|
942-882. גדול חכמי התורה בתקופת הגאונים, אבי הספרות הרבנית, הוגה, בלשן, פייטן. נולד בפיום שבמצרים. מטעם בלתי ידוע גורש ממצרים, הלך לארץ ישראל והגיע לבגדאד. רס"ג היה ראש הלוחמים בקראים, התפלמס עימהם בחריפות וכתב נגדם חיבורים. נטל חלק בוויכוח עם ר' אהרון בן מאיר, גאון ישיבת ירושלים, בדבר הלוח העברי. שימש בישיבת פומבדיתא (928-922) וכגאון ישיבת סורא, שעשאה למרכז התורה החשוב בבבל. רס"ג - כך נאמר עליו - "אינו מתיירא מאדם בעולם ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם מפני רב חכמתו... ויראת חטאו" (סדר החכמים וקורות הימים). הוא בא בריב עם ראש הגולה והושעה מן הגאונות (937-931). באותן שנים חיבר את ספריו. שב לגאונות ב937.
רס"ג היה הראשון בין חכמי ישראל בימי הביניים (בבבל) שעסק בענייני היהדות בצורה מדעית שיטתית. גישתו זו היתה פרי ההשפעה הגוברת של המדע הבינלאומי מאותה עת - בשפה הערבית - על החכמים היהודים.
תירגם את התנ"ך לערבית - "תפסיר" - בתוספת פירוש - "שרת" - המקובל עד היום בעדת תימן. פתח בחקר הלשון העברית ועסק בבעיות ההלכה. היה גם החכם היהודי הראשון שהערבית היתה לשון כתיבתו בעניינים יהודיים. חיבורו החשוב בתחומי הפילוסופיה הוא "אמונות ודיעות" על העקרונות העיוניים של הדת היהודית. הספר נכתב בערבית ותורגם לעברית. בספרו זה משלב רס"ג את השקפות אריסטו על האלוהים ועל ריחוקו מן העולם הנברא, עם השקפות היהדות על הטוב והרע ועל שכר ועונש. הוא היקצה בחיבורו מקום חשוב לדיונים על צורתה וזמנה של גאולת ישראל, על דרך החיים הנאותה וכיוצא באלה. נודע ביותר הוא סידור התפילה שלו ובו גם פיוטים רבים משלו. בבלשנות כתב את "האגרון" - מילון עברי-ערבי ו"ספר צחות הלשון". בענייני הלוח כתב את "ספר הזיכרון" ו"ספר המועדים". הרבה מחיבוריו בהלכה נמצאו ופורסמו: "ספר הירושות", "ספר תרי"ג מצוות" וקטעים מ"ספר השטרות" ועוד. דברי הלכה משלו מצוטטים אצל הראשונים.
לקריאה נוספת:
רב סעדיה גאון (882-942)
לקסיקון לתרבות ישראל: "אמונות ודעות", חיבורו הפילוסופי החשוב ביותר של רס"ג.
|
