מבוא לספר מלכים : הכרונולוגיה של מלכי ישראל ויהודה

הנתונים הכרונולוגיים המצויים בספר מלכים ובספר דברי-הימים על שנות מלכותם של המלכים (ראה, למשל, מלכים-א יד, כא; מלכים-ב יד, כג), ועל הסינכרוניזמים של מלכי ישראל עם מלכי יהודה ולהפך (ראה מלכים-א טו, א-ב; מלכים-ב יג, י) וכן ציונים כרונולוגיים של מאורעות מסוימים (כגון מלכים-א יד, כה; מלכים-ב יח, יג) אינם מצטרפים למערכת כרונולוגית שלמה ורצופה, ואינם מאפשרים לקבוע תאריכים קבועים ומחלטים. בחינתם של הנתונים הללו מעלה סתירות ואי-התאמות.

לפי מלכים-ב טו, ל, מלך יותם על יהודה לפחות עשרים שנה, ואילו בהמשך (בפסוק לג) מדובר על שש-עשרה שנה בלבד.
במלכים-ב א, יז נאמר, שיהורם בן אחאב החל למלוך על ישראל "בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה"; אך נתון זה אינו תואם לכתוב במלכים-ב ג, א, שלפיו החל יהורם בן אחאב למלוך בשנה השמונה-עשרה ליהושפט מלך יהודה.
רחבעם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל החלו למלוך באותה שנה; גם יהוא מלך ישראל ועתליה, שתפסה את השלטון ביהודה, החלו למלוך באותה שנה; לפיכך משך הזמן מירבעם ועד מרד יהוא צריך להיות זהה למשך הזמן מרחבעם ועד לתפיסת השלטון ביהודה על-ידי עתליה.

אולם כשמסכמים את מספר שנות המלוכה לגבי אותו פרק זמן, מתברר, שסכום שנותיהם של מלכי יהודה מגיע ל-95 שנים, ואילו סכום שנותיהם של מלכי ישראל מגיע ל-98 שנים.

אי-ההתאמה בין הנתונים הכרונולוגיים השונים מרמזת, שמחברי ספרי מלכים ודברי-הימים שאבו את המספרים הכרונולוגיים ממקורות שונים, שלא נשתמרו (בדומה ל"ספר מלכי ישראל" ו"ספר מלכי יהודה"), ומרשימות כרונוגראפיות שונות, שחוברו עוד בתקופת המלוכה, ובהן סינכרוניזמים המציינים את שנת עליית מלך ישראל (או מלך יהודה) לשלטון לפי שנת עלייתו לשלטון של מלך יהודה (או מלך ישראל). אין זה מן הנמנע, שסתירות מסוימות נובעות מטעויות העתקה, שיצאו מתחת ידיהם של המחברים והעורכים. יתרה מזו, יש להניח, שכמה מן הנתונים הכרונולוגיים הם פרי ניסיונם של המחברים ליצור התאמה בין המספרים השונים שמצאו לפניהם, וכן להשלים פרטים כרונולוגיים שחסרו במקורותיהם (בעיקר סינכרוניזמים).

החוקרים הציעו פתרונות שונים לבעיה הכרונולוגית, ובנו מערכות שונות של תאריכים ושנות מלוכה לגבי כל מלך ומלך. המשותף לכל ההצעות היא השיטה, שבעזרתה מנסים להגיע לפתרון. לשיטה זו שני שלבים: בשלב הראשון מנסים למצוא תאריכים קבועים ואבסולוטיים בתולדות ישראל בתקופת המלוכה על-ידי סינכרוניזציה עם מקורות חיצוניים, ובעיקר עם התעודות האשוריות והבבליות; בשלב השני מנסים לתאם את הנתונים המקראיים עם התאריכים המוחלטים שאותרו בשלב הראשון, ולבנות מערכת כרונולוגית שלמה ורצופה לתקופת המלוכה.

