הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > אנתרופולוגיה > תרבויות ומיעוטיםעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים


עוברים את החורף בשלום
מחברת: שירז פשינסקי


גליליאו צעיר בע"מ
חזרה3

אם היינו קופצים לרגע לקוטב הצפוני, לא היינו מחזיקים מעמד, ככל הנראה, בקור העז • אולם, ישנם בעלי חיים המסוגלים לשרוד בטמפרטורות נמוכות מאוד, ואפילו בני אדם, שלמדו להתמודד עם התנאים הקשים • אז, תלבשו את המעיל – כי אנחנו יוצאים למסע קפוא במיוחד

בחודש שעבר התרגשנו מאוד כְּשֶׁהַטֶּמְפֶּרָטוּרָה ירדה אל מתחת לְאֶפֶס מַעֲלוֹת צֶלְזְיוּס (באזורים מסוימים בארץ), ולא העזנו להוציא את האף החוצה. התחממנו לנו מול התנור, תחת השמיכות, ונהנינו מהחום הַשּׂוֹרֵר בבית. אולם, האם ידעתם שישנם אזורים בעולם בהם שוררים תנאי קור קיצוניים במשך כל השנה? באזורים הללו מתגוררים בעלי חיים שונים ואפילו אנשים, המתמודדים מדי יום עם בעיית הקור. איך הם עושים את זה?

החיים בַּקְּטָבִים

הקוטב הצפוני (אַרְקְטִיקָה) והקוטב הדרומי (אַנְטַרְקְטִיקָה) הם האזורים הקרים ביותר בעולם. האקלים באזורים אלה נחשב לקשה וקיצוני מאוד. בַּקַּיִץ הָאַנְטַרְקְטִי, למשל, הַטֶּמְפֶּרָטוּרוֹת נעות בין מינוס 5 מַעֲלוֹת צֶלְזְיוּס ל- 15 מַעֲלוֹת צֶלְזְיוּס. רוחות נוֹשְׁבוֹת בעוצמה מדהימה של כ-100 קִילוֹמֶטְרִים בשעה וסופות שְׁלָגִים הן אירוע נפוץ ביותר. אֲזוֹרֵי הַמִּחְיָה העיקריים של בעלי החיים וְהָאֶסְקִימוֹסִים החיים בַּקְּטָבִים הֵם הטוּנְדְּרוֹת. הטוּנְדְּרוֹת הן עֲרָבוֹת קֶרַח עצומות המכוסות שלג רב, בהן מוצאים הַצְּבָאִים, הדובים, שועלי השלג, נמרי השלג ובעלי חיים נוספים את מזונם. הצבע השולט בטוּנְדְּרוֹת במהלך החורף הוא הצבע הלבן, אך באביב ובקיץ ישנם אזורים בהם נמס השלג והאדמה מֵעִזָּה לְבַצְבֵּץ ולהצמיח צמחים שונים. כל זה בוודאי נשמע לא קל. ואכן, ישנן שתי סכנות עיקריות המאיימות על בעלי החיים הללו:

  1. טֶמְפֶּרָטוּרַת סביבה נמוכה, העלולה לגרום לירידת הטֶּמְפֶּרָטוּרָה של גופם ובמקרים קיצוניים - לְקִיפָּאוֹן ולמוות.
  2. באזור המושלג קשה יותר להשיג מזון.

