמן הפנוי שעמד לרשותם היה ניכר, והם סיפקו קרקע פוריה להתפתחות פעילויות הפנאי. הם יכלו להרשות לעצמם לממן הופעות של אמנים: ליצן חצר - אבי הבדרנים של ימינו, מחוללות, מנגנים, עושי להטים, ושאר אמנויות. אמנים אלה שעשעו את בני המעמד השליט ואת אורחיהם לאחר ארוחות פאר באירועים חגיגיים או בימי חול. פעילויות פנאי אחרות שהתפתחו בקרב העשירים - בייחוד בקיסרות היוונית-רומית - היו פעילויות ספורטיביות ושעשועי מוח - משחקים שהומצאו על-מנת לבחון את חריפותם של המשתתפים, או כדי לשמש כר לפעילות תחרותית.

כל זמן שפעילות הפנאי הייתה נחלת העשירים בעיקר, אופיה היה בהתאם. התיאטרון, המוסיקה, הציד ושאר הפעילויות צרכו משאבים רבים, ומשרתים עמדו מוכנים לשמש את המעטים שנהנו מאותן פעילויות. למעשה, בעולם הקדום איש לא חשב שגם בני המעמדות הנמוכים זכאים לזמן פנוי. המשרת או העבד היו חייבים לעמוד לרשות אדונם בכל רגע ורגע. כשכבר השתחררו, האיכרים היו חופשיים, בתקופות ובמקומות שהחופש היחסי אכן התקיים, היו הם ומשפחותיהם עסוקים רוב שעות היממה בעבודה מפרכת של זריעה, קציר, בציר, מסיק, מרעה, עיבוד עורות, טחינת קמח, גיזום, כריתת עצים, וכדומה. וכל זאת, על-מנת לאפשר רמת חיים מינימלית למשפחות הגדולות.

התפיסה שלא כולם זכאים לזמן פנוי, הייתה כה מושרשת בעולם העתיק, עד ש"המצאת" השבת על-ידי היהודים הייתה חריגה ביותר. במשך כמה דורות לאחר מכן לא קיבלו עמים שונים במקומות שונים את הרעיון שגם בני המעמדות הנמוכים זכאים ליום מנוחה שבועי. העשירים העבידו אותם שבעה ימים בשבוע, בעבודה מפרכת, בלי הפסקה. גופם קרס תחת עומס העבודה ומוחם התנוון בשל עבודה חדגונית, שלא הצריכה מחשבה.

גם היהדות, שהנחילה לעולם את השבת, לא ראתה בה כר להתפתחות פעילויות פנאי, כפי שמקובל להתייחס אליה בעולם המודרני. היהדות הכירה, בשלב מוקדם מאוד בהיסטוריה האנושית, בצורך של כל בני-האדם (לרבות העבדים הנחותים ביותר - העבדים הכנענים) במנוחה רבה יותר מכפי שהיה נהוג אז. החוקים בדבר יום המנוחה השבועי והחגים אסרו בצורה מפורשת כל עבודה בימים אלה. אי אפשר היה לעקוף חוקים אלה ולהטיל מטלות שונות ומשונות על העובדים ועל העבדים. ביום המנוחה השבועי ובחגים נתבקשו בני ישראל לקרוא בספר התורה, או לספר את קורותיהם לילדיהם. כלומר, המחוקק היהודי הקדום לא הסתפק בקביעת חופש מעבודה, אלא ניסה לכוון את האנשים לסוג מסוים של פעילות רוחנית.

בתקופה זו הרבה מפעילויות הפנאי שלנו כיום, כמו: צפייה בתיאטרון, האזנה להרצאות או למוסיקה, היו במסגרת הכנסיה הנוצרית. בחגים ובמועדים היו מתקיימות חגיגות דתיות, דרשות ופעילויות קהילתיות אחרות.