תאריכים בתולדות ישראל בתקופת המלוכה שניתן לקבעם במידה רבה של ודאות¹

מס'	תאריך²	הארוע
1.	853	ברית "מלכי חוף הים", שבראשה עמדו הדדעזר מארץ דמשק, ארחלנ החמתי ואחאב הישראלי, נלחמת בקרקר נגד אשור בשנת 6 לשלמנאסר השלישי מלך אשור.
2.	841	יהוא ("בן עמרי") מלך ישראל מעלה מנחה לאשור בשנת 18 לשלמנאסר השלישי מלך אשור.
3.	805-³796	יואש ("השומרוני") מלך ישראל מעלה מנחה לאדדנרר השלישי מלך אשור.
4.	⁴740	מנחם ("השומרוני") מלך ישראל מעלה מנחה לאשור (בשנת 6) לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור (האסטלה מאיראן).
5.	738	מנחם ("השומרוני") מלך ישראל מעלה מנחה לאשור (בשנת 8) לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור.
6.	734	אחז ("יהואחז") מלך יהודה מעלה מנחה למלך אשור (בשנת 12) לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור.
7.	733-732	תגלת פלאסר השלישי כובש את הגליל ואת עבר הירדן המזרחי ומגלה את התושבים (בשנת 13-14 למלכו).
8.	⁴732	רצח פקח מלך ישראל בידי הושע והמלכת הושע (בשנת 14 לתגלת פלאסר השלישי).
9.	⁵731	הושע מעלה מנחה לתגלת פלאסר השלישי בעיר סרבנו בארץ כשדים (בשנת 15 לתגלת פלאסר).
10.	722	שלמנאסר החמישי מלך אשור כובש את ממלכת ישראל מטיל מצור על שומרון ואוסר את הושע מלך ישראל (בשנת 5 לשלמנאסר החמישי).
11.	⁶720	כיבוש שומרון והגליית תושביה בידי סרגון השני מלך אשור (בשנת 2 למלכו).
12.	701	מסע סנחריב מלך אשור ליהודה – "המסע השלישי" (בשנת 4 למלכו).
13.	677-⁷676	מנשה מלך יהודה מספק עובדי כפייה לאסרחדון מלך אשור לבניית ארמונו בנינוה (בשנת 4-5 לאסרתדון).
14.	609	מות יאשיהו מלך יהודה במגדו, בקרב נגד נכה מלך מצרים – הקרב נערך לכל המאוחר בחודש סיוון (שנת 17 לנבופלאסר מלך בבל).
15.	605	נבוכדנאצר מכניע את המצרים בכרכמיש בשנת 21 לנבופלאסר מלך בבל (בין ניסן לאב) – שנת 4 ליהויקים מלך יהודה.
16.	ב' באדר (לפי לוח בבל) 597	כיבוש ירושלים בידי נבוכדנאצר השני מלך בבל בשנת 7 למלכו. כניעת יהויכין והדחתו. גלות 3023 יהודים.
17.	אחרי א' בבניסן ⁸597	גלות יהויכין – בשנת 8 לנבוכדנאצר השני מלך בבל.
18.	י' בטבת ⁹587	תחילת המצור האחרון על ירושלים בשנת 17 לנבוכדנאצר השני, היא שנת 9 לצדקיהו מלך יהודה.
19.	587	הגליית 832 איש מירושלים בשנת 18 לנבוכנאצר השני, היא שנת 10 לצדקיהו.
20.	ט' בתמוז ⁹586	הבקעת חומות ירושלים בשנת 19 לנבוכדנאצר, היא שנת 10 לצדקיהו.
21.	ז' או י' באב ⁹586	חורבן ירושלים ובית ה' וגלות יהודה בבלה בשנת 19 לנבוכדנאצר השני מלך בבל.
22.	582	גלות 745 יהודים בידי נבוזראדן בשנת 23 לנבוכדנאצר השני מלך בבל.
23.	כ"ה או כ"ז אדר 561	שחרור יהויכין מכלאו בשנת מלכו של אויל-מרדך מלך בבל.

