הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > החרמון והגולןעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף


מבואות החרמון והגולן : גבולות וגיאומורפולוגיה


ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור כתר הוצאה לאור ידיעות אחרונות
חזרה3

החרמון - גבולות

התרוממותו הענקית של קמר החרמון מעל השטחים שלרגליו מגדירה את גבולותיו באופן חד וברור:

א. מורדותיו הדרומיים-מזרחיים גובלים במישורי הבזלת של אגן דמשק.
ב. עמק נחל שניר - החצבאני, והמשכו הצפוני-מזרחי - ואדי אלפטר, מתווים את גבולו הצפוני-מערבי של הרכס, עד לאזור סכר קרעון שבבקעת נהר הליטאני. מכאן והלאה, לצפון-מערב, גובלים מורדות החרמון בבקעת הליטאני - עד כביש בירות-דמשק.
ג. בדרום מתווה עמק נחל סער, היורד ממסעדה למעיין בניאס, את הגבול שבין החרמון לגולן. מבניאס נמשך הגבול לאורך קו המגע שבין מורדות החרמון למישורי א-נחילה והכביש מצמת שיאון לכפר העלוי אלע'ג'ר עובר לאורך קו הגבול הזה.
ד. גבולו הצפוני-מערבי של החרמון עובר באכף המבני של ואדי א-זבדאני, המפריד בין רכס החרמון לרכס הרי מול הלבנון. שטחו של החרמון בתחום ישראל הוא כ-50 קמ"ר. הוא מתנשא לגובה מרבי של 2,224 מ' במצפה שלגים, שהוא הנקודה הצפונית-מזרחית הקיצונית בחרמון הישראלי, על גבול סוריה.

למפת החרמון והגולן

גיאומורפולוגיה

שלושה גורמים עיקריים עיצבו את נופו של החרמון: הטקטוניקה - תהליכי קמוט ושבירה, המסלע והאקלים.

טקטוניקה. תנועת הלחץ האופקית שיצרה את קמר החרמון קימטה והרימה את שכבות ההר לגובה של אלפי מטרים. כך נוצר אחד האלמנטים עזי התבליט בכל הארץ – רכס ענק המתרומם בשיעור 1000-1500 מ' מעל סביבתו, כששכבותיו הגירניות נטויות בזווית חריפה ביותר למזרח ולמערב.

הקמוט האינטנסיבי הזה של החרמון לווה בתהליכי שבירה, התורמים אף הם לעיצובו של החרמון - עמקו העצום של נחל שיאון, והמשכו הלאה לצפון-מזרח בבקע של א-שבעה-רשאיה-אלואד, מותווה לאורך אחד מקווי השבירה הללו. שבר זה גם יוצר מדרגת ביניים טקטונית בין רכס החרמון לבקעת החצבאני שלמרגלותיו המערביות.

מסלע ואקלים

רובו של החרמון בנוי מסלעי הגיר של תור היורה, שמסיסותם במים גבוהה. עובדה זו, בצירוף כמות המשקעים הרבה על החרמון, עיצבה על פני החרמון את הנוף הקרסטי המפותח ביותר בארץ. למעשה ניתן למצוא כאן את כל צורות הקרסט האופייניות:

א. נופי טרשונים - שדות של טרשי סלע גבוהים ומחודדים, המשתרעים על פני מאות דונמים באזור מזרעת אלברח'תא בנחל שיאון העילי, אזור ברכת שנונים מצפון להר אגס ואזור הר הבתרים.
ב. בקעות קרסטיות - דולינות - פזורות לעשרות ברכסי החרמון: בקעת מן, עמק בולען ואחרות.
ג. מערות ומחילות המסה: מספר רב של מחילות קרסטיות, מערות ובהן משקעי גיר - נטיפים, זקיפים וכדומה - מסתתרות מתחת לסלעי החרמון. אחדות ממערכות תת-קרקעיות אלו נתגלו ונחקרו ורבות עדיין נסתרות. יש קשר בין עמקי ההמסה - דולינות - שעל החרמון לבין המערכות התת-קרקעיות הללו, באמצעות הבולענים - אותם "צינורות" ניקוז טבעיים שבאמצעותם נבלעים המים שבדולינות אל תת-הקרקע.

