 |
|
 |
|
חובות שבין אדם לאלוהיו : דיני אכילה ושתייה
מחברים:
פרופ' יעקב שביט; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד
|
|
 |
|
 |
|
 |
 |
ביהדות |
היהדות מטילה איסור על אכילת רוב בעלי-החיים. המינים המותרים באכילה הוגדרו בתורה כך: "ד זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. ה אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר. ו וְכָל-בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. ז אַךְ אֶת-זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה: אֶת-הַגָּמָל וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת וְאֶת-הַשָּׁפָן כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ--טְמֵאִים הֵם לָכֶם. ח וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה--טָמֵא הוּא לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ." (דברים יד).
אף בבהמות כשרות יש חלקי גוף האסורים באכילה.
בעלי החיים המותרים לאכילה חייבים בשחיטה כשרה, שההלכה קבעה את פרטיה.
ההלכה אוסרת גם על ערבוב מוצרי בשר עם מוצרי חלב בבישול ובאכילה. יסוד האיסור לערבב חלב ובשר הוא הפסוק המקראי "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג יט).
|
בנצרות |
בנצרות אין איסורי אכילה כלל, וביטוי לכך מופיע בחזון של בכיר השליחים, פטרוס, בספר "מעשי השליחים", פרק י'. פטרוס נרדם כשהוא רעב, ובחלומו ירד אליו כלי ובו מבחר חיות הארץ, ובת קול קראה לו לאכול מהם. הוא סירב בטענה, כי מעולם לא אכל בשר לא כשר, ותשובת בת הקול הייתה "את אשר טיהר אלוהים - אתה אל תטמאנו".
בשונה מההיתר שניתן למאמין מן השורה לאכול את בשרם של כל בעלי-החיים, נוהגים חלק מן הנזירים להימנע מאכילת בשר, כחלק מאורח חייהם הסגפני. על הנזירים הוטלו גם הגבלות הנוגעות לכמות המזון והיין, ומומלץ להם לאכול במידה ולהמעיט בשתיית יין.
|
באסלאם |
באסלאם נאסר על אכילת בשרם של בעלי-חיים רבים. בסורת הפרה-2 פסוקים 173-172 נאמר:"172 הוי המאמינים, אכלו מן הדברים הטובים אשר שלחנו לפרנסתכם והודו לאלוהים, אם עובדים אתם לו 173 הוא אסר עליכם רק נבלות ודם ובשר חזיר וכל אשר הוקרב לכבוד אחרים זולת אלוהים,...". הפסוק אוסר, אם כן, על אכילת בעלי חיים שנמצאו מתים, על אכילת בשר חזיר ועל אכילת בשר שנשחט ללא אמירת הודיה לאל שהתיר את השחיטה.
ובסורת השולחן הערוך-5 פסוק 3 נאמר: "נאסרו עליכם נבלה ודם ובשר חזיר, וכל אשר הוקרב לכבוד אחרים זולת אלוהים, והבהמה אשר מתה בחנק, או במכות, או בנפילה אל התהום, או בנגיחה ואשר טרפוה חיות טרף- אך לא אשר שחטתם- וכל אשר הועלה קורבן על במת אלילים, ולהפיל גורל בחצים מעשה הפקרות הוא לכם..." הפסוק חוזר אם כן על האיסור לאכול את הנבלה, את בשר החזיר ואת הבשר שנשחט ללא אמירת הודיה לאלוהים; בפסוק מופיעים איסורים נוספים: אין לאכול בשר בעל חיים שמת כתוצאה מפגיעת בעל חיים, אחר ואין לאכול בשר בעל חיים שמת כתוצאה מנפילה ממקום גבוה; אין לאכול בשר בעל חיים שהוקרב לאלילים ובשר אשר הוגרל במשחקי הימורים.
לבעלי החיים אלה המותרים לאכילה קבעה השָרִיעָה כללי שחיטה.
באסלאם חל איסור על שתיית אלכוהול, המבוסס על פסוקים מן הקראן: בסורת השולחן הערוך-5, בפסוק 90 נאמר:" הוי המאמינים, היין ומשחקי המזל ובמות האלילים והחיצים, טומאה הם ומעשה שטן, על כן רחקו מעליהם למען תעשו חיל."
לחלקים נוספים של הפרק:
חובות המאמינים
חובות שבין אדם לחברו
חובות שבין אדם לאלוהיו : הצהרת האמונה באל אחד
חובות שבין אדם לאלוהיו : התפילה
חובות שבין אדם לאלוהיו : מתן צדקה
חובות שבין אדם לאלוהיו : הצום
חובות שבין אדם לאלוהיו : העליה לרגל
חובות שבין אדם לאלוהיו: הבחנה בין ימי חול ליום המקודש
חובות שבין אדם לאלוהיו: מצוות המילה
חובות שבין אדם לאלוהיו: מצוות כפרת עוונות
חובות שבין אדם לאלוהיו: דיני אכילה ושתייה (חלק זה)
|
