סופר מחזאי, ומבקר ישראלי, נולד ב-1927 בתל-אביב. בנעוריו היה פעיל בארגון לח"י, אך לאחר מלחמת השחרור הפך לפעיל למען השלום. ב-1970 היה בין מקימי "המועצה לשלום ישראל-פלסטין".
קינן הוא יוצר מגוון ודמות מוכרת בתרבות הישראלית: כתב סיפורים, רומנים, מחזות, תסריטים וסאטירות. כמו כן פיסל וצייר. חמישה מחזות מפרי עטו הועלו על הבימה, אולם המחזה "חברים מספרים על ישו" (1972) נפסל על-ידי הצנזורה. מזה שנים רבות הוא כותב טור קבוע בעיתון ידיעות אחרונות.
כתיבתו ספוגה אווירה סוריאליסטית. על אחד מספריו, "צבעונים אחינו", כתב המבקר יגאל שוורץ: "את הקריאה בקובץ סיפוריו של עמוס קינן אפשר להמשיל לספיגת אגרוף קשה בבטן רכה. זוהי ספרות שהיא גם מסמך תרבותי... לשון הסופר כאן היא, כדרכו, ייחודית. זוהי עברית ישראלית, 'חילונית' וקצבית."
כבר ב-1950 כתב קינן מדור סאטירי יומי בעיתון הארץ. ב-1984 פרסם את "ספר הסאטירות 1948 - 1984 ולהיפך", ובו ביקר תופעות שליליות בחברה הישראלית. בהקדמה לספר כתב: "שמי עמוס קינן. אני אמריקני. נולדתי בתל-אביב, אני חי בתל-אביב ושפת אמי היא עברית. חיי הושפעו מגרי קופר..."
ספרים נוספים: בשוטים ועקרבים, הדלת הכחולה, שואה II. מספרי הפרוזה שלו: את והב בסופה, הדרך לעין חרוד.
|