גורם ליתולוגי נוסף התורם לעיצוב הנוף בחרמון הוא קיומם של מחדרים - דיקים – של חומר געשי אפור שפרץ לתוך סדקים. מחדרים אלו עוברים תהליכים הדרגתיים של בליה וסחיפה, תוך פתיחה מחדש של הסדקים ברכס לפעולת המים ולעיצוב עמקי נחלים. נחלים כאלה, שהתפתחו לאורך קווי תורפה של דיקים רכים וסחיפים, הם "העמק הנעלם", קטע מנחל ערער, קטע מנחל גובתה וקטע מנחל שיאון העילי.

פלוביומורפולוגיה - עיצוב הנוף על ידי פעולת מים זורמים. קיים לכאורה ניגוד בין כמות המשקעים הרבה היורדת על החרמון לבין הדלות הרבה של החרמון בעמקי נחלים, ואדיות, קניונים וכדומה. עובדה זו מוסברת שוב בגורם הליתולוגי: כושר הספיגה ההידרולוגי העצום של סלעי החרמון, בשל אופיים הקרסטי ובשל הסידוק הרב, פרי הדחיסה והקמוט של סלעי ההר, כמעט אינו מאפשר התפתחות נגר עלי על המורדות; ובהעדר נגר עלי ממשי על תשתית הסלע, הסיכוי להתפתחות ערוצי נחלים נמוך.

אותם עמקים מועטים היורדים מפסגות החרמון אל מרגלותיו נוצרו מסיבות טקטוניות - קווי שבר עמוקים שהתוו מהלך נחלים כנחל שיאון למשל - או בשל קיומן של רצועות סלע בעלות עמידות נמוכה לבליה - בעיקר דיקים געשיים - המהוות קווי תורפה קלסיים להתחתרות ערוצים. גם העובדה שחומרי הדיק הבלויים אטומים לחלחול מסייעת להגברת נגר עלי על גביהן ומעצימה את כושר ההתחתרות של המים לתוך הסלע הרך.

לקיומם של המחדרים הבלויים הללו משמעות הידרולוגית מעניינת. מי הגשמים והפשרת השלגים הנספגים לתוך סלעי הגיר האקויפריים מצטברים על גבי האפקים האקויקלודיים של הדיקים הגעשיים ובמקומות הראויים הם פורצים כמעיינות – עינות שיאון, עינות הכפר א-שבעה במערב החרמון ומעיינות כפר אורנה הסורי - במזרחו.

הגולן - גבולות

גבולו הצפוני של הגולן הוא נחל סער, היורד מבקעת יעפורי אל הבניאס. זהו גבול מובהק המפריד בין סלעי הבזלת של הגולן לבין מדרונות סלע הגיר של החרמון. במערב עובר הגבול לאורך קו המגע שבין מורדות הגולן למישורי עמק חולה - מבניאס בצפון עד אזור עין גלבון בדרום. מכאן נמשך גבולו המערבי של הגולן הלאה דרומה, לאורך הירדן, עד בקעת בית צידה, ובהמשך - לאורך קו המגע של מורדות הגולן עם בקעת בית צידה וחופה המזרחי של הכנרת, עד ל"שער" הירמוך ליד קיבוץ תל קציר. בדרום מפריד הקניון העמוק של נהר ירמוך בין הגולן לגלעד. במזרח אין גבול חד המפריד בין מישורי הגולן למישורי הבשן שממזרח להם. נחל רקד, הנמשך מאזור ג'באתא אלח'שב בצפון ועד לירמוך בדרום, נקבע כגבולו המזרחי של הגולן, ויש הקובעים כגבול המזרחי את ואדי אלעלאן, המקביל לנחל רקד ממזרח.

גיאומורפולוגיה

המורפולוגיה של הגולן היא בעיקרה תוצר של הפעילות הגעשית שהתקיימה באזור עד לפני עשרות אלפי שנים, ובמקומות מסוימים אף עד לפני אלפי שנים בלבד.

