|
משורר ישראלי, חי בשנים 1917 - 1984. נולד בווהלין, פולין, ועלה לארץ ב-1937. כמו רבים מן החלוצים באותם ימים עבד בסלילת כבישים ובפרדסים. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בצפון אפריקה ובאירופה. לאחר מכן לחם במלחמת השחרור.
ברבים משיריו של גלבע יש עירוב של התפרצות שמחה, התרוננות צלילית ושיכרון של גוונים וצבע. עם זאת, עוברות בהם כחוט השני חוויותיו במלחמת העולם השנייה ויחסו למה שקרה לעם היהודי בשואה. שירתו ססגונית מאוד בביטוייה מבחינת הנושאים ומבחינת סגולותיה האמנותיות. גלבע יצר מזיגה ייחודית של לשון תנ"כית, לשון הפיוט הקדום, שפת השירה המתחדשת (מימי ביאליק ושלונסקי) ושפת דיבור עכשווית. שירתו החדשנית השפיעה על קבוצות המשוררים של שנות ה-50 וה-60.
גלבע דחה את השימוש המסורתי בדמויות תנ"כיות לשם אמירות מוסריות או לאומיות, והעדיף להזדהות עמן תוך יצירת הקבלות ישירות בין עבר להווה. בחינה פנימית וכפל משמעות אופייניים לכתיבתו. על שירתו נאמר כי היא נמצאת על סף הדמדומים שבין המודע והלא-מודע, בתחום שבו פועל מיסטיקן ונביא. בשנת 1982 זכה גלבע בפרס ישראל.
שיריו קובצו בשני כרכים.
מעבר ללקסיקון > לקסיקון ספרות
|