סביר להניח שאנו, בני האדם, שאינם רגילים לתנאים שכאלו, לא היינו מצליחים לשרוד לאורך זמן. זאת ממספר סיבות: גופינו לא מותאם לתנאי קור קיצוניים כל כך, ואין לנו כישורים הולמים להשגת מזון - בין אם מדובר בציד או במציאת פירות וצמחים, הנמצאים עמוק תחת השלג. לעומתנו, בעלי חיים שונים מצליחים לִשְׂרוד בַּקְּטָבִים ובאזורים קרים אחרים. התכונות הַתּוֹרַשְׁתִּיּוֹת, אותן מקבלים הַצֶּאֱצָאִים מהוריהם, הן הַמְּאַפְשְׁרוֹת להם להתקיים וְלִשְׂרוד וחשוב מכל - לְהִתְרַבּוֹת ולהעמיד דורות המשך. במהלך הָאֶבוֹלוּצְיָה נִכְחֲדוּ בעלי חיים רבים, שלא הצליחו לְהִסְתַּגֵּל לְשִׁנּוּיֵי הָאַקְלִים שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ על פני כדור הארץ במשך מאות אלפי שנים. כמובן שאף יצור חי לא מצמיח במהלך לילה אחד פרווה עבה, קוצים או שריון חזק. הדבר מתרחש כתוצאה מתהליך אֶבוֹלוּצְיוֹנִי איטי, כשבכל דור הַצֶּאֱצָאִים נולדים כשהם שונים במעט מהוריהם, עמידים יותר ומתאימים יותר לסביבה בה הם חיים.

דוב הקוטב

דוב הקוטב חי באזור הַקּוטֶב הַצְּפוֹנִי, בצפון אָלַסְקָה ובמערבה, בְּקָנָדָה הָאַרְקְטִית, בִּגְרנְלַנְד וּבְמֶרְכַּז סִיבִּיר. ואם חשבתם לרגע כי הוא לבן, כדאי שתדעו: לפרוות דוב הקוטב אין כלל צבע! עורו שחור ופַּרְוָתוֹ נטולת צבְעָנִים (פִּיגְמֶנְטִים). הצבע הלבן הנראה לעין נגרם, למעשה, כתוצאה משבירת קרני האור על שערות הדוב. בקיץ עשויה הפרווה לְהֵרָאוֹת צְהַבְהַבָּה בגלל חִמְצוּנָהּ מהשמש, ובעונות שונות היא יכולה להראות אֲפַרְפָּרָה או אפילו חומה.

דוב הקוטב עטוף בשכבת פרווה עבה במיוחד, המבודדת את גופו מן הקור העז. אפילו כפות רגליו מכוסות פרווה, שמגינה עליהן מפני הקרח כשהוא מִתְהַלֵּךְ. אולם, לא די בפרווה עבה. דוב הקוטב מצויד בשכבת שומן עָבָה תחת עורו. השומן מבודד חום, ובעלי חיים רבים (שעל חלקם נקרא בהמשך) משתמשים בשומן בדרכים שונות כדי להתגונן מפני הקור. שכבת השומן של הדוב עוטפת את איברי גופו ושומרת עליהם מפני התקררות. את השומן משיג הדוב מבעלי החיים אותם הוא צד. הדוב ניזון בעיקר מבעלי חיים ימיים או כאלה השוכנים ליד הים. המזון האהוב עליו הוא כלבי ים, אך הוא נהנה גם מדגים, עופות מים ולעיתים רחוקות - גם מצמחים.

כיוון שהדוב הינו חיה גדולה ומגושמת, שיטות הציד שלו אינן מצריכות ריצה והשקעת אנרגיה רבה. שיטה אחת היא מַאֲרָב לכלבי ים וְהִתְגַּנְּבוּת אִיטִּית בשלג תוך שימוש בצבעי ההסוואה שלו, שיטה שנייה היא הַמְתָּנָה לכלב ים ליד פתח הנשימה שלו. כלבי הים, השוחים במים הקרים, מכינים לעצמם פתחים במקומות שונים בשלג דרכם יוכלו לנשום כשהם במים תחת השלג. הדוב מְאַתֵּר את הפתחים וממתין שם לכלבי הים. כשהם עולים מהמים על מנת לנשום - הוא לוכד אותם. שיטת ציד נוספת בה הדוב יעיל במיוחד היא: שחייה. דוב הקוטב אוהב לשחות ועושה זאת היטב. בעזרת כפות רגליו הגדולות הוא מתקדם במהירות במים, ומסוגל לשחות למרחקים עצומים. הוא מְאַתֵּר כלבי ים, הרובצים על השלג, שוחה לעברם במהירות כשהם אינם מצפים לכך, ואז צד אותם.

