|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > נביאי בית שני | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אחרוני הנביאים -השליחים הנזכרים בתנ"ך הם חגי, זכריה ומלאכי ,שפעלו בראשית ימי הבית השני. בספרות חז"ל מצויות התבטאויות שונות לפיהן עם מותם של נביאים אלה ואולי אף קודם לכן נעלמה הנבואה:
נראה כי גם בימי החכמים שקבעו כי הנבואה פסקה מזמן היו אנשים שטענו שהם חווים חוויות נבואיות. יוסף בן מתתיהו,* למשל, מדווח על שורה של נביאים שפעלו בימיו כמו למשל יהודה האיסיי ,שידע לנבא את שיקרה בעתיד (קדמוניות היהודים יג, יא ,ב), והמלך יוחנן הורקנוס שניבא ששני בניו לא יאריכו ימים בשלטונם. גם בספרות חז"ל אנו פוגשים עדויות לדמויות של מעין נביאים ועל כמה מחכמי המשנה מסופר כי שרתה עליהם רוח הקודש.
נראה כי החברה של סוף ימי הבית השני לא הייתה מעונינת עוד להשתמש בנביא כ"מצפן" חברתי מוסרי ופנתה ל"מצפן" אחר – החכם. בספרות חז"ל אפשר למצוא התבטאויות כמעט מפורשות לכך שתפנית זו נבעה מהחלטה שקיבלו החכמים : אמוראים שהתעניינו בתפנית זו כשלוש מאות שנים לאחר שהחלה נתנו לה ביטוי חריף המופיע בין השאר בסוגיה בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא (דף י"ב ע"א – ב ) . בסוגיה זו מצוטטים דברי האמורא רבי יוחנן הנותן ביטוי לפיחות שחל במעמדו החברתי של הנביא באומרו : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה וניתנה לשוטים ולתינוקות". האמורא** רבי אבדימי דמן חיפה, רומז על מעבר הסמכות החברתית – מוסרית מן הנביאים לחכמים באומרו: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה [נלקחה] נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים …" רעיון זה מודגש גם בדברי האמורא אמימר : "…חכם עדיף מנביא…".
גם בקרב הנוצרים חל תהליך דומה , בדורות בהן הנצרות התהוותה יש עדויות רבות לנביאים ולנביאות, הנושאים עימם את הבשורה החדשה . כך למשל ספר "מעשי השליחים"*** מספר על נביאים רבים ביניהם בני הגליל המתנבאים (ב, ד-י) ונביאים היושבים באנטיוכיא . במשך הזמן עם הפיכתה של הנצרות לדת ממוסדת הנבואה הצטיירה כסכנה ליציבות הדת – אם כל אדם יכול להביא בשורה חדשה הדת אינה יכולה להתבסס. וכך התבססה התפיסה שהנבואה פסקה לאחר ימי התגלות ישו . באמצע המאה השלישית נוסדה התנועה המונטניסטית שחבריה העידו הכריזו על "נבואה חדשה", תנועה זו דוכאה והוצאה אל מחוץ לכנסיה, מי שראה עצמו כחבר בתנועה הוכרז ככופר.
אף על פי שהממסדים הדתיים היהודיים והנוצרים לא היו מעונינים עוד בנבואה, לא נעלמה הציפייה לכך שהאל יפר את שתיקתו ויתגלה לבן אנוש. הצימאון לדברי הנחיה, עידוד, תוכחה וציווי נותרה מתחת לפני השטח. ובתקופות שונות בהיסטוריה קמו אנשים שחוו חוויות כאלה שהצליחו לסחוף אחריהם קהל גדול, ולשוב למלא לתקופה קצרה את תפקיד הנביא השליח . כמה מנביאים אלה מילאו תפקידים מכריעים בהיסטוריה האנושית.