בדיקת התאריכים הקבועים והשוואתם עם הנתונים הכרונולוגיים במקרא מגלה סתירות:

מנחם מלך בימי תגלת פלאסר השלישי והעלה לו מס בין השנים 743-738 לפנה"ס. לאחר מנחם מלכו פקחיה (שנתיים ימים) ופקח בן רמליהו (עשרים שנה); מכאן, שעברו לפחות 22 שנה משנתו האחרונה של מנחם עד לשנתו האחרונה של פקח. משך זמן זה של 22 שנה סותר את המסקנה הנובעת מן הנתונים החיצוניים, שמשנתו האחרונה של מנחם עד לשנתו האחרונה של פקח לא חלפו אלא 12 שנים (דהיינו: בין 743 ל-732).
מסע סנחריב נערך בשנת 701 לפה"ס. על-פי הנתון שבמלכים-ב יח, יג, עלה חזקיהו למלוכה בשנת 715/4 לפה"ס, ואילו לפי מלכים-ב יח, י חלה עלייתו למלוכה לכל המאוחר בשנת 726 (כיבוש שומרון אירע בשנת 720 בקירוב).

החוקרים ניסו בדרכים שונות ליישב את הסתירות הנובעות מהשוואתה של הכרונולוגיה המקראית עם הכרונולוגיה העולה מן הסינכרוניזציה ומן המקורות החיצוניים. כל ניסיון הוביל למערכת כרונולוגית שונה של מלכי ישראל ויהודה. הניסיונות להגיע לידי מסגרת כרונולוגית שלמה ורצופה וליישב את הנתונים הכרונולוגיים הסותרים מבוססים על שלוש הנחות, כאשר כל חוקר נוטל מהן כראות עיניו ועל-פי שיקוליו והבנתו. לפי ההנחה הראשונה, נפלו בנוסח המסורה שיבושים וטעויות בהעתקת המספרים הכרונולוגיים. הנחה זו פוסלת נתונים מסוימים ומאמצת נתונים אחרים, בהעדיפה סוג מסוים של נתון כרונולוגי (שנת עלייה למלכות או משך זמן המלוכה או סינכרוניזמים) על-פני סוג אחר. כך, למשל, יש הפוסלים את הנתון הכרונולוגי שבמלכים-ב יח, ט ומעדיפים את הנתון שבמלכים-ב יח, יג, ויש הגורסים את ההפך. אלה המנסים לקבל את שני הנתונים גם יחד כמהימנים, נזקקים לפרשנות ולדרשנות.

ההנחה השנייה מתבססת על טענת הקורגנציה (עוצרות), לאמור: היו מספר מלכים, שמלכו בעוד אבותיהם חיים, אולם המחבר (או העורך) מנה את השנים החופפות הללו הן במניין השנים של האב והן בחשבון שנותיו של הבן. רמזים לקורגנציה מוצאים החוקרים אצל שלמה, שהומלך עוד בחיי אביו (מלכים-א פרקים א-ב), ואצל יותם, שהיה "שפט את עם הארץ" לאחר שאביו עזריה לקה בצרעת (מלכים-ב טו, ה). על סמך רמזים אלה לתופעת העוצרות נוהגים החוקרים לייחס קורגנציה גם למלכים נוספים, בקבעם את משך זמן הקורגנציה לפי ראות עיניהם; וכל זאת – כדי לתאם בין הנתונים השונים ולהגיע למערכת כרונולוגית רצופה ושלמה לגבי כל מלכי ישראל ויהודה.