כיצד שורד הדוב בחורף? ובכן, הוא נכנס למצב של חוסר פעילות הנקרא הִיבְּרַנְצִיַה, או כמו שאנו קוראים לו - "שנת חורף". באמצעות הורדת קצב הלב וְהֶאָטַת קֶצֶב חִילּוּף הֶחומָרִים, נכנס הדוב למצב שבו טֶמְפֶּרָטוּרַת הגוף יורדת לטֶּמְפֶּרָטוּרָה הקרובה לזו של סביבתו. אז הוא צורֶךְ פחות אֶנֶרְגְּיָה ולכן צורֶךְ פחות מזון. זהו בעצם מַנְגָּנוֹן מדהים של הגוף, הַמְּאַפְשֵׁר לו להתמודד עם תנאים קשים.

אַיַּל הצפון

אַיַּל הַצָּפוֹן הגדול והמרשים חי בְּעַרְבוֹת הַקּוטֶב הַצְּפוֹנִי וּבִיעָרוֹת צְפוֹנִיִּים. פַּרְוָתוֹ הקלילה והמיוחדת משמשת כמבודד מצוין מפני הקור העז. למעשה, בכל סנטימטר רבוע בפרוותו יש כ- 2,000 שערות פרווה חלולות ודקות. מבנה מיוחד זה לוכד את החום קרוב לגופו של האַיַּל ואף גורם לכל גופו להיות קליל יותר ומהיר תנועה. פַּרְסוֹתָיו של האַיַּל גדולת וּקְעוּרוֹת, מה שֶׁמְּאַפְשֵׁר להן לתמוך בגופו כשהוא מְהַלֵּךְ בשלג ובערבות הטונדרה.

אַיַּל הצפון נוהג להעביר את החורף באזורים מיוערים, שם קל לו יותר להתמודד עם תְּנָאֵי מֶזֶג הָאֲוויר. בעזרת חוש הריח המצוין שלו הוא מסוגל למצוא חָצִיר וּמִסְפּוֹא תחת השלג, ועם רגליו הקדמיות הוא חופר גּומְחוֹת ומגיע אל מזונו. לעתים מִשְׁתַּלְּטִים אַיָּלִים חזקים על גּומְחוֹת שנחפרו על ידי בעלי חיים אחרים ונהנים ממה שהם מצאו וחפרו. כדי שֶׁצֶּאֱצָאֵיהֶם יצליחו לשרוד, מַמְלִיטִים אותם האַיָּלִים בתקופת האביב, אז ניתן למצוא מזון בְּשֶׁפַע. במהלך החודש הראשון לחייהם יוֹנְקִים הַצֶּאֱצָאִים ולאחר מכן מתחילים לאכול צמחים ועשבים. כדי להתמודד עם הַטּוֹרְפִים החיים בקוטב (בעיקר זְאֵבִים וְדובִּים), מְצויָּדִים אַיְּלֵי הַצָּפוֹן בְּצִבְעֵי הַסְוואָה בְּהֶתְאֵם לאזור בו הם חיים - האַיָּלִים החיים ביערות - גופם כהה ברובו, מלבד אזורים קטנים לבנים, ואלו גופם של האַיָּלִים החיים בשלג מכוסה פרווה בהירה מאוד.

שועל שלג

שועל השלג הנו שועל קטן החי באזור הַקּוטֶב הַצְּפוֹנִי. ניתן למצוא אותו בעיקר בְּרוּסְיָה, בְּקָנָדָה, בְּאָלַסְקָה, בִּגְרנְלַנְד וּבְאִיסְלַנְד. המין אליו משתייך שועל השלג נקרא בשם לַגוֹפּוֹס (Lagopus), שפירושו דווקא "רגל ארנב". למה הוא נקרא דווקא כך? בשל שיער הפרווה הצפוף, הַמְּרַפֵּד את כף רגלו (ממש כמו הפרווה שבכף רגלו של דוב הקוטב). פרווה זו עוזרת לשועל לשמור על חום גופו כשהוא צועד בשלג, ומשפרת את יכולת הגרירה שלו, כשהוא נושא עימו טרף. לשועל השלג אֲפַרְכָּסוֹת אוזניים מעוגלות וקטנות במיוחד - המבנה המיוחד שלהן עוזר להקטין את כמות החום שהגוף מאבד (מי לא מכיר את ההרגשה של אוזניים קפואות…). פַּרְוָתוֹ צפופה וארוכה, ובחורף היא מִתְעַבָּה עוד יותר.

