במהלך הדורות היו הדרשנים היהודים עומדים מול הציבור בבית-המדרש או בבית-הכנסת, ומספרים סיפורים שנשענו על התורה. מטרת הסיפורים הייתה להשפיע על לבותיהם של השומעים וללמדם מוסר. באמצעות הסיפורים הוכתבו לציבור נורמות של התנהגות והגדרות לחטא ולמה שאינו חטא.
לדרשנים נודעה השפעה רבה על חיי הקהילה. דרשותיהם התייחסו לשאלות המנסרות בחלל העולם, והם הלהיבו את בני הקהילה, עודדו אותם ועזרו להם גם בעת משבר.
הדרשנים נהגו להשתמש בפרשה מפרשיות השבוע, או בסיפור מקראי שאותו לימדו כדי להעביר באמצעותו מסרים שנגעו להווה.
הדרשן נדרש לכוון את דבריו לאנשים ברמות השכלה שונות בקרב קהלו, ותפקידו היה כשל מחנך ומדריך. הוא התאים עצמו לטעמו של קהלו ולשאלות המציקות לו, והשתדל להשוות לדרשותיו אופי עממי.
כדי להגביר את ההקשבה של קהל השומעים ואת ההשפעה עליו, נהגו הדרשנים לנקוט תחבולות כשל שחקני תיאטרון.
חלק מן הדרשנים נהגו לנדוד מקהילה לקהילה ולהתפרנס מנדבות. אלו שהשתייכו לקהילה כלשהי קיבלו ממנה את שכרם.
|