|
משורר ועורך ישראלי, נולד ב-1952. את המשיכה לשירה גילה בזמן שירותו הצבאי, אז פרסם את שיריו הראשונים. הוא השתתף בעריכת כתבי עת שונים וייסד את כתב העת רחוב.
שירתו נוטה אל החזותי ואל התיאורי, דרכם הוא מעביר 'חוויה'. באמצעות התבוננות בחומרי המציאות הוא חורג מן ההוויה המסוימת ועובר אל מחשבה המתלווה למצב המתואר - מחשבה הפועלת בשולי המצב ומעבה או מפרקת אותו. רבים משיריו משרטטים דיוקן של אנשים הנמצאים בתנועה, במעבר ממצב אחד לשני (מצב של תודעה או מצב קונקרטי) או ממעשה למעשה. מרביתם מתרחשים במציאות עירונית של חיי יומיום. לפעמים זו דמות משפחתית (אב, אם, בת, בן, אחות), ולפעמים הרגשת המשפחתיות חורגת מן הביוגרפיה הקרובה אל הדיון הפואטי.
בשיריו מנהל שרון דיאלוג עם דמויות וטקסטים ספרותיים. היחס אל השיר כזירה הפתוחה ליצירת זיקות אל טקסטים אחרים - לעתים זיקות שיש בהן מן ההומור ולעיתים מן הוויכוח - חוזר בכל ספריו. לעתים קרובות דן שרון בחברה הישראלית בעין ביקורתית.
מספריו: דיבור, סיפור איטי, תקופה בעיר.
מעבר ללקסיקון > לקסיקון ספרות
|