מזונו של שועל השלג מגוון. הוא נחשב לטורף וישמח לְהִתְעַנֵּג על ארוחת יונקים קטנים כגון מְכַרְסְמִים, ציפורים וביציהן, פְּגָרִים. אולם, הוא לא יסרב בעונות קרות, בהן המזון מועט, גם לחרקים, צמחים, גרגרים ופירות. כדי לעבור את החורף בשלום, אוֹגֵר שועל השלג בימי הקיץ כמויות מזון גדולות וּמְאַחְסֵן אותן מתחת אבנים, בִּמְאוּרתו. בדומה לבעלי חיים אחרים החיים באזורים הללו, עונת הַהַמְלָטָה של שועל השלג היא בתקופת האביב - בעונה זו לגורים יש סיכוי טוב יותר להתפתח ולהתחזק לקראת החורף.

נמר שלג

נמר השלג הוא חתולי גדול החי בהרים במרכז אַסְיָה (מִצְּפוֹן-מַעֲרַב סִין וְעַד טִיבֶּט וְהַהִימָלָיָה). ניתן לזהותו בזכות גוני פַּרְוָתוֹ הבהירים וזנבו הארוך במיוחד. למעשה, אורך זנבו הוא כאורך גופו! הזנב עוזר לו לשמור על שיווי משקל במדרונות שבאזור מחייתו, בהרים. הוא גם משמש לכיסוי פיו ואפו כשקר במיוחד והטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס. כדי לְהַסְווֹת עצמו היטב עוֹטֶה נמר השלג פרווה אפורה בהירה. רגליו, ראשו וגבו מנוקדים בחברבורות ובטנו וצווארו מתהדרות בטבעות גדולות (בדומה לאלו של היגואר, גם הוא ממשפחת החתוליים). הפרווה עבה וצפופה, ואורכה משתנה לפי חלקי הגוף: באזור הגב אורכה כ- 2 ס"מ, באזור הזנב כ- 4 ס"מ, ובבטן - 6 ס"מ. זאת כדי לשמור על חום גופו של הנמר כשהוא בא במגע עם השלג. כפות רגליו של נמר השלג פרוותיות, גדולות ורחבות מהרגיל. יש לכך שני תפקידים: הן משמשות כנעלי שלג בטוחות ומונעות החלקה, וכן הן מקלות על הצעידה על גבי סלעים חדים ואבנים הנמצאים באזור המחיה של נמר השלג. נמר זה ידוע בשל היותו שרירי מאוד (שלא כמו דוב הקוטב המצויד בשכבות שומן עבות), וביכולתו לזנק למרחקים גדולים לרוחק ולגובה.

כלב ים

כלב הים הַטַּבַּעְתִּי (Ringed seal) הוא הנפוץ ביותר בקּוטֶב הַצְּפוֹנִי. אֵזוֹר הַמִּחְיָה המועדף עליו הוא חוף בו ישנה שכבת קרח עבה ומוצקה. אפשר לראותו לאורך חוֹפֵי הָאוֹקְיָנוֹס הַפסִיפִי, בְּיָם הַבַּאלְטִי, בְּקָנָדָה, בְּאָלַסְקָה וּבְסִיבִּיר.