הקו המורפולוגי המאפיין אזורים געשיים יותר מכול הוא האופי הרמתי המפולס של פני השטח; מבחינה זו הגולן הוא מודל אופייני - מרביתו של השטח הוא מישור בזלתי, שתחתיו קבור תבליט הנוף הקדום של האזור. כיוון שהפעילות הגעשית נמשכה עד לפני זמן קצר, לא הספיקו תהליכי הסחיפה לעצב במישורים אלו תבליט נוף חדש, חלף זה שכוסה תחת זרימות הבזלת. אך התבוננות מעט יותר מעמיקה בשטח מגלה כאן תופעות גיאומורפולוגיות לא מעטות, המגוונות במידה רבה את התמונה המורפולוגית, המונוטונית משהו, של הגולן.

הרי געש

לאורך שוליו המזרחיים של הגולן, מאזור ברכת רם והר ורדה בצפון ועד הר פרס בדרום, ערוכה סדרה של הרי געש גבוהים ובולטים למדי בנוף. הרים אלו, שרומם מגיע ל-1200, מ' ויותר, משנים את נוף הגולן מנוף פלטפורמי בלעדי לנוף עם מאפיינים הרריים מובהקים. להרי הגעש צורות שונות: יש שהם מופיעים כחרוטי אפר ענקיים סימטריים, עם לוע בראשם - הר פרס הוא דוגמה טובה לכך; יש שאלו הרי געש שלבה קרושה סתמה את צינור ההזנה שלהם, ואז התפרצות מן הצד פירקה את דופנו של ההר ובנתה לו מעין "דרגש צד" מלבה ומשרידי הדופן שהתפוררה והוסעה על ידי קילוח הצד הזה, כפי שזה בהר בנטל; יש שאלו הרי געש שפקק הבזלת הקרושה שסגר את צינור ההזנה שלהם היה כה חזק עד שהלחץ הגעשי בתוכם פוצץ אותם והותיר רק את שולי ההר ובמרכזו מכתש פיצוץ ענקי; דוגמה יפה לכך הוא הר אביטל, שנותרו ממנו הדפנות החיצוניות ואילו מרכז ההר התפוצץ והוא כיום בקעה גדולה ועמוקה.

פיצוץ הר געש דרסטי במיוחד יצר, כנראה, את ברכת רם שבצפון הגולן. פיצוץ זה לא הותיר שריד להר הגעש המקורי, ובמקומו נותר רק מכתש ההתפוצצות הענקי דמוי קדרה - קלדרה, שקרקעיתו הנמצאת מתחת למפלס מי תהום הוצפה במים.

קילוחי בזלת

אלו מעצבים צורות נוף משלהם בגולן. צורת נוף אופיינית אחת היא של רכסי בזלת מוארכים, לא גבוהים, הבולטים במישורים. אלו הם תוצרי "נביעה" מסדק ארוך של לבה, שלא היתה לה אנרגיה של זרימה הלאה מן הסדק בגלל העדר שיפוע טופוגרפי לזרימה, למשל, וכך הצטברה סוללה גבוהה משני עברי הסדק שהפכה לרכס מוארך. כזה הוא רכס בשנית.

אם קלחה הבזלת כברת דרך מן הסדק, הרי בנקודת עצירתה נוצרה חזית גבוהה – מעין מדרגה המכונה "מתלול הקילוח". משטח הבזלת מכונה "שלח הקילוח".

גובות

בגולן הצפוני נחשפת תופעה מורפולוגית מרתקת. על פני השטח הבזלתי המישורי נגלים מכתשים סימטריים עמוקים, לעתים בעלי קוטר ניכר של 250-200 מ' ועומק של כמה עשרות מטרים. שקעים אלו, המכונים בפי הערבים ג'ובות, ידועים בשם הלטיני מרה. אין יודעים בוודאות כיצד הם נוצרים. יש הקושרים תופעה זו ללכידת מקווה מים - שלולית או אגם קטן - על ידי זרם לבה ה"רץ" על פני השטח; המים, ההופכים לבועת קיטור ענקית, מותירים חלל תת-קרקעי בלבה הזורמת, ומאוחר יותר, כשקורסת תקרת החלל, נותר המכתש הזה. יש הקושרים את תופעת המרות בגולן לתהליכים קרסטיים בסלע הגיר שמתחת למעטה הבזלת הדק, המכסה קטע זה בגולן הצפוני.

