בית אל מחברת: גליה דורון

חזרה3

בית אל העתיקה מזוהה עם כפר ערבי ביתין השוכן 19 ק"מ צפונית לירושלים. השם בית אל מעיד על מסורת קדושה ארוכת ימים שהייתה במקום עוד לפני תקופת האבות. רוב המקומות העתיקים בארץ, שהמילה הראשונה בשמם הייתה בית, כונו כך משום שהיה בהם מקדש (בית) לאלוהות כנענית. למשל, בית שמש – היה מקום מקדשו של אל שמש, בית דגון – היה מקום מקדשו של אל הדגן, בית חורון ובית ירח וכך גם בית אל - היו מקומות מקודשים לאל , אבי הפנתיאון הכנעני.

אברהם היה הראשון שקידש את בית אל במסורת היהודית כשהקים מזבח וקרא בשם ה' בין בית אל לעי, בתחנתו השנייה בארץ כנען: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה':" (בראשית יב 8)

יעקב, בדרכו מבאר שבע לפדן ארם לקחת לו אישה, עצר במקום (ששמו לא צוין), לן שם ובחלומו ראה סולם שמלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, ראה את ה' ושמע את ברכתו והבטחתו לתת לו ולזרעו את הארץ. כשהתעורר יעקב מהחלום הוא הבין שיש במקום נוכחות אלוהית ואין זה אלא "בית אלוהים": "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:" (בראשית כח 16 - 19)

יעקב הקים במקום מצבה מן האבן שהייתה למראשותיו, קידש אותה ביציקת שמן, קרא למקום "בית אל" ונדר, שאם ישוב בשלום ייהפך המקום למקדש. "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:" (בראשית כח 22)

למרות המסורת הארוכה המכנה את המקום בית אל, שמה המקורי של העיר היה לוז.

כשחזר יעקב לארץ כנען, לאחר שהיה בשכם, ציווה עליו ה' לעלות אל בית אל ולהקים שם מזבח לזכר הצלתו מידי עשיו. יעקב דרש מבני ביתו להסיר את אלוהי הנכר ורק אז נסע יחד איתם לבית אל, והקים שם מזבח. בבית אל אף נקברה דבורה, מינקת רבקה. לאחר עוד הבטחה אלוהית יעקב שב ומקים מצבה וקורא למקום בית אל (בראשית לה, 1 – 15). לפני מותו, במצרים, הזכיר יעקב ליוסף את ההתגלות האלוהית שחווה בלוז שבארץ כנען (בראשית מח, 3).

בית אל נזכרת בספר יהושע בהקשר צבאי וכציון גאוגרפי מוכר (בסיפור המארב בעי (בראשית יב). "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי:" (יהושע ז 2)
"וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם: וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי: וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בינו (בֵּינָיו) וּבֵין הָעָי: וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר:" (יהושע ח 9 - 12)

אף על פי שמלך בית אל נזכר ברשימת מלכי כנען המובסים ביהושע יב 16, בשופטים א מסופר סיפור כיבושה המאוחר יותר של בית אל על ידי בני יוסף:

"וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם: וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז: וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד: וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ: וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:" (שופטים א 22 - 26)

אחרי חורבן שילה נדד ארון האלוהים בין ערי הפלשתים עד שהגיע לקרית יערים. אין עדות ברורה לקיומו של מרכז דתי ששכן בו ארון האלוהים לפני שדוד העלה אותו לירושלים. על פי סיפור הפילגש בגבעה היה מרכז דתי במצפה, שם התכנס העם למלחמה בשבט בנימין, אך לפני צאתם למלחמה הם פנו לבית אל כדי לשאול בה':
"וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ, לְבַד מִבִּנְיָמִן, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב: כָּל-זֶה, אִישׁ מִלְחָמָה. וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית-אֵל, וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי בִנְיָמִן; וַיֹּאמֶר ה', יְהוּדָה בַתְּחִלָּה" (שופטים כ, 17 – 18)

ושוב, לאחר המפלה בקרב נאמר: "וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה': וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם: וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:" (שופטים כ 26 - 28)

על פי פסוקים אלה נראה שבית אל הייתה המרכז החשוב, ששכן בו ארון האלוהים ושם כיהן פנחס בן אלעזר הכוהן. גם בתום המלחמה, כשהעם נשבע לא לתת מנשותיהם לבני בנימין, התקיים טקס השבועה בבית אל: "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה: וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל: וַיֹּאמְרוּ לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים:" (שופטים כא 1 - 4)

דבורה הנביאה ששפטה את העם בהר אפרים ישבה בסמיכות מקום לבית אל ואף שמואל ביקר בבית אל במסגרת הסיבוב הפולחני השנתי שלו: "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה:" (שמואל א ז 16)

בראשית מלכות שאול הייתה לאזור בית אל חשיבות צבאית. שם כינס שאול חלק מצבאו לקרב נגד הפלשתים: "וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו:" (שמואל א יג 2)

חשיבותה של בית אל פחתה עם בחירת ירושלים לבירה ועם בניית המקדש. עם חלוקת הממלכה החליט ירבעם לחדש את מקום הפולחן בבית אל (יחד עם המקדש בדן) ולהפוך אותו למקדש חלופי למקדש שלמה בירושלים: "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן: וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן: וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי: וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבֹּד {מִלִּבּוֹ} וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר: (מלכים א יב 28 - 33)

תיאור המקדש - הכולל בית במות, מושג שאינו ברור כל צרכו (האם הכוונה למבנה בנוי או לבמת פולחן פתוחה?), ובו מזבח שעלו על מדרגותיו כדי להקטיר לעגלים; מינוי כהונה שאינה לגיטימית; שינוי מועדי החגים ובעיקר ההכרזה על עגלי הזהב שהם אלוהי ישראל שהוציאו אותם ממצרים - כל אלה מדגישים את הנתק החמור של המקדש מיהודה.

