דוגמה לנכונות להשתמש בחיבורים של האשורולוגים הגרמנים נמצאת במקרה, שהוזכר לעיל. ב-1911 נדפס בווילנה, בהוצאת הירחון ביבליאותיקה (מהדורה שנייה נדפסה ב-1913), ספרונו של רודולף קיטל Die alttestamentalische: Wissenschaft in ihren wichtigsten Ergebnissen: Vorträge (Leipzig, 1910) בתרגום עברי בשם: החקירה בכתבי-הקודש על-פי מסקנותיה היותר חשובות. הספר היה מבוסס על שש הרצאות שנשא קיטל בפני מורי בתי-ספר, בהזמנת שר החינוך של ממשלת סכסוניה. מתרגם הספר כתב באחרית הדבר, כי כיוון שהשאלה בדבר מהימנות המקרא "ירדה מן האולימפוס" והפכה לשאלה של "תינוקות בית-הספר", הציבור היהודי אינו יכול להתעלם מהנושא:
|
[ש]בקורת המקרא אשר החזיקו בה החכמים הנוצרים ויהיו כמעט לשליטים היחידים בה היתה בתקופה החדשה מאז שהתעטפה השנאה לישראל בטלית שכולה מדעית גם היא לאחד מכלי הזין היותר מסוכנים אשר בו נלחמים בישראל האנטישמיים המדעיים, לשלול ממנו את כל כבוד מוצאו בעבר, לדלוח את מקור עינו ולזלזל בתורתו ובחוקיה באופן מבהיל מאד והכל על יסוד המדע כביכול. תצילינה האזנים משמוע את כל ההשערות הכוזבות המיוסדות על היקשים מוטעים ודמיונות שוא המכוונות כולן להרוס את יסודי היהדות בדת, במוסרו בדברי הימים. האמצעים אשר השתמשו בהם למטרתם זאת המה ללקוט את כל שקוצי העמים עובדי האלילים במצרים, בערב, בבבל, באשור, בפרס ובמדי וכל מנהגי הבליהם ולשימם בראש בני עמנו, אשר בימי כתבי הקודש ולעשות אותם את היסוד והמקור לכל חוקי תורתנו, גם להאחיר את החלק היותר גדול מחמשה חומשי תורה ואת חוקיו היותר נכבדים גם חלק נכבד מיתר כתבי הקודש להימים היותר מאוחרים, עד אחרי גלות בבל כדי ליטול מהם את מקוריותם ואת מוצאם הקדום. |
לדברי העורך, דווקא הממצאים מאל-עמרנה, ממגידו, משושן ומבבל מקעקעים את הביקורת ומחזקים את הקדמות של המקרא ואת מקוריותו. הפרדוקס הוא, שדווקא בעת שבה ביקורת המקרא ירדה מגדולתה בעולם הנוצרי, היא נפוצה בקרב היהודים. לכן, אף שיהודי מאמין לא יכול להיפגע מהביקורת המדעית, ראוי להסתייע בחוקר נוצרי. קיטל אינו אחד ממבקרי האנטישמיים אלא הוא "מציל את כבוד מוצאנו, תורתנו ונביאנו באופן היותר נעלה".91
באיזה אופן הציל קיטל את כבוד התורה? דעתו היתה, שהארכיאולוגיה אינה יכולה לתת תשובה לכל שאלה, וכי מידת הוודאות של התשובות תלויה בטיבה של התעודה הקדומה, ביחסה לעובדות האחרות ולעת שבה נכתבה. אכן, התעודות ממסופוטמיה מלמדות על מקבילות אשוריות-בבליות לפרקים שונים בספר בראשית, אבל השוני רב יותר מהדמיון: במקרא האל בורא את האור בכוח הדיבור, ולא הטבע הוא שמוליד את עצמו. כמו כן, אין בספרות הבבלית סיפור על חטאו של האדם הראשון. ספר בראשית הוא אפוא סיפור שלם ויחיד במינו, תוצאה של המהפכה הרוחנית שעברו היהודים בגלות בבל. התעודות מלמדות על ההשפעה הבבלית החזקה על התרבות בארץ כנען לפני ההתנחלות, ולפיכך על האפשרות, שבני ישראל הושפעו מהתרבות הבבלית בתיווך כנעני. עם זאת, ייתכן גם, שמדובר בזיכרון היסטורי קדום משותף. במילים אחרות, למרות קווי הדמיון, פעורה תהום בין הקוסמולוגיה הבבלית ובין זו המקראית.
מה היה אפוא הפן החיובי שמצא המתרגם בדברי קיטל?92 נראה כי נתפש בעיקר לביקורתו של קיטל על אסכולת ולהאוזן ועל התיאוריה המאחרת את כתיבתה של תורת משה. לפי קיטל, העובדה שספר התורה נקרא באוזני העם בימי יאשיהו, ולא התקבל כזיוף, מלמדת על קדמותו. המתרגם מצא חיוב גם בדברי קיטל, שאף כי הצורה הסופית של ספר בראשית נקבעה בזמן הגלות, היו קיימים נוסחים מוקדמים יותר, וכי סיפורי האבות וסיפור יציאת מצרים אינם אגדות אלא אמת. קיטל הציע, שבהוראה בבתי-הספר אין ללמד אפילו לפי ביקורת המקרא המתונה. המטרה של לימוד התנ"ך היא לתת ללומד סיפוק דתי והתרוממות רוח. עם זאת, כשדנים בשאלות היסטוריות, אין להסתיר את האמת.93
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
קיצור תולדות האשורולוגיה
מה זועקות האבנים? - בין ביקורת המקרא לארכיאולוגיה
"נכוחות מאשור?" תגובות יהודיות ראשונות על הארכיאולוגיה של מסופוטמיה
רודולף קיטל כבעל ברית
עדות עץ ואבן או עדים מהימנים?
המשך העניין בארכיאולוגיה ובראליה הקדומה
הערות:
91. ראו גם את ספריו: Rudolf Kittel, Die babylonischen Ausgrabungen und die biblische Urgeschichte, Leipizg, 1903; idem, Der Babel-Bibel Streit und die Offenbarungsfrage. Ein Verstandigung, Leipzig, 1903; Die Religion des Volkes Israel, Leipzig, 1921
92. אי-אפשר שלא להזכיר את הפן האירוני של הסיפור. קיטל, שנמצא ראוי לתפקיד של תנא-דמסייע נגד דליטש, היה מעורב בתביעה שהגיע ה-Central-Verein נגד הדמגוג האנטישמי תיאודור פריטש (fritsch, 1852-1933) ב-1911 בגין חוברת אנטישמית שפרסם בשם חומר-ראיות נגד יהוה (beweis-Material gegen Jahwe). קיטל תמך בדעתו של פריטש בדבר נחיתות המוסר המקראי-היהודי. ראו: Christian Wiese, Wissenschaft des Judentums und Protestantische Theologie, pp. 206-209; Marvin Lowenthal, The Jews of Germany: A Story of Sixteen Cetturies, Phil. 1936, pp. 343-34. (הספר תורגם לעברית בשם תולדות היהודים בגרמניה מן הימים הקדומים עד למלחמת העולם השנייה, תירגמה: לאה זגגי, תל-אביב, אין שנת הוצאה).
93. קיטל, שם, על דעתו של קיטל בעניין ההתגלות ראו בפרק שמיני, וכן אצל, Wiese, ibid, 216-217
