הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים > פגיעה ושיקום חופיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים


מי עושה גלים ירוקים במפרץ
מחבר: אייל רותם


ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
חזרה3

היום, כך נדמה, נוטים רבים וטובים להתהדר בנוצות 'ירוקות' לא להם, תוך השקעת מאמץ וממון רב. הסיבה היא שיותר ויותר בעלי-עסקים וגופים שונים במדינת ישראל, הפנימו את האהדה שרוחש הציבור הרחב לערכי טבע וסביבה. לצבע הירוק נוסף, אם כן, גוון שיווקי. לא כך היו פני הדברים בעבר. לפני שנים, כאשר קמו הגופים הראשונים באירופה ובארצות-הברית וכינו את עצמם 'ירוקים' , הם נתפסו כקבוצות שוליים חברתיות במקרה הטוב, כתמהוניים במקרה הרע. איש לא שיער איזו עוצמה ציבורית, חברתית וכלכלית עומדים גופים אלה לצבור. כיום, המציאות טופחת על פני כולנו, מחדדת את ההכרה כי ההרס כבר קיים והסכנות עליהן התריעו אותם 'תמהוניים', מתממשות.

היכחדות יערות הגשם שוב אינה הזיה של קומץ יפי-נפש. 'ריאות ירוקות' הן מצרך הולך ואוזל, החור באוזון מתרחב, הקרינה העל-סגולה הקטלנית מכה ללא רחם בתושבי דרום כדור הארץ, מימי הנהרות ומי התהום מזדהמים ופסולת רעילה מיוצאת למדינות העולם השלישי באין פוצה פה ומצפצף.

כנגד כל המפגעים האלה לוחמים גייסות 'הירוקים', רובם מתנדבים המקדישים מזמנם החופשי להגן על ערכים, שכסף ועסקים רומסים אותם ברגל גסה.

נדמה שהיום יש לגופים הירוקים עדנה. יש להם משרד ממשלתי ושרה, יש תקציבים ופה-ושם אפילו הישגים יוקרתיים. אלה שהקלו ראש בסביבה ובמגיניה, הבינו של'ירוק' יש ערך תדמיתי וערך שיווקי. "שים קצת צבע ירוק, תן קצת תמיכה במקום הנכון ולגורם הכי ירוק והנה, גם אתה ירוק". השאלה היא: מה מסתתר מאחורי 'הגל הירוק'?


 

אסון אקולוגי


על-מנת שהדברים שאומר בהמשך לא יוצאו מהקשרם ולא יובנו שלא כהלכה, אקדים ואומר זאת: החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, עמותות כגון אדם טבע ודין ואחרות, עשו ועושים למען הסביבה יותר מכל גורם אחר. חברי העמותות והארגונים הירוקים מקדישים זמן, כשרון ומאמץ על-מנת להגן על היקר לנו מכל, על סביבת חיינו.

ואולם, נפי שיסתבר בהמשך, לא אחת מסתתר מניע נוסף מאחורי הגל הירוק הזה. לעיתים, המניע הוא ממון, לעיתים תמימות ולעיתים אטימות.

בפרשת החקלאות הימית במפרץ אילת, לדוגמה, נוצרה קואליציה של גורמי איכות סביבה עם בעלי עניין כלכלי. אלה חברו יחדיו על-מנת לחסל את החקלאות הימית במפרץ ובכך להגן, לכאורה, על המפרץ מפני זיהומים.

מה מסתתר מאחורי ה'ירוק' הזה? מפרץ אילת, שלוחתו הצפונית של ים סוף, הוא פנינת טבע נדירה. המפרץ הנו המקום הצפוני ביותר שבו מתפתחים אלמוגים. מעבר לכך, ייחודו הוא בכמות האלמוגים, במגוון הרחב שלהם ובמספר המינים הרב שמצטרף לשוניות, אוכלוסיית חי נדירה ומגוונת במיוחד.

