|
 |
 |
 |
חזרה3 |
הכרנו את מערכת העיתון וראינו כיצד החומר המיועד להתפרסם עובר שלבי הכנה שונים: תכנון, עריכה ועימוד. עתה נכיר את הדפוס.
בית הדפוס הוא פס הייצור במפעל הקרוי "עיתון". במפעלי ייצור אחרים, למשל במפעלים למכוניות, מכינים דגמים חדשים למוצרים פעם בשנה - ובמשך כל אותה שנה ממשיכים לייצר מכוניות רבות מאותם דגמים. במפעלים מסוג אחר, למשל לייצור פסטה, מייצרים סחורה קבועה במשך שנים רבות. מדי פעם מוסיף המפעל כמה מוצרים חדשים, אך הוא ממשיך לייצר גם מוצרים ישנים יותר.
המפעל המייצר עיתון אינו דומה לא למפעל למכוניות ולא למפעל לפסטה. המפעל הזה מייצר סחורה רק בדגם אחד - אבל את הדגם הזה הוא מחליף מדי יום. הדגם המשתנה הוא התוכן של העיתון, כפי שמכינים אותו במערכת. המוצר המוגמר הוא גיליון העיתון, המיוצר בעשרות או במאות אלפי עותקים.
עיתון שונה ממפעלים אחרים גם באורך החיים של המוצר שהוא מייצר. פסטה טובה לשימוש במשך שנה מיום ייצורה. מכונית נוסעת שנים רבות. חייו של העיתון היומי קצרים מאוד: עיתון חייבים לייצר ולמכור באותו היום.
 |
כך פועל בית הדפוס |
בעבר, לפני שהתפשט השימוש במחשבים, היה הבדל ברור בין החומרים המשמשים את מערכת העיתון לבין החומרים המשמשים את הדפוס שלו. המערכת טיפלה באותיות כתובות על נייר, והדפוס יצק את האותיות האלה בעופרת באמצעות מכונות סדר גדולות.
ההבדל הזה אינו קיים עוד: כולם עובדים עם חומר המוזן במחשב, ומכונות הסדר הפכו להיות מוצגים במוזאון. באולם שעמדו בו המכונות האלה, ניצבים עכשיו מסופים של מחשב מרכזי ומחשבים אישיים. עובדי הדפוס הוותיקים עדיין קוראים לאולם הזה מסדרה (מלשון סדר, לסדר את אותיות העופרת), אך הם עושים זאת רק מתוך הרגל.
|
כך פעל בית הדפוס... |
נשב לכמה דקות במכונת הזמן ונצא לטיול קצר בעבר של העיתונים. אין צורך לנסוע למרחקים ארוכים בזמן. נכוון את התאריך לשנת 1980, שנים אחדות לפני התפשטותו של הדפוס הממוחשב בישראל.
אנו נוחתים במגרש חנייה של העיתון, ופנינו מועדות למסדרה שבקומה ראשונה. קומת הקרקע שמורה בעיתון למכונות ההדפסה והקיפול, לאריזה ולמשלוח. כך מקלים על העובדים המעמיסים את העיתונים המוכנים על מכוניות ההפצה הממתינות בחצר.
המעלית, חבוטה וחורקת, תפוסה. פועל מיוזע מוביל בה ערמה גדולה של מוטות מתכת מבריקים. אלה הם מטילי העופרת. עוד מעט תוזן מכונת הסדר באחד המטילים האלה, והיא תיצוק מן העופרת אותיות להדפסת עיתון.
לפתע מרעיד את הבניין רעש אדיר. האורחים מן העתיד נבהלים, אבל עובדי העיתון מתעלמים מהרעש. מתברר שזהו תהליך שגרתי של סילוק פסולת: אדם מעמיס יציקות עופרת מאתמול על מגלשת ברזל קצרה, המזדקרת כלפי חוץ מקיר המסדרה. חתיכות העופרת הכבדות גולשות מטה, היישר לתוך ארגז המטען של משאית הממתינה בחצר. את העופרת יתיכו שוב ויכינו ממנה מטילים חדשים למכונות הסדר.
