הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > חבלי ארץ > שומרון ובקעת הירדן


מבואות שומרון : גבולות וגיאומורפולוגיה


ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור כתר הוצאה לאור ידיעות אחרונות
חזרה3

גבולות

הרי שומרון, יחד עם הרי יהודה שמדרום להם, הם הקטע ההררי הרצוף הארוך ביותר בשדרת ההר המרכזית של ארץ-ישראל. רצועת הרי שומרון, הנמשכת מאזור הגלבע בצפון-צפון-מזרח ועד לאזור שמצפון להרי ירושלים בדרום-דרום-מערב, היא גבוהה מבחינה טופוגרפית (רום של עד 1,026 מ'); אורכה כ-80 ק"מ ורוחבה 50-45 ק"מ.

להרי שומרון גבולות ברורים ומובהקים: במזרח - בקעת הירדן; במערב - מישור חוף השרון, בקו ברקאי-טול-כרם-קלקיליה-נחשונים-נחל-מודיעים; בצפון - עמקי הצפון, בקו מגדו-ג'נין-יזרעאל-בית-אלפא-שדי-תרומות; ובדרום - נחל כפירה, המפריד בין הרי גפנה שבדרום שומרון ובין הרי ירושלים.

גיאומורפולוגיה

כמה גורמים קבעו את התמונה המורפולוגית של הרי שומרון: הטקטוניקה – תהליכי קמוט ושבירה, הליתולוגיה - מגוון הסלעים המכסים את השטח, והאקלים. אפשר להבחין בהרי שומרון בשלוש חטיבות מורפוטקטוניות עיקריות: הקמר המזרחי – קיר ראמאללה, הנמשך מהגלבע דרך הר כביר אל ראמאללה ומשם אל אזור נס הרים שבהרי ירושלים; הקער של שכם, הנמשך מג'נין עד אזור סלפית, הסמוך לאריאל; הקמר המערבי - קמר אם-אלפחם-ענבתא.

הקמר המזרחי. זהו המבנה המורפולוגי-גיאולוגי הראשי של הרי שומרון, והוא עובר, כאמור, דרך הגלבע, הר גדיר, ג'בל טמון, הר כביר, ראמאללה וביתוניא, אל מעלה החמשה ונס הרים שבתחום הרי ירושלים. לקמר זה נטיות גיאולוגיות חריפות באגפיו. בולטת הנטייה בת 40 מעלות בנחיתה מאזור הר כביר לעבר הבקעה הסינקלינלית של שכם, וכן הנטייה מזרחה לעבר בקעת הירדן. קמר זה אינו רציף. תהליכי שבירה לרוחבו פרסו אותו לגושים מבודדים - גושים נטויים גבוהים, כגון הר גדיר, ג'בל טמון והר כביר. הרים אלה הם דוגמה מרשימה לתופעה זו, פרי גזירת הקמר לרוחבו בקווי ההעתק הרוחביים של בקעת טמון - אלבקיעה, בקעת נחל מלחה - ואדי אלמאלח ובקעת ואדי אלפארעה - נחל תרצה.

לאורך הציר הראשי של הקמר, או בסמוך לו, נמצאות הפסגות הגבוהות של הרי שומרון: ג'בל א-רכבה וג'בל עין עינה, שרומם כ-900 מ', והר בעל חצור – השיא הטופוגרפי של הרי שומרון - שרומו 1,016 מ'. בקעת נחל תרצה, היורדת מאזור שכם לבקעת הירדן וגוזרת את הקמר המזרחי למלוא רוחבו, היא בקעת גרבן טיפוסית, היוצרת פרוזדור טקטוני עמוק ומרשים. תוחמים אותו מתלולי הר כביר מדרום ומתלולי ג'בל טמון מצפון.

הקמר המזרחי יורד מרום 1,000-900 מ' לעבר בקעת הירדן, שרומה הממוצע 300- מ', שיעור ירידה של כ-1,200 מ', בשתי מדרגות ראשיות: המדרגה העליונה היא מדרגת העתק, שלאורך מרגלותיה עובר כביש אלון (מס' 458) ושפתה העליונה עוברת דרך ג'בל ג'דוע, עקרבה, מג'דל בני פאצ'ל, פסגת אלקצר שמעל הכפר א-דומא וכפר מאלך שמעל עין א-סאמיה. המדרגה השנייה היא מדרגת כפיפה חריפה, שהקו העליון שלה עובר במחנה פלס - אם א-זוקה, ךאס אלח'רובה, מכורה, גתית, א-דומא, כוכב השחר; והקו התחתון שלה עובר בבקעת הירדן. בין שתי המדרגות הללו משתרעת כתף טופוגרפית, שלאורך מרביתה נמשך כביש אלון (מס' 458), ועליה בנויים היישובים רמונים, כוכב השחר, א-דומא, גתית, מכורה, בקעות ורועי שבבקעת הירדן. הנסיעה בכביש משילה לא-דומא, ומשם דרך מעלה אפרים לפצאל, ממחישה את המורפולוגיה הזאת שבאגף המזרחי של הרי שומרון.