המפרץ, שנודע בשוניות אלמוגים מהמרהיבות בעולם, צמח ופרח עד לפני 30 שנה, אך מאז משהו השתנה. בשלושים השנים האחרונות טבלו במימיו מאות אלפי תיירים, שרבים מהם עסקו בצלילה.

בשלושים השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית המשתמשים במפרץ במאות אחוזים, ובתי-מלון רבים נבנו על קו החוף ממש. גרוע מזאת, בשלושים השנים האחרונות פועל במפרץ נמל מזהם ושפכים עירוניים מוזרמים אליו ללא הפסקה. כל אלה הביאו את המפרץ אל סף אסון אקולוגי.

בסקר שנערך לא מכבר נמצא, כי רק 15% מאלמוגי השוניות האילתיות עודם בחיים. מינים רבים באוכלוסיית החי המגוונת והעשירה שאפיינה את השונית, הידלדלו או נכחדו כליל. המצב הידרדר לדרגה כזו, שבטווח של שנים מעטות לא יישאר במפרץ דבר שיעניין את התיירים הרבים. והנה, גופים בעלי עניין שחברו אל 'הירוקים' הזדרזו להצביע על 'שורש הרעה' - החקלאות הימית - ונימוקיהם עימם:
* החקלאות הימית גורמת לזיהום מימי המפרץ בחנקות (חומרים שמקורם בעודפי המזון הניתן לדגים ובהפרשותיהם).
* ההעשרה בחומרים אורגניים גורמת לעכירות המים ולצמיחת אצות הפוגעת בקרקעית הים ובשוניות; מפיצה מחלות שמביאים עמם הדגים שבשבי; גורמת לחדירת מינים זרים למפרץ על-ידי בריחת דגים מהכלובים והתרבותם בחופש.

לכאורה, טענות כבדות משקל. מספר חוקרים אף חתמו על 'מסמך' המאשר, כי התהליכים הנ"ל עלולים לסכן את אוכלוסיית הבר במפרץ, המתקיימת תוך שיווי משקל עדין ושברירי.




 

לקנא בעקבה


כמי שעוסק בחקלאות ימית באילת ומכיר את הנושא מקרוב, כמי שמאמין שהחקלאות הימית היא התעשייה היחידה כמעט שבה האדם פורע חלק מחובו לטבע, לא נותר לי אלא לומר דברים קשים ונוקבים בנידון. החלטתי לעשות זאת, ולו רק בניסיון לעצור את הסחף וההזנחה שדרדרו את מפרץ אילת למצבו הנורא.

חוות הדגים ערדג ודג סוף ממוקמות בחוף הצפוני של אילת, צמוד לגבול עם ירדן. בחוות אלה מגדלים דגים מסוף שנות ה- 80, ובהיקפים ניכרים יותר מאמצע שנות ה- 90. חוות הדגים ממוקמות במרחק שווה מהשוניות של אילת ושל עקבה. אני מדגיש עובדה גיאוגרפית זו, מכיוון שמשטר הזרמים שבמפרץ שהוא שווה וסימטרי, גורם לכך שכל מה שקורה בחוות הדגים, משפיע באופן דומה על השוניות של אילת ושל עקבה.

אך ראה זה פלא, בעוד שונית האלמוגים של אילת קורסת ומתחסלת, זו של עקבה עולה כפורחת. השונית של עקבה עשירה בדגת בר, אלמוגיה חיים ומתרבים. האחות הקטנה והפחות יפה, שעד לפני שלושים שנה עמדה בצילה של שונית אילת, הפכה מקום המעורר קינאה והערצה.




 

איך זה קרה?


הכל יודעים שפריקת הפוספטים בנמל במתקן פתוח, גורמת ל'דישון' מי הים ומסייעת לצמיחת אצות, שמתחרות עם האלמוגים על החמצן. יודעים, אך במשך שלושים שנה איש לא עשה דבר כמעט כנגד זה.