טקטוניקה

הטקטוניקה תרמה גם היא לעיצוב נופי הגולן. אמנם במזרח האזור אין לה כמעט ביטוי על פני השטח, אך ככל שמתקרבים אל בקע הירדן כך ניכרים יותר סימני השבירה הגיאולוגית. הללו מוצאים ביטוי מורפולוגי במדרגות טופוגרפיות ענקיות, היורדות לעבר עמק חולה וחופי הכנרת. כאלו הן המדרגה הבולטת של כפת נשרים – קבת אלקרעה - המצוק האדיר היורד ממבוא חמה וכפר חרוב לחופי הכנרת, והמדרגות היפות שעליהן מטפס כביש מעלה גמלא; על אחת מהן בנוי מושב מעלה גמלא ועל השנייה - מצפור הנוף שבצד הכביש. מדרגות אלו הן בעצם תופעה זהה לזו המוכרת במצוקי מדבר יהודה - סדרת מדרגות העתק היורדות לעבר הבקע.

קווי העתק מתווים גם מהלכי נחלים בגולן. נחל בתרה, נחל יהודיה העילי, קטע מנחל זויתן וקטע מנחל מששים התחפרו בתוך קווי העתק מובהקים.

פלוביומורפולוגיה - עיצוב השטח על ידי מים זורמים. ככלל, באזור געשי צעיר שעד לא מכבר היו בו קילוחי בזלת או שקיעת טוף וסקוריה, אין לצפות על פני השטח לביטוי מורפולוגי ממשי של זרמי המים. ואמנם, על פני מרבית השטח המישורי של הגולן רישומם של עמקי הנחלים הוא צנוע ביותר, והם אינם אלא תעלות רדודות - מסילים - שעדיין לא עברו תהליך ממשי של התחתרות לכלל חתכי עמקים.

אך תהליך שקיעת הבקע הסורי-אפריקני בשוליים המערביים והדרומיים-מערביים של הגולן, ומערכת העתקי המדרגות שנוצרו לאורך שוליים אלו, יצרו כאן שיפועים חריפים ומדרגות מצוקיות המתנשאות בשיעורים ניכרים מעל בסיסי הסחיפה של עמק חולה והכנרת. נתונים אלו הביאו להאצת תהליך ההתחתרות של הנחלים. כתוצאה מכך נוצרו כאן קניונים עמוקים למדי, שלהם קירות בזלת זקופים, ובערוציהם יש מפלים שגובהם מגיע עד ל-50 מ', סדרות של מכתשות בקרקעיות הבזלת הקשה של הערוצים, ונקיקי שחיקה של מים - מעוקים - במפלסיהם התחתונים של הקניונים. דוגמאות מרשימות אפשר לראות בקניוני נחל מששים, נחל זויתן, נחל יהודיה, נחל גלבון ואחרים.

אין ספק שמערכת קניונים זו היא הביטוי הדרמטי ביותר לתהליכי עיצוב הנוף בגולן. במהלך ההתחתרות נחשפו בקירות הקניונים חתכים מרשימים, המציגים את שכבות קילוחי הבזלת של הגולן. החתכים כוללים את מרכזי הזרימות הבולטות בעמודים המשושים שלהם, את האדמה הקלויה - קרקע שעברה תהליך של התרוחחות על פני השטח ולאחר מכן נבלעה ו"נאפתה" על ידי קילוח בזלתי רותח חדש, ואת הגגות ובסיסי הזרימות הבזלתיות המופיעים בחתך במצב מרוסק. כאשר קילוח בזלת זרם על פני השטח, בסיסו נקרש במהירות כתוצאה ממגע עם הקרקע וגגו נקרש במהירות בגלל מגע עם האוויר, ואילו מרכזו - פנים הקילוח - עדיין היה רך וצמיג ו"פעיל". כתוצאה מכך התבקעו והתפוררו הבסיס והגג בעוד שפנים הקילוח נקרש לאט, תוך יצירת עמודים מצולעים יפים. חתכים כאלה, המציגים יפה את מרכזי הזרם העמודיים, גגות ובסיסי הזרם הבלויים ושכבות אדומות של הקרקע האפויה, ניתן לראות בקירות נחל יהודיה, נחל זויתן ונחל מששים.

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות החרמון והגולן : גבולות וגיאומורפולוגיה
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה בעריכת מנחם מרקוס.