במסדרה יש כמה וכמה מכונות כאלה, וליד כל אחת יושב סדר מול מקלדת. היא דומה למקלדת מחשב, אבל גדולה ומגושמת יותר. הסדר "מקליד" במכונה את הידיעה הכתובה על נייר, ומכונת הסדר מפיקה שורות יצוקות של עופרת. כל האותיות דבוקות לבסיס השורה - והפוכות. כאשר מורחים עליהן צבע, ולוחצים עליהן גיליון נייר, מופיע תדפיס קריא. כך בדיוק פועלות גם חותמות הגומי. בינתיים המעמד מכין את מסגרת העמוד. זוהי תבנית מתכת כבדה, שמידותיה כמידות עמוד בעיתון. בהרכבת העמוד בתוך התבנית משתמש המעמד בתכנית העימוד של העורך, כפי שבנאי משתמש בתכנית של מהנדס בניין. נדבך אחר נדבך הוא מכניס את המרכיבים השונים. את שורות הטקסט היצוקות הוא מקבל מן הסדר. את הכותרות הגדולות הוא עושה בעצמו, ביציקת יד. אחרי שהכניס את כל הכתבות, הכותרות והתמונות, הוא מהדק את המסגרת, כדי שהשורות והטורים לא יתחילו "לטייל" בעמוד. אחר כך הוא מורח צבע דפוס על שורות העופרת ומצמיד אליהן גיליון נייר גדול. לתדפיס הזה קוראים בעיתונים הגהה. בעזרתה בודקים המגיהים (והעורכים), שהעמוד בסדר ואין בו שגיאות.
למעשה, עושים שתי הגהות: אחת לכל קטע בנפרד ועוד אחת לעמוד כולו. תפקידם של המגיהים הוא לקרוא כל שורה, לסמן טעויות דפוס ולהחזיר את ניירות ההגהה לסדרים לשם תיקון. הסדר יוצק מחדש את השורות המשובשות, מוסר למעמד, והמעמד מכניס את שורות התיקון למקומן. לא מלאכה קלה, כאשר כל האותיות הפוכות!
מסביב - רעש מחריש אוזניים. מכונות הסדר נוקשות, כרסמות ומסורים לחיתוך עופרת צווחים, עגלות עץ נאנקות כאשר מובילים עליהן את הלוחות הכבדים, שאריות עופרת נזרקות בכלי האיסוף בחבטה. אנשי הדפוס עושים עבודה גופנית קשה מאוד, וכאשר הם מצטננים, יש להם "נזלת שחורה" מאבק העופרת הנדבק בנחיריים. המכונות מפיצות חום רב, וכל מי שעובד בדפוס, גם העורכים, מתלכלך .מצבע הדפוס ומן האבק. העופרת מתאימה לעבודת דפוס, משום נקודת ההתכה הנמוכה שלה, אולם זוהי מתכת רעילה. משום כך יש מסורת ברוב עיתוני העולם, שכל פועל דפוס מקבל בכל יום כוס גדולה של חלב טרי על חשבון בעל הבית. התקווה היא שהחלב מבטל את ההשפעה של אדי העופרת הרעילים. מן המסדרה עוברים התיירים מן העתיד אל אולם ההדפסה. כאן הם רואים סוף-סוף משהו שקל לזהותו: מכונות הדפסה הפועלות בשיטת "רוטציה". זוהי מכונת דפוס הפועלת בתנועה סיבובית אחידה. לוח ההדפסה המותקן עליה מסתובב גם הוא בלי הפסק ומדפיס את תוכנו על-גבי רצועת נייר ארוכה ברוחב עמודי העיתון. המעלה של המכונות האלה היא שהן מסוגלות להדפיס במהירות רבה. יש מכונות המדפיסות מאה אלף גיליונות בשעה ויש מכונות המדפיסות אף במהירות כפולה מזו.
מכונות הרוטציה, ששימשו את העיתונים היומיים עד שנות השבעים והשמונים היו שונות ממכונות הדפוס שלנו רק בדבר אחד: במקום לוחות ה"אופסט" הדקיקים שלנו (שעוד יוסבר מה טיבם), הן הדפיסו את העיתון מלוחות עופרת כבדים. יבוא יום וגם זה ישתנה. המחשבים ישנו את טכניקות ההדפסה, כפי שהם שינו את הטכניקות של הסדר, של העימוד ושל העתקת תמונות בעיתונים.
הנה, חזרנו להווה - ושוב אנחנו עומדים בכניסה לעיתון. מהפכת הדפוס עומדת לנגד עינינו: לא עוד סידור אותיות עופרת, לא עוד שורות קשיחות שאינן ניתנות לשינוי בקלות, לא עוד רעש, לכלוך, אדים רעילים ועבודה מייגעת. המעלית עדיין חורקת בדיוק כמו ב-1980, אבל כל השאר השתנה מאוד. אולם המסדרה שקט עכשיו, נעים ונקי. כל הסדרים עברו הסבה מקצועית: המקצוע של סדר-עופרת אינו קיים יותר.
והמעמדים? גם הם פשטו מזמן את הסרבלים ולבשו בגדים נקיים. הם יושבים כעת מול סורקים ומחשבי עימוד. במקום יציקה מייגעת של אותיות גדולות לכותרת הראשית בעיתון, נותן המעמד פקודה למחשב - ובתוך שניות אחדות מקבל את הכותרת בגודל המתאים ומציב אותה במקום המיועד לה בראש העמוד.