כך עברה אירופה את ימי הביניים ואת תקופת הרנסנס(2), בתקופת המהפכה התעשייתית באירופה (המאה ה- 18 החלה הגירה גדולה של איכרים מהכפר אל העיר, לעבודה בבתי-חרושת ובמכרות. עובדים אלה נאלצו לעבוד שעות ארוכות שבעה ימים בשבוע, ולפעמים אפילו 18 שעות ביממה. גם ילדים קטנים נאלצו לעבוד במשך שעות ארוכות. תנאי החיים היו בלתי נסבלים, והציפיה היחידה הייתה לשעות מנוחה רבות יותר.

הפועלים העייפים האלה לא חשבו כלל על פעילויות פנאי. לעומתם נהנו העשירים החדשים - בעלי המכרות, התעשיינים והסוחרים הגדולים - מרמת חיים גבוהה מאוד, שהשיגו על גבם של המוני העובדים. הם נהנו מכל הפעילויות התרבותיות שהכיר העולם העתיק, וחלק מפעילויות אלה נעשו ציבוריות יותר, בפרט התיאטרון והמוזיקה.

בתקופת הרנסנס "נולדה" פעילות חדשה - שהיום מכנים אותה בשם "תיירות הפנאי". עד אז - בגלל דרכים לא-בטוחות, שודדי דרכים, ואמצעי תעבורה איטיים ומסורבלים - רק קומץ של אנשים אמיצי לב במיוחד העזו לצאת למסעות. קורותיהם של רבים מהם נכתבו בהיסטוריה כמופת לאומץ לב. עם המהפכה התעשייתית, החלו לנוע בימים אניות קיטור מהירות ובטוחות יותר, והמדינה המודרנית הייתה מסוגלת להבטיח יותר את חיי הנוסעים והתיירים. החלה להתפתח תיירות למטרות נופש וטיול, אולם טיול כזה יכלו להרשות לעצמם רק העשירים.

התקופה של המהפכה התעשייתית לוותה גם באירועים פוליטיים ובשינויים חברתיים רבי-משמעות. מלחמת השחרור האמריקאית הולידה מדינה, שלא היה בה מעמד שליט או מלך בעלי זכויות יתר מלידה. לראשונה הפך העם להיות שליט בלעדי על גורלו. המהפכה הצרפתית הייתה אף היא חלק מתהליך השחרור, ובה נטל העם את השלטון מידי המעמדות השליטים. במדינות אחרות, כגון אנגליה, הייתה עדיין מונרכיה(3), אך המעמד הבינוני התחזק בערים, וזכויות שהיו עד כה בידי השליטים בלבד הועברו לידי העם. כוחו של הפרלמנט גבר וזכות הבחירה החלה להתרחב. בצד תהליכים אלה חל גם שיפור הדרגתי בחייהם של המעמדות הנמוכים יותר, אם כי לעתים היה כרוך השיפור במאבקים רבים. למשל, בערך במחצית המאה התשע-עשרה הועבר חוק באנגליה, שלפיו לילדים מתחת לגיל תשע אסור לעבוד במכרות ובתעשייה, ולילדים בגיל תשע עד שש-עשרה מותר לעבוד עד 12 שעות ביום. "הגבלות" אלה נותנות לנו מושג מה היו תנאי החיים בזמן ההוא, ולכמה שעות פנאי יכול היה לצפות אדם עובד או נער צעיר.

המהפכה התעשייתית, שהגדילה את כושר הייצור בעולם, נזקקה לשווקים גדולים יותר. חלקם של השווקים היו מצויים בהישג יד - אלה היו המעמדות הנמוכים שהיו הולכים ומשפרים את מצבם. אמצעיהם הכספיים גדלו, והם הצטרפו לציבור הרוכשים של מוצרי צריכה. מאוחר יותר נאמר על הנרי פורד(4) כי הישגו הגדול ביותר לא היה בהמצאת שיטת הסרט הנע(5) בתעשיית המכוניות, אלא בעובדה שהוא היה הראשון בתעשייה ששילם שכר של 5 דולר לשעה (בתחילת המאה). שכר זה איפשר לפועלים לרכוש מכוניות לעצמם, וכך גדל השוק למכוניות, והוזלה עלות ייצורן.

