משורר ומסאי, חי בשנים 1896 - 1981. נולד בבילקאמין, גליציה (פולין), למשפחת רבנים. בן 26 עבר לעיר ורשה והצטרף למשוררי יידיש שביקשו לעצמם דרכי כתיבה חדשות. ב-1924 עלה לארץ.
גרינברג, שנודע בכינוי אצ"ג, דחה נמרצות את דרכי הפעולה של ההנהגה הציונית, הצטרף למחנה הימין הרביזיוניסטי ואף תבע לנקוט בדרכי פעולה תקיפות. בעקבות פרסום "ספר הקטרוג והאמונה" הפך למשורר מוקע ומוחרם. ב-1945, בתום מלחמת העולם השנייה ובהיוודע ממדי השואה, קרא בשיריו לכל הציבור היהודי לשכוח את מחלוקות העבר ולהתלכד בחוויית האבל על רצח העם.
שירתו חדרה לתודעה הספרותית לאחר קום המדינה. "המשורר נוקב אותי בעיניו," אמר עליו בן גוריון, שהפך אז למקורבו. ב-1949 נבחר כחבר הכנסת הראשונה מטעם מפלגת חירות. ב-1957 זכה בפרס ישראל.
לשונו של גרינברג עזת ביטוי ותחושותיו עוברות מייאוש עמוק למצב של התעלות משיחית. בלהט האופייני לו דחה בשיריו את כבליו של השיר הלירי המסוגנן, בעל הטורים השקולים והקצרים, ובמקומו ביקש לעצב את "ריתמוּס הרחבוּת" - שירה בעלת שטף מתפרץ, שורות ארוכות ופאתוס סוחף, שהלמה לדעתו את רוח הזמן.
יצירותיו מכונסות בשלושה עשר כרכים: כל כתביו: שירים.
|