מין זה של כלבי ים מעביר את חודשי החורף הקשים בַּחֲשֵׁכָה, תחת מַעֲטֵה קֶרַח. הוא חופר שכבות בשלג ובקרח בעזרת סְנַפִּירָיו הקדמיים, שכבות ש מעניקות לו הגנה מפני מזג האוויר הקיצוני ומפני טורפים. הוא מצליח לשרוד בתוך אותם "כיסי קרח" בעזרת פתחי אוורור וסדקים הנוצרים בקרח, אך זכרו כי דוב הקוטב הלבן למד למצוא את אותם פתחים, ולעתים הוא אורב שם לכלבי הים כשהם מגיעים לשאוף אוויר צח. לקראת האביב מֵגִיחַ כלב הים מֵחַדְרֵי הַקֶּרַח שיצר ונהנה מחומה של השמש. אז אפשר לראות קבוצות גדולות ותוקפניות של כלבי ים השוכבים בשמש. הקבוצה הגדולה מעניקה ביטחון לחבריה, אם כי גם ביניהם עלולות לעתים להתפתח מריבות על המיקום הטוב ביותר בשמש... בתקופה זו מחליף כלב הים את פַּרְוָתוֹ הקצרה והחלקה, וכמעט ואינו אוכל. הוא ניזון בעיקר מִדְּגֵי קוֹד אותם הוא לוכד במים.

אנשי הקוטב - הָאֶסְקִימוֹסִים

קשה להאמין, אבל ישנם אף אנשים המעדיפים לחיות בקּוטֶב הַצְּפוֹנִי. במקום כמו סִיבִּיר, אליו נשלחו בעבר אנשים שנענשו על ידי המשטר הַקּוֹמוּנִיסְטִי בְּרוּסְיָה, מתגוררים האֶסְקִימוֹסִים אשר משמעות שמם הָאִינְדְּיָאנִי הוא "אוֹכְלֵי הַבָּשָׂר הַנָּא", כלומר הלא מבושל. מקורם של האֶסְקִימוֹסִים בְּאַסְיָה. משם הגיעו לִצְפוֹן אַרְצוֹת הַבְּרִית - אָלַסְקָה - ומשם הִתְפָּרְסוּ לאזורי הקּוטֶב הַצְּפוֹנִי. הם חיים היום בְּרוּסְיָה, אַרְצוֹת הַבְּרִית, קָנָדָה וּגְרנְלַנְד, בעיקר בערים וביישובים קטנים ומודרניים, לובשים בגדים ממש כמו שלנו (אבל יותר חמים), קונים מזון, ובמקום סירות קָיָאק ומזחלות שלג רתומות לכלבים הם משתמשים בסירות מנוע וברכבי שלג. אך במשך שנים רבות נראו חייהם אחרת. החיים באזורים הקרים בעולם היו כרוכים במאבק יומיומי עם אֵיתָנֵי הַטֶּבַע. מֵימָיו הַקָּרִים של הקוטב סיפקו עבור האֶסְקִימוֹסִים חלק נכבד ממזונם. הם צדו בעיקר כַּלְבֵי יָם, דְּגֵי סַלְמוֹן וְלִוְיְתָנִים, ששימשו לא רק למזון, אלא גם בתחומי חיים רבים: מעורם הכינו האֶסְקִימוֹסִים בגדים ואוהלים לימות הקיץ ה"חמים". בחורף צדו האֶסְקִימוֹסִים אפילו דובי קוטב, שועלי שלג וארנבות, אך המאכלים האהובים עליהם במיוחד היו בשרם של כלבי הים ואַיַּל הצפון, ועורם הֶעָבֶה של הלִוְיְתָנִים. כדי להצליח למצוא ולצוד את אותם בעלי חיים, סִיגְּלוּ לעצמם האֶסְקִימוֹסִים חיי נדודים. כך נדדו, יחד עם עדרי בעלי החיים, במהלך השנה. ניתן לומר שהיו להם בתי קיץ - אוהלים עשויים עורות אַיָּלִים וכלבי ים, ובתי חורף - הלא הם האיגלו.

ביבליוגרפיה:
כותר: עוברים את החורף בשלום
מחברת: פשינסקי, שירז
תאריך: פברואר 2005 , גליון 13
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