הגידול ההדרגתי בשכר של המוני הפועלים, הביא להרחבת מעגל נותני השירותים למיניהם. במקביל, צמצום שעות העבודה והגידול באמצעים עוררו את הביקוש לפעילויות לפנאי. ובמקום שישנו ביקוש יהיה לבסוף גם מי שיציע את הסחורה. המצאת הקולנוע, פיתוח המכונית, ושאר ההמצאות של סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים הולידו פעילויות פנאי מהסוג המוכר לנו כיום.






 

החיים המודרניים


עלינו לזכור כי הקידמה הטכנולוגית והכלכלית היו כרוכים במידה רבה בהתמחות, שהיא תולדה של החיים המודרניים המורכבים. בעבר היה האומן מייצר חפץ כלשהו מתחילתו ועד סופו - החל בעיבוד חומר הגלם ועד לליטושו הסופי. כיום, כל פועל במפעל מודרני מתמחה בשלב אחד של תהליך הייצור. הוא מבצע פעולה מסוימת - בעזרת מכשיר או מכונה - עשרות ומאות פעמים ביום, וזהו חלקו בתהליך הייצור. מובן שתופעת ההתמחות אינה בלעדית לפועל במפעל. בבית-הספר המודרני, בניגוד לעבר, מלמדים מורים מקצועיים, שכל אחד מהם מתמחה במספר מוגבל של מקצועות(6). העלייה הגבוהה ברמת החיים הביאה לידי כך, שהאדם הממוצע בן-זמננו נהנה מדברים שבעבר היו נחלת העשירים בלבד. מזונו מגוון ועשיר ואם נשווה את ארוחתו לזו של אדם עשיר שחי לפני מאתיים שנה בלבד, נגלה כי במאמץ כספי קטן יחסית אנו מסוגלים לרכוש את כל מרכיבי ארוחתו (אם בצורה מוכנה, ואם בצורה גלמית, כך שניתן להכין מהם ארוחה במהירות בעזרת המכשירים המתוחכמים שמטבחנו מלא בהם). יתירה מזו, אנו יכולים להכין ארוחות מגוונות ממיני מזון שלא בעונת גדילתם, מה שלא יכול היה להשיג אפילו האדם העשיר ביותר לפני מאתיים שנה.

ועוד מיתרונות רמת-החיים: בתינו מוגנים טוב יותר מבעבר מפגעי הטבע - מחוממים היטב בחורף, וממוזגים בקיץ; אנו יכולים לרכוש רהיטים בהוצאה קטנה; מבחר הבגדים של אדם ממוצע בן זמננו עשוי היה להיחשב כבזבוז משווע בעיני אדם ממוצע מהמאות הקודמות. איכות האריגים וגווניהם לא היו ידועים בעבר הלא-רחוק, ובוודאי שלא היו בהישג יד של כלל האוכלוסיה, החינוך שוב אינו נחלת העשירים בלבד, שיכלו לשכור מורים פרטיים לילדיהם, אלא שווה לכל נפש משפחות המרוחקות זו מזו מרחק של מאה קילומטרים יכולות להיכנס לתוך מכוניותיהם ולהיפגש כעבור שעה עד שעה וחצי. לפני מאה שנה, מרחק כזה לא איפשר לבני משפחה להיפגש יותר מפעמיים או שלוש במשך החיים, וגם זה באירועים בעלי משמעות רצינית, שהצדיקו מאמץ של נסיעה כזאת.

את כל ההישגים הכלכליים האלה יכול האדם הממוצע בן-זמננו להשיג בתמורה לעבודה סבירה, הנמשכת בארץ כ-40 עד 45 שעות עבודה בשבוע (באירופה שבוע העבודה הוא בן 36 עד 39 שעות).