הכל ידעו שהביוב של אילת זורם ללא הפרעה אל מי המפרץ ומעשיר אותם בחנקות המזיקות לאלמוגים. ידעו ושתקו, ידעו ואפשרו בניית צנרת בקו המים, שכל פגיעה בה גורמת לזרימת ביוב ישירות אל הים, כמו גם דרך מי התהום.

הכל יודעים כי החול שפוזר על שפת הים לרווחת התיירים, מתרומם ונישא עם הרוח הישר אל המפרץ וגורם לעכירות ולסתימה של האלמוגים. עם זאת, עד לאחרונה לא נעשה כל טיפול מונע.

המרינה באילת תוכננה כך, שזרמי המים יביאו לתוכה מים נקיים. אבל מתכנניה גם ידעו, כי הזרמים ישאו את כל הטינופת שמצטברת במרינה, כולל שאריות שמן ודלק, הישר אל המפרץ ואל שוניות האלמוגים. ידעו ולא אמרו דבר.

פרנסי העיר ידעו ויודעים שהצוללנים פוגעים קשות באלמוגים. אך הם העדיפו להעלים עין, לא נקטו באמצעים למניעת הצלילה ליד השוניות ולא עסקו בהסברה לצוללים, כמתחייב.




 

חלופה לדיג אמיתי


כך חלפו להן שלושים שנות הזנחה והידרדרות, עד שסוף-סוף מצאו 'הירוקים' את השעיר לעזאזל - החקלאות הימית. המפתיע מכל הוא, שבעולם הגדול נתפסת החקלאות הימית כתעשייה 'ירוקה'. ממשלות וארגונים 'ירוקים' מעודדים את החקלאות הימית, מכיוון שזו גורמת להפחתת הלחץ על דגי הבר.

בעבר, חשבו כי אוכלוסיית הדגים הנה משאב בלתי נדלה. כיום, ברור לכל שאוכלוסייה זו מצויה בסכנה. התרבות האוכלוסין בעולם ובעקבותיה העלייה בצריכת חלבונים מן החי, הפכו את הדיג לענף מוביל בסיפוק צרכים אלה. שיטות הדיג השתכללו וכיום הן מהוות איום קיומי של ממש על אוכלוסיית הדגים. החקלאות הימית מקלה על הבעיה הזו על-ידי גידול מסיבי של דגים בחוות ימיות, עד שהפכה לחלופה של ממש לדיג של דגי בר. המשך הפיתוח של החקלאות הימית בעולם, יאפשר לאוכלוסיית דגי הבר להשתקם ולהתמודד עם סכנות אחרות מעשה ידי אדם. בכל מדינות הקהילה האירופית ובארצות-הברית, החקלאות הימית נתפסת כתעשייה 'ירוקה' שבה האדם מחזיר אל הטבע ולא רק לוקח ממנו. כנגד זה טוענים יודעי-דבר, כי מה שיפה וטוב לארצות אחרות, אינו מתאים למפרץ אילת. לדבריהם, מפרץ אילת הוא מעין גיגית בעלת כושר נשיאה מוגבל, ומה שנכון בארצות בעלות חופים ארוכים אינו מתאים לנו.

על פניו, טיעון זה נשמע הגיוני ואף משכנע - אבל רק על פניו. נכון שמפרץ אילת קטן יותר ומוגבל יותר. אך כמויות הדגה שמייצרות חוות הדגים, אינה מהווה אפילו 10% מהכמות שהייתה באזור לפני שלושים שנה ונכחדה. גם אם החוות יגדלו פי חמש, עדיין לא ייצרו דגים במספרים ששיכשכו במימי המפרץ לפני דור אחד.
מחקרים שנעשו על-ידי המכון לחקר ימים ואגמים לישראל ועל-ידי חברה נורווגית רבת מוניטין, הוכיחו כי השפעת חוות הדגים מוגבלת לטווח של עשרות מטרים מהן וכי הים יצר איזון מלא עמן. מעבר לכך, הטבע עצמו זימן לנו ניסוי לבדיקת השפעת חוות הדגים על התפתחות האלמוגים – והתוצאות מדברות בעד עצמן.




