גירוש 415 אנשי חמאס ללבנון – 1992 מחברים: עו"ד יניב אופק; הראל לוי

חזרה3

הרקע לגירוש

בסוף שנת 1992 הסלים הטרור הפלסטיני נגד ישראל בשטחי יהודה ושומרון וברצועת עזה. האירוע האחרון בהסלמה היה ב-13 בדצמבר 1992: ישראלי, שוטר משמר הגבול, נסים טולדנו, נחטף, ואחרי יומיים נמצאה גופתו. אירוע זה היה זָרָז לפעולה גדולה של ישראל נגד הפלסטינים: ב-16 באוקטובר 1992 בשעות הלילה עצרו חיילי צה"ל 1,600 פלסטינים. מתוכם הוחלט לגרש ללבנון 415 אנשי חמאס, אשר סיכנו את ביטחון ישראל.

הגירוש

את ההחלטה על הגירוש קיבלה ממשלת ישראל, ובראשה – יצחק רבין. 415 אנשי החמאס הועלו באופן מידי על אוטובוסים והוסעו אל גבול הצפון של ישראל. אך בשעה 04:00 לפנות בוקר, טרם הגיעו אל היעד, עצר בג"ץ את הגירוש, בשל שתי עתירות שהוגשו לו.

כעבור כ-13 שעות דיון, ולאחר שלפי הוראת בג"ץ ניתנה זכות הטיעון לכל אחד מהמגורשים, פסק בג"ץ כי הגירוש חוקי. נקבע שחלק מן המגורשים יגורשו לשנה, ואחרים יגורשו לשנתיים. אך בעקבות הסכם של ישראל עם ארצות הברית קוצר זמן הגירוש לחצי.

הגירוש בעיני העולם

בימים הראשונים שלאחר גירוש אנשי החמאס היה הלחץ על ישראל חזק מאוד. ארצות הברית ומועצת הביטחון של האו"ם גינו את הגירוש וקראו להחזיר את כל 415 המגורשים לתחומי השטחים (יהודה, שומרון ועזה). יתר על כן, היו מדינות שקראו להטיל חרם על ישראל, כפי שהוטל על דרום אפריקה (בימי משטר האָפַּרְטְהַיְיד).

ובלבנון – ראש הממשלה, ראפיק אל-חרירי, Rafik Hariri סירב לקבל את המגורשים והזהיר את ישראל שלא תהפוך את לבנון למגרש המשחקים שלה. ושני הצדדים – ממשלת ישראל וממשלת לבנון – סירבו להעביר אספקה למגורשים. לכן הלחץ העולמי על ישראל גבר עוד יותר.

תוצאות הגירוש

415 החמאס, שגירשה ישראל ללבנון, רוכזו שם במחנות, ללא טיפול הומניטארי של ישראל או של לבנון. מצב זה היה קרקע נוחה לארגון החיזבאללה לקחת את המגורשים תחת חסותו. המגורשים התאמנו לפעילות טרור וקיבלו ציוד ומזון מארגון החיזבאללה.

פעולות אלה חיזקו את הקשר של החיזבאללה עם הפלסטינים. יתרה מכך, התחזק גם הקשר של הפלסטינים עם איראן. וכך, לאחר שהמגורשים חזרו לבתיהם בשטחים, נאלצה ישראל להתמודד עם טרור חדש ומתוחכם יותר, שלמדו המגורשים מארגון החיזבאללה.

פריט זה נכתב עבור חוסן