לאדם העובד נותר אפוא זמן פנוי רב. בגלל ההתמחות הרבה, הילדים הצעירים שוב אינם נדרשים לעזור בפרנסת הבית, אנשים רבים עוסקים בעבודתם בפעילויות חדגוניות או בלתי מספקות, ולכן הפנאי עשוי להיות הזמן, שבו הם יפצו את עצמם על היעדר הסיפוק מעבודתם היומיומית.

רמת החיים הגבוהה מאפשרת פיתוח תחביבים שונים, מלאכות-יד, שבעבר נעשו רק על-ידי בעלי מלאכה, או אומנים או ביטוי לשאיפות אמנותיות של אנשים שלא מימשו את מאווייהם האמנותיים בתחום העבודה. וינסטון צ'רצ'יל(7), למשל, צייר תמונות יפות בצד עיסוקיו המדיניים השונים; ואצלנו - השר גד יעקובי כותב שירים וסיפורי ילדים; הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור כתב אף הוא ספרי ילדים; ורמטכ"ל אחר לשעבר, רפאל איתן, הפנה את מרצו לעבודות עץ בנגריה הסמוכה לביתו; מקרה קיצוני היה המשורר שאול טשרניחובסקי, שאת פרנסתו מצא ברפואה, אך דווקא עיסוק הפנאי שלו, כתיבת שירה, הביא לו תהילת נצח.

אולם, פנאי אינו רק תמריץ לחזרה לפעילויות יצירתיות. ישנם אנשים רבים, שאינם מסוגלים ליצור לעצמם מסגרת אישית למילוי זמנם הפנוי, מצאו בזמננו פתרון נוח שידורי הטלויזיה. דומה שלא היה מעולם מכשיר שהשפיע כה הרבה על הרגלי החיים כמו הטלויזיה. העיתונים, הספרים, הרדיו ושאר אמצעי התקשורת אמנם יצרו קרבה בין בני-האדם, המצויים על-פני כל כדור-הארץ, אך הטלויזיה הצליחה להפוך את כל העולם לכפר גדול אחד. אירועים שונים, הקורים בפינות שונות בעולם הופכים להיות כמו בכפר קטן נחלת כולם בפרק זמן קצר להפליא, ומבלי שיש צורך בדמיון עשיר, מכניסים לתוך ביתנו את הקולות עם המראות.

אין ספק שמקלט הטלויזיה השפיע רבות על תרבות הפנאי. סקרים שונים שנערכו בארצות-הברית מראים, כי המבוגרים מקבוצות אוכלוסיה רחבות למדי מבלים כשש שעות ביום מול הטלויזיה. בארצות-הברית, למשל, ילדים צופים בממוצע כשמונה שעות ביום. כלומר, הצפייה המרובה בטלויזיה אינה נחלתם של מעטים שהתמכרו לה, אלא זוהי תופעה שהולכת ומתפשטת. בעבר, קליטת תרבות חזותית - תיאטרון, קונצרט או קולנוע - הייתה כרוכה ביציאה מן הבית, כלומר היה צורך להפעיל יזמה כלשהי. כיום מוזרמים, הישר לתוך ביתו של הצופה בטלויזיה, סוגים שונים ומגוונים של תרבות חזותית וקולית. בלחיצת כפתור קלה נכנסים לבתינו דרמות, מופעי בידור, סרטים עלילתיים, מותחנים למיניהם, מופעים מוזיקליים, מופעי ספורט ותחרויות, חדשות הישר מלב האירוע, שעשועונים וחידונים. מיטב הטכנולוגיות החדישות, המאפשרות הקפאת תמונות, קירובן או הרחקתן, הקרנתן בהילוך איטי או מהיר, הגדילו את כוחו של צינור תקשורת זה עד שאין לו מתחרים.