ההנחה השלישית מתבססת על הטענה, שבישראל וביהודה נהגו למנות את שנות המלוכה לפי שיטות מניין שונות, ואף היו חילופין בשיטות המניין בתוך אותה ממלכה, ומכאן חוסר ההתאמה בנתונים הסינכרוניסטיים בין מלכי ישראל ויהודה. על-פי שיטה אחת, הידועה בשם "השיטה המאחרת" (post dating), מנו למלך את שנתו הראשונה רק מתחילת השנה הקאלנדארית. החוקרים חלוקים בשאלה, אם ראש השנה בישראל וביהודה חל בחודש ניסן ("ראש השנה למלכים") או בחודש תשרי ("ראש השנה לשנים"). אם עלה המלך למלוכה במרחשוון – ונניח שראש השנה בישראל או ביהודה חל בניסן – הרי התקופה ממרחשוון עד לסוף אדר לא נחשבה לו לשנת מלוכה, ובמניין הכולל של שנות מלכותו נלקחו בחשבון רק שנות מלוכה שלמות; לכן מספר שנות המלוכה המיוחס למלך על-פי שיטה זו ("המאחרת") הוא קטן ממשך הזמן, שבו מלך למעשה. לעומת זאת, על-פי שיטה אחרת, הידועה בשם "השיטה הכוללת" (antedating), מנו למלך את שנתו הראשונה כבר מיום שהחל למלוך ועד לראשית השנה הקאלנדארית (ניסן או תשרי). לפיכך אפשר, למשל, שמלך מלך שלושה חודשים בלבד, מאדר ועד אייר, אבל במניין השנים נרשם שמלך שנתיים – שנה אחת מאדר ועד ניסן, ושנה שנייה מניסן ועד אייר (וזאת בהנחה, שראש השנה חל בניסן).

לדעת החוקרים, נקיטת שתי השיטות בזמנים שונים הן בישראל והן ביהודה יש בה כדי לתרץ את אי-ההתאמות, העולות מהשוואת הנתונים הכרונולוגיים שבמקרא בינם לבין עצמם ובינם לבין המקורות החיצוניים.

הערות:

אירועים מס' 1, 2, 12, 15, 16 נזכרו במקורות חוץ-מקראיים תוך ציון שנת מלכותו של מלך אשור או בבל, שבה חל האירוע (או בציון מספר המסע – ראה 12). הסינכרוניזמים הנמנים באירועים האחרים אינם נזכרים במפורש בכתובות האשוריות או הבבליות, אך הם חושבו במידה רבה של ודאות. חלק מן הקביעות שנויות במחלוקת (ראה הערות להלן).
ציון השנה מכוון לשנה האשורית-בבלית. שראשיתה בא' בניסן. כך, למשל, 853 משמעו מניסן (בדרך כלל אפריל/מאי) 853 עד אדר (בדרך כלל מרץ/אפריל 852. כל השנים הן לפני הספירה.
לא ברור האם יואש העלה מנחה לאשור בראשית מסעות אדדנרר השלישי למערב (805) או בהמשך מסעותיו.
אחרים סבורים, שמנחם העלה מנחה לאשור לראשונה רק בשנת 738.
את העלאת המנחה בעיר סרבנו ניתן לקבוע גם בשנת 729; אולם אפשרות זו (התואמת לשהיית מלך אשור בדרום בבל גם בשנה זו) איננה מתיישבת עם הנתונים האחרים על אחריתה של ממלכת ישראל.
זמנו של מצור שומרון, כיבוש העיר והגליית תושביה שנויים במחלוקת. לדעת רוב החוקרים, לא החל המצור לפני שנת 724, והעיר לא נלכדה אחרי שנת 720.
תאריך זה אינו נזכר במפורש בכתובות האשוריות, אך מחושב במידה רבה של סבירות. מנשה נזכר ברשימת 22 "מלכי ח'ת, חוף הים ולב הים", שיש לקבוע את זמנה לשנת 677-676 בקירוב (ומכל מקום, רשימה זו איננה קודמת לכיבושה של צידון, שחל בשנת 4 לאסרחדון, היא שנת 677). מנשה היה כנראה גם הוא אחד מ"מלכי ארץ ח'ת וחוף הים". שנדרשו לבנות את "נמל אסרחדון", העיר שהוקמה בימי אסרחדון על חורבותיה של צידון (אסרחדון מלך עד שנת 669).
יש חוקרים, הקובעים את גלות יהויכין לשנת 7 לנבוכדנאצר השני, לפני א' בניסן 597.
לדעת חוקרים אחרים, החל המצור האחרון על ירושלים בשנת 588. והעיר חרבה בשנת 587.