גם העורכים למדו לבצע משימות כאלה. כדי להיות עורך, כבר לא די בכושר ביטוי, בכושר ניסוח ובהתמצאות כללית בתחומים שונים זה מזה כמו פוליטיקה ומוסיקת פופ. כל עורך חייב לדעת גם להפעיל מעבד תמלילים ולהשתמש בתוכנות דפוס. הוא לומד לקבוע רוחב טור, לבחור סוגים של אותיות, לסרטט טבלה ולבצע "תחבולות" כגון שורות מדורגות, "חלונות" בתוך גוף הידיעה והכנת כותרות נגטיב (אותיות בהירות על רקע כהה).
רוב העמודים מופקים כמקשה אחת. כאשר העמוד נפלט מן המדפסת של מחשב העימוד, כבר יש בו הכול - כתבות, כותרות, תמונות ואפילו מודעות. את העמוד הזה מקרינים על אותו לוח "אופסט" שממנו מדפיסים את העיתון.
לוחות האופסט הם לוחות דקיקים עשויים ממתכת או מחוסר סינתטי, ועליהם מוקרן חומר המיועד להדפסה. באמצעות תהליך כימי גורמים לכך שצבע הדפוס יידבק רק לאותם מקומות בלוח, שמשהו הוקרן עליהם. שאר השטח נשאר נקי. כאשר הנייר עובר על-פני הלוחות (המותקנים במכונת הדפוס), מופיע עליו החומר של העיתון.
אנשים המתמחים בחיזוי שכלולים טכנולוגיים עתידיים, מאמינים כי יום אחד גם יפסיקו להדפיס עיתונים על נייר. במקום זאת נוכל לחייג למרכז ההפצה ולהזמין למחשבים הביתיים שלנו את העיתון החביב עלינו. אנחנו נעיין בחומר על הצג, ואם נרצה - נדפיס לעצמנו (בצבעים, כמובן) את הקטעים המעניינים אותנו.
|
שחור-לבן וצבע |
בסוף המאה ה-19 המציאו טכניקה להדפסת תצלומים בעיתונים ובספרים. עד לאותה עת היה אפשר להדפיס בעיתונים רק איורי קו. זה גרם לשיטה משונה בעיתונים: הצלמים צילמו אנשים חשובים או אירועים מעניינים - וציירים הכינו העתקי קו מן התצלומים כדי להדפיסם בעיתון. בשנת 1904 ראה אור העיתון הראשון בעולם שכל התמונות בו היו תצלומים. שיטות הצילום ושיטות ההדפסה של התצלומים השתכללו משנה לשנה - אך הכול היה בשחור-לבן.
ב-1936 הופיע סרט הצילום הצבעוני האמיתי הראשון, אבל הפיתוח וההדפסה היו מסובכים ויקרים. גם ב"שבועונים מצוירים" (כלומר, מגזינים) הופיעו בתחילה מעט מאוד תצלומי צבע.
השימוש בצבעים התפשט באטיות רבה בעיתונים היומיים. מהפכת הצבע הגיעה לעיתונים בישראל רק באמצע שנות השמונים. לא פשוט לפרסם תמונות צבע בעיתון יומי: את העיתון מכינים בלחץ של זמן, ואילו הדפסת תמונות בצבעים אורכת זמן רב יותר מהדפסת תמונות בשחור-לבן. אם העיתון כולו מודפס בשחור- לבן בלבד, עובר כל עמוד במכונת ההדפסה פעם אחת. אם מוסיפים צבע אדום (בשם העיתון, למשל), חייב אותו עמוד לעבור במכונת ההדפסה פעמיים: פעם מדפיסים את כל מה שמופיע בשחור, ופעם נוספת - את כל מה שבאדום. כל צבע דורש הדפסה נפרדת, וכל הדפסה כזו גוזלת זמן. עיתונים יכולים לפתור את הבעיה הזו בעזרת מכונות הדפסה מהירות במיוחד ובהגדלת מספר המכונות המדפיסות את הגיליון.
בשנים האחרונות החלו גם העיתונים היומיים לעבור לפרסום מודעות ותצלומים צבעוניים. הטכניקות של הדפסת צבעים משתכללות מיום ליום, וכל שכלול מביא גם להוזלת המחירים. תוכנות מחשב חדשות מסוגלות לבצע הפרדות (כלומר פירוק התמונה הצבעונית לצבעים ולגוונים המרכיבים אותה) בדיוק רב ובמהירות. הן מבטיחות הדפסה ברמה מצוינת גם על נייר העיתון הגס.
לעמוד הקודם
| ביבליוגרפיה: | ||||||||||||||||
|
|
|
חזרה3 |
 |
הדפסה | ||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. | |||||||
|
|||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. |