מכשיר הטלויזיה הפך גם למכשיר מלמד שמספק מידע של העולם, חידושים במדע, באמנות, בספרות ועונה לצרכים רוחניים ואינטלקטואליים של אנשים רבים.

במידה מסוימת מעודדת הטלויזיה פעולות פנאי אקטיביות. לדוגמה, סרט המראה מקומות מעניינים בארץ ובעולם עשוי להמריץ אנשים לנסוע למקומות אלו ולחוות את החוויות על בשרם. באופן כללי אפשר לומר, שהטלויזיה פלשה לחיינו במידה כזו שחלק ניכר משעות הפנאי שלנו מוקדש לה. באמצעותה נעשינו צרכנים פסיביים של תרבות, הזורמת אלינו ישירות באמצעות מסך הטלויזיה.

דרך אחרת לבילוי הזמן הפנוי בעולם המודרני היא התיור.
אמצעי התחבורה המשופרים והמחירים הנמוכים יחסית הכרוכים בשימוש בהם, הגדילו במידה ניכרת את היקף הטיולים והסיורים, היקף שלא נודע מאז נדידת העמים הגדולה (שמטרותיה היו, כמובן, אחרות). ענף התיירות נעשה ענף מרכזי בכלכלתן של מדינות רבות, ומיליוני אנשים יוצאים בכל שנה מבתיהם, ונוסעים לראות את פלאי העולם, ששמעם הגיע לאוזניהם מספרים או מהטלויזיה. מיליונים אחרים יוצאים מדי שנה מבתיהם, ונוסעים לפוש באזורים שאקלימם שונה, או שהנוף בהם מושך את ליבם. אחרים פונים לעסוק בפעילויות נופש שונות, החל בסקי חורף וכלה בשיזוף בחופי הרחצה של המדינות החמות. תנועה אדירה זו של אנשים ממדינה למדינה והטלויזיה החודרת כמעט לכל בית מצמצמים את הניגודים ואת ההבדלים בין מנהגיהם של בני-האדם. וכך, לאחר שחסכת כסף רב כדי לנסוע לבקר שבט מסוים במקום נידח יחסית, אתה עשוי להתכבד אצל מארחך בבקבוק קוקה-קולה, וכשתעזוב את ביתו אתה עשוי להיתקל ברוכל, המציע לך שעון מתוצרת יפן במחיר מפתיע, ממש כמו בבית.






 

סיכומו של עניין


הפנאי הוא מסימניה היותר מובהקים של החברה המודרנית. הוא אינו בלעדי לעשירים, וגם האמצעים למלא אותו בתוכן, גם הם נחלת רבים.

הקלות היחסית שבה ניתן היום להתפרנס, מותירה בידינו פנאי רב, המאפשר לאנשים רבים לטפח שאיפות אמנותיות רוחניות ומקצועיות שונות. רבים מפרידים היום בין עיסוק לצורך פרנסה לבין עיסוק מהנה לשעות הפנאי שדרכו הם מנסים להגשים את חלומם. המונים עוסקים כיום נאמנויות שונות, ולכן, היכולת להתבלט בהישגים קטנה הרבה יותר מאשר אי-פעם.

כתוצאה מפעילות הפנאי העצומה המוצעת לנו, אנו חשים לעתים רוויה, בשל עודף חוויות תרבותיות, ואין בנו עוד היכולת הראשונית להתרגש ממעשה יצירה נדיר או ממופע מרתק. כלומר, הפנאי שמאפשר את הפעילות האינטנסיבית הזאת גם מרחיק את סף הגירוי. דומה הדבר לאדם, הנוטל נמות גדולה של תרופה במשך זמן רב, וגופו מפסיק להגיב לחומר.