 

השונית האלמונית


לרוות האלמוגים (הצורות הצעירות שהן גם ניידות) הפכו את אזור החוות לאתר התיישבות, וכנראה לא בלי סיבה. עופר לאומי, מבעלי דג סוף שהוא גם צוללן, גילה שונית חדשה ומשגשגת במרחק כ- 300 מטרים מערבית לחוות הדגים. השונית החדשה התפתחה על מצע של סלעים שהונח בקרקעית הים לפני כארבע שנים, לצורך חיזוק פתח הכניסה ללגונה. באזור זה הייתה בעבר קרקע חולית, אך משהונח עליה מצע סלע, התפתחו עליו אלמוגים.

בשונית החדשה, הסמוכה לכלובי הדגים, התפתחו אלפי פרטים של אלמוגי אבן מסוגים שונים בקצב מדהים וחסר תקדים. נצפו שם שיחים מרהיבים שכמותם לא התפתחו באילת מזה שנים רבות. מכאן ניתן להסיק כי לא זו בלבד שחוות הדגים אינן מזהמות, אלא הן מהוות אף השפעה חיובית. 'ניסוי' זה של הטבע מוכיח, כי איכות המים בחוות הדגים ובמפרץ כולו טובה, וכי אלמוגים יכולים להתפתח בה בקצב מהיר. כל שצריך הוא להגן על השוניות מפני פגיעה של בני-אדם. העובדה שאתר האלמוגים נמצא ממזרח לבתי-המלון ולא היה ידוע עד כה כמעט לאיש, היא שאפשרה לו לפרוח. יתכן שכבר עתה צריך להתחיל ביצירת שוניות מלאכותיות, אשר ישיבו למפרץ אילת את האלמוגים שהיו בו פעם.


כמובן, שקיומה של חקלאות ימית מצריך חקיקת חוקים, התקנת תקנות ופיקוח. חשוב לדאוג לכך שהמזון יהיה מזון טבעי שמקורו בים, כמו המזון שבו משתמשת כיום החקלאות הימית באילת. חשוב שמינים הגדלים בחוות יעברו אישור של ועדת אינטרודוקציה (הכנסת מינים זרים), חשוב שיתקיים מערך ניטור ופיקוח וחשוב גם שחזות החוות תשתלב בנוף האטרקציות התיירותיות של אילת.




 

סקר מזהמים בילאומי


במשך שלושים שנה, מפרץ אילת הופקר לחסדי בעלי הממון, הים זוהם והשונית דיממה. במשך שנות דור לא טרח איש לבדוק או למחות. היום, יותר מתמיד, חשוב שלא לחפש אליבי, שלא להצביע על מה שנראה הכי קל, שלא לעשות לעצמנו שום הנחה.

למען הצלת מפרץ אילת, למען הצלת השונית היקרה לכולנו, יש היום צורך דחוף לערוך סקר מזהמים כללי במפרץ – סקר בינלאומי רחב היקף, שיזהה את כל המזהמים ויקבע בעבורנו את הכללים.

עד אז, יש להקפיא כל פעילות שמשפיעה על המפרץ: בניית בתי-מלון על קו המים, תוכניות פיתוח ותוכניות מיתאר. אנו, החקלאים הימיים, לא נגדיל את כמות הדגים מעבר למכסה הנוכחית.

ממצאי הסקר יתנו תשובה מוחצת לשאלה: מי באמת מסתתר מאחורי 'הירוק' ומי מנצל אותו לתועלתו?


* הכותב הנו מבעלי חברת "דג סוף".

ביבליוגרפיה:
כותר: מי עושה גלים ירוקים במפרץ
מחבר: רותם, אייל
תאריך: אוגוסט-ספטמבר 2000 , גליון 33
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: הכותב הנו מבעלי חברת ''דג סוף''