כבר בפרק הבא, במלכים א יג  מופיעה הנבואה על סופו של מקדש בית אל, שיבוא מידיו של יאשיהו מלך יהודה (אין ספק שזהו סיפור מאוחר הקשור לעריכה הדויטרונומיסטית של ספר מלכים): "וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר ה' אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר: וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ: וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו: (מלכים א יג 1 - 3)

ספר דברי הימים מתאר אירוע בימיו של אביה בן רחבעם, שתקף את ממלכת ירבעם וכבש את בית אל. יש להניח שכיבוש זה לא החזיק מעמד ובית אל נהפכה שוב למרכז הפולחני של ממלכת ישראל: "וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ ..." (דברי הימים ב יג 19)

בספרות הנבואה של המאה ה-8 לפסה"נ מקדש בית אל נזכר לגנאי. הנביא הושע כינה את בית אל בשם הגנאי "בית און" וראה בפולחן שהתקיים בה מעשה זנות אחר פולחן הבעל: "אִם זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל תִּשָּׁבְעוּ חַי ה':" (הושע ד 15) הושע כינה בלעג את עגל הזהב "עגלות בית און": "לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ:" (הושע י 5)

עמוס התעמת עם אמציה, שהיה כוהן בית אל, על זכותו להינבא במקדש: "וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו: כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ: וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא: וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא:" (עמוס ז 10 - 13)
אמציה הגדיר את מקדש בית אל כמקדש מלך והשווה אותו למקדש המזוהה עם שושלת בית דוד בירושלים.
עמוס גם ניבא כליה למקדש בית אל, כמו לכל ממלכת שומרון: "שִׁמְעוּ וְהָעִידוּ בְּבֵית יַעֲקֹב נְאֻם אֲדֹנָי ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת: כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל מִזְבְּחוֹת בֵּית אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ:" (עמוס ג 13 - 14)

כשנכבשה ממלכת ישראל בידי אשור בשנת 721 לפסה"נ נהרסה גם בית אל, אם כי חורבן העיר ומקדשה אינם נזכרים במפורש. יותר מ-100 שנה מאוחר יותר הזכיר ירמיהו, כבדרך אגב, את חורבנה של בית אל - מבטחה הכוזב של ממלכת ישראל: "וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמֹושׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם:" (ירמיהו מח 13)

האם המשיכה בית אל את מסורת הקדושה שלה גם לאחר חורבן ממלכת ישראל? נראה שכן.

ספר מלכים מספר שמלך אשור טרח לשלוח כוהן שומרוני חזרה לבית אל כדי שילמד את העמים שהוגלו לטריטוריה של ממלכת ישראל את חוקי אלוהי המקום - אך ללא הועיל, כמובן: "וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה': וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם:" (מלכים ב יז 28 – 29)

לסופו של המקדש בבית אל היה אחראי יאשיהו מלך יהודה. הוא ניצל שעת כושר כשירד כוחה של האימפריה האשורית, והשתלט על אזורים נרחבים שהיו שייכים בעבר לממלכת ישראל, ובכללם - בית אל. יאשיהו, שערך רפורמה דתית מקיפה וריכז את הפולחן בירושלים בלבד, פירק וסגר גם את המרכז הדתי, שהיה בעל המסורת מימי האבות שבבית אל, כדברי הנביא הקדום: "וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה: וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:" (מלכים ב כג 15 – 16)

פרופ' יאירה אמית רואה בסיפור פסל מיכה שבני דן שדדו בדרכם לכיבוש ליש (שופטים פרק יז), סיפור פולמוסי הבא לגנות בגלוי את המקדש בדן. ואילו בפולמוס סמוי את מקדש בית אל. פרופ' אמית מציינת שבמקדש בבית אל נהגה מסורת עמוקה כל כך עד שאפילו בימי יאשיהו היה קשה לפרק ולסגור אותו. (עפ"י:יאירה אמית, "גלוי ונסתר במקרא", ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2005.)

יש חוקרים המשערים, שבית אל המשיכה לשמש מרכז פולחני אחרי חורבן ירושלים, כשהעיר מצפה הסמוכה שימשה מרכז לאוכלוסייה שנשארה בארץ ואולי אף בתקופת שיבת ציון, עד שנבנה המקדש בירושלים.

בית אל נזכרת בתקופת שיבת ציון - לפי ספר עזרא, 223 מאנשי בית אל והעי חוזרים עם שבי ציון, ואילו נחמיה מדווח על חזרתם של 123 בלבד: "אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה:" (נחמיה ז 32)

בבית אל ערכו אולברייט (מאבות הארכיאולוגיה הא"י) וחוקרים אחרים כמה חפירות ארכיאולוגיות. החופרים הצליחו לחשוף רק חלק קטן מן העיר הקדומה, מאחר שבתי הכפר העכשווי מכסים עליה. בשטחים שנחפרו התגלו שרידים מן האלף ה-2 לפסה"נ – התקופה הכנענית ועד התקופה הביזנטית (המאה ה-6 לספירה). בראש הגבעה התגלו שרידים של במת פולחן מן התקופה הכנענית, ובה כמויות גדולות של אפר ועצמות בעלי חיים וכן כלי פולחן. המקדש מן התקופה הישראלית לא התגלה עדיין בחפירות.