בעתיד הנראה לעין תגדל כמות שעות הפנאי. הטכנולוגיות ההולכות ומשתכללות כל הזמן, מקטינות את ההזדקקות ל"יד אדם" בתהליך הייצור ועושרה החומרי של החברה ילך ויגדל, מפני שאותן טכנולוגיות מייצרות מוצרים חדשים ומשוכללים מצליחות גם לייצר יותר מוצרים, חדשות לבקרים. ילך ויגדל הפער בין אלה היודעים לנצל את הפנאי העומד לרשותם לשם המשך התפתחות עצמית ויצירה, ובין אלה השרועים מול מסך הטלויזיה שעות ארוכות.

מספר גדול של אנשים כאלה באוכלוסיה עלול לשמש כר נרחב לפעילותם של אנשים חסרי מצפון, המוכשרים לרתום אנשים אחרים להשגת מטרות אנוכיות שונות. במקרה הקיצוני יגיע הדבר עד כדי ערעור הסדר והיציבות החברתית, וסיכון הדמוקרטיה.

אפשר לומר, שהפנאי המהווה ציון דרך בהתפתחות הכלכלית והחברתית של האנושות, צופן בחובו סכנות חדשות, שמנהיגי העתיד יצטרכו לתת את הדעת עליהם.



 

הערות



  1. מבנה חברתי היררכי הוא מבנה שיש בו דרגות או מעמדות. כל אדם משתייך למדרגה מסוימת, ומקבל מרות מהאנשים הנמצאים במדרגה שמעליו.


  2. הרנסנס (תקופת התחייה) היא התקופה שלאחר ימי הביניים. באירופה אופיינה תקופת הרנסנס על-ידי התקדמות טכנולוגית. חברתית (תרבותית, שבאה לאחר הנסיגה שאפיינה את ימי הביניים. ראוי לציין כי בעולם הערבי התחולל במקביל תהליך הפוך - ימי הביניים היו שיא של התפתחות מדעית (המצאת האלגברה, למשל), ובתקופה שלאחריהם החל העולם הערבי לסגת.


  3. מונרכיה (מונו - יחיד, ארכיה - שלטון) - צורת שלטון שבה המלך הוא השליט העליון, מחוקק החוקים ומפעיל הממשל. יש גם צורות שלטון הנקראות מונרכיה חוקתית שבהן המלך הוא אמנם ראש המימשל. אך הוא כפוף לחוקים שלא הוא קבע. אלא הפרלמנט, למשל.


  4. הנרי פורד - מייסד חברת המכוניות הנושאת את שמו – "פורד".


  5. סרט נע - שיטת ייצור שבה עומדים פועלים ליד פס נע, שעליו עומד גוף המכונית, וכל פועל בתורו מוסיף חלק, צובע או מבצע פעולה מסוימת. בסוף הסרט, שהוא סוף התהליך, יורדת מכונית מושלמת מפס הייצור. תהליך זה הועתק גם לייצור מוצרים מורכבים אחרים.


  6. באקדמיה של יוון העתיקה, לימד הפילוסוף היווני הדגול - אריסטו. את כל קשת המקצועות: אנטומיה, ביולוגיה, פילוסופיה ותורת המוסר, מדע המדינה ומתימטיקה. כיום, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה, למשל, אינו עוסק בתחומים אחרים, כגון מדעי הטבע, או הרפואה. ועוד יותר מכך - יש מומחים שונים לענפים שונים בתוך תחום הכלכלה - האחד מומחה לכלכלה ציבורית, האחר מומחה לניהול פיננסי, והשלישי עוסק בכלכלה תעשייתית בלבד.


  7. וינסטון צ'רצ'יל - מי שהיה ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, ודרבן את בני עמו למלחמת גבורה נגד הנאצים במשפט המפורסם: "כל מה שאני יכול להבטיח לכם הוא דם, יזע ודמעות".



ביבליוגרפיה:
כותר: פנאי
מחבר: תבור, מיכאל
שם  הספר: תיגר : מרד חופש ויצירה
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. מדריך לתלמיד, מאמרים, סיפורים.