הקער של שכם-ג'נין. את צירו של הקער הזה מתווה, במקורב, הכביש הנמשך מג'נין לשכם, ומשם דרומה - עד אזור כפר תפוח ועמק לבונה שמדרום לו. לקער זה, שחלק ניכר מכיסויו הסלעי הוא של גיר צעיר יחסית מתקופת האיאוקן, יש שני מאפיינים מורפולוגיים עיקריים: א. לאורך הקער מצויה סדרה של עמקים גדולים וסגורים במורדות ההרריים: עמק דותן, מרג' סאנור, עמק שכם, עמק המכמתת ועמק לבונה. ב. מעל עמקים אלו מתנשאים הרי משאר (הרים סינקלינליים) מבודדים מסביבתם ובולטים בגובהם: ג'בל חריש, ג'בל יזיד, הר עיבל, הר גריזים ג'בל סלמאן וג'בל טרוג'ה. הרים אלו מגיעים לרום טופוגרפי ניכר - 900-750 מ', שאינו שונה בהרבה מהרום של שיאי הקמר המזרחי - 1,000-900 מ'.

אין עדיין הסבר מדעי ברור להיווצרות העמקים והרי המשאר הללו שלאורך קער שכם, אך נראה שתהליכי סחיפה הם הגורם העיקרי לעיצובם: בתהליך הסחיפה הגרוויטטיבי מהקמר המזרחי ומהקמר המערבי של הרי שומרון לעבר קער שכם, בתווך, נקלפו שכבות הגיר הצעירות מאגפי הקמרים ורק לאורך מרכז הקער נותרו סלעי האיאוקן הצעירים. אלה מתבלטים כטרפזים גבוהים מעל לאזורים הסחופים שמשני עבריהם. בין הרי המשאר לאגף הקמר המזרחי של הרי שומרון (הגלבע, כביר, ראמאללה) נפתחו עמקי תלם מוארכים, לאורך המגע שבין סלעי הדולומיט הקשים של הקמר המזרחי לסלעי הגיר והקרטון הרכים של הרי המשאר. כאלה הם עמק המכמתת הצר והארוך, שבין הקמר המזרחי לשורת הרי המשאר, וכן עמק טובאס ועינות אלפארעה, שמצפון לו.

לעומת זאת, נראה שמרג' סאנור ועמק לבונה הם ביסודם עמקים קרסטיים מסוג פוליה, בשל צורתם המעוגלת - הקרקסית - וכן בשל ניקוזם הגרוע. בקעת שכם-בית-דג'אן - סהל עסכר - היא ככל הנראה תוצר של התוויה טקטונית - גרבן.

הקמר המערבי בונה את מערב הרי שומרון ונמשך בציר אם-אלפחם-ענבתא, שם הוא מתמזג עם הקמר המזרחי. קמר זה נמוך ומתון מבחינה מבנית מן הקמר המזרחי. כלפי מזרח קשה לזהות את כפיפת הקמר הזה לעבר הקער של שכם, שכן הרי המשאר של הקער דבוקים לאגפו. רק המסלע הקרטוני המשתרע ממזרח לקמר, באזור פחמה-סבסטיה, מלמד כאן על המעבר מקער שכם לקמר ענבתא.

כלפי מערב נטוי הקער במתינות, ומערכת צפופה של ערוצים היורדים לעבר מישור החוף מבתרת אותו לשלוחות הרריות בנויות סלעי גיר. נוף זה מזכיר במידה לא מעטה את נוף השלוחות של הגליל העליון המערבי. קיומם של סלעי גיר קשים במדרונות המערביים מעצב כאן בכמה אזורים נוף קרסטי מפותח של טרשונים, דולינות ומערות. כזהו נופו של ג'בל אלעבוש, החולש על עמקו הגדול של נחל קנה באזור נופים-מעלה-שומרון.

לתמונה המורפוטקטונית המסובכת של הרי שומרון נודעה מאז ומעולם השפעה על תפרוסת היישובים ועל אופיים. בניגוד למצב בהר חברון ובהרי יהודה - שלהם במה הררית רציפה ומתונה, ולכן התפתחו שם יישובים הקשורים זה בזה בקשר חברתי או תחבורתי, כמו בית לחם, חברון וירושלים - בשומרון התפתח דגם של יישובים מבודדים, עצמאיים ומנותקים, כמו שכם, ג'נין וטובאס. כל יישוב עירוני כזה נתחם בין ההרים שסביבו והתקיים כמרכז ליחידה חברתית וכלכלית נפרדת.

המורפולוגיה באגף הדרומי-מערבי של הרי שומרון, באזור המכונה הרי גפנה, היא שונה. ציר הקמר הראשי - הקמר המזרחי - של הרי שומרון נמשך מראמאללה לדרום-מערב, והוא נדחק מערבה לעבר גבעות השפלה; בצפון הרי שומרון עובר ציר הקמר קרוב יותר לשוליים המזרחיים של הרכס. בקטע זה נוחת קמר הרי שומרון מקו ראמאללה-ביתוניא-מעלה-החמשה למערב, בכפיפה תלולה ביותר, היוצרת מדרגה טופוגרפית גבוהה בין גב ההר לגבעות השפלה שלמרגלותיו המערביות. על תלילותה של חומת הכפיפה הגיאולוגית הזאת מלמדת העלייה בכביש מעלה בית חורון, שמשני עבריה נחשפים סלעי המדרון המערבי בנטייה של קרוב ל-40 מעלות. בכך שונה התמונה של קטע זה משאר אזורי המדרון המערבי, שהם, כאמור לעיל, בעלי שיפועים מתונים כלפי מישור החוף.

קראו עוד:

מבואות שומרון : גבולות וגיאומורפולוגיה (פריט זה)
מבואות שומרון : הצומח
ראו מפה: שומרון

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות שומרון : גבולות וגיאומורפולוגיה
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 7 - שומרון ובקעת הירדן בעריכת ספי בן יוסף ומנחם מרקוס.