כריסטופר קולומבוס (ממגלי יבשת אמריקה) דיווח על חוויות נבואיות: בחודש אפריל 1503, בעת שהיה במסעו הרביעי והאחרון, פקדו את ואת אנשי צוותו שורה של תלאות. שפך הנהר נסתם באדמת סחף, האוניות היו אכולות תולעים, הים סער, חלק מאנשי המשלחת (ובהם אחיו של קולומבוס) נותרו לכודים באוניה, וחלק אחר של אנשיו נהרג בידי האינדיאנים. לאחר שקולומבוס נואש מהסיכוי לקבל עזרה הוא נרדם באפיסת כוחות. את שאירע לאחר שנרדם הוא תיאר ביומנו: "…שמעתי קול רחום וחנון דובר אלי לאמור : 'הוי איש סכל ונרפה… במה הגדיל [האל] לעשות למשה ודוד עבדו ? הלא מאז נולדת הוא שומרך ונוצרך כל הימים… לך נתן את שערי גבולותיו של ים האוקיינוס… וארצות רבות שמעו למצוותך… רחמי האל אין קץ למו זיקנתך לא תמנע ממך להשיג את כל הגדולות והנצורות… אברהם בן יותר ממאה שנה היה כאשר הוליד את יצחק… אל תירא, בטח והאמן כל התלאות כתובות עלי שיש ואינן בלי סיבה '… קמתי וכתום תשעה ימים בא מזג אויר טוב …".
אחת הדוגמאות המרשימות ביותר של נביא – שליח מהדורות האחרונים היא נתן העזתי. נתן בישר על בואו של המשיח שבתאי צבי, משיח שלימים הוכרז כמשיח שקר. באיגרת משנת 1667 סיפר נתן על עצמו: "…בהיותי בהפסקה [=צום של כמה ימים] בפרשת ויקהל [=בשבוע שקראו בבית הכנסת את פרשת**** "ויקהל"] ואני סגור בחדר מיוחד בקדושה ובטהרה אחר שהתפללתי תפילת לחש בבכי גדול בהיותי עסוק בתחנונים הנה רוח על פני יחלף תסמר שערות בשרי וארכובותי דא לדא נקשן [= עצמותי נקשו זו לזו]… וראיתי מראות אלהים כל היום ההוא וכל הלילה ואז נבאתי נבואה גמורה כאחד מן הנביאים…". בעקבות חזונות מעין אלה החל נתן להירתם לשליחות נבואית ולנבא על בואו של המשיח – שבתאי צבי. בשורה זו פשטה בכל רחבי העולם היהודי וסחפה תנועה עצומה של יהודים מאנגליה ועד תימן שהאמינו שהמשיח אכן בא.
גם במאה העשרים יש ביטויים לנבואות שליחות. בשנים האחרונות התפרסמו קטעים חושפניים מכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שהיה הרב הראשי לישראל , ומההוגים הבולטים של הציונות הדתית) שהוסתרו במשך עשרות שנים. באחד מקטעים אלה מתאר הרב קוק ,שחלק נכבד מהגותו עוסק בתופעת הנבואה, חוויה אישית: "ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי , מתוך רגשי לבבי קול אדוני קורא . ואחרד חרדה גדולה הככה ירדתי כי לנביא שקר אהיה , לאמר ה' שלחני ולא נגלה אלי דבר אדני . ואשמע קול נשמתי הומה …" (שמונה קבצים, ב, קובץ ד פסקה יז). * יוסף בן מתתיהו, בן למשפחת כהנים מיוחסת בסוף ימי הבית השני. היה מצביא במרד הגדול נגד הרומאים, ובמהלך המרד הסגיר את עצמו למחנה הרומאים. הקיסר פרש עליו את חסותו והוא השתקע ברומא וכתב שם שורה של ספרים היסטוריים וביוגרפיים, ביניהם – קדמוניות היהודים, מלחמות היהודים נגד אפיון וחיי יוסף. כתביו הם מקור חשוב לחקר ההיסטוריה של ימי הבית השני. ** אמורא, כינוי לחכמי התלמוד לאחר חתימת המשנה ועד סופה של המאה החמישית לספירה. האמוראים ישבו בבבל ובארץ ישראל . ומסורות בשמם מופיעות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי. *** מעשי השליחים – אחד מהחיבורים המרכיבים את הספר המקודש לנוצרים "הברית החדשה". "מעשי השליחים " מתאר תקופה כבת שלושים שנים מצליבת ישו ועד המאסר של ממשיכו פאולוס. **** פרשה היא קטע מהתורה אותו קוראים בשבת. מאז ימי הבית השני נהוג לקרוא בספר התורה בכל שבת. בארץ ישראל נהוג היה להשלים את קריאת חמשת חומשי התורה בכל שלוש שנים ולשם כך התורה חולקה ל-154 קטעים ובכל שבת קראו קטע אחר. על פי המנהג הבבלי שהתקבל לבסוף בכל עדות ישראל משלימים את קריאת חמשת החומשים בכל שנה ולשם כך התורה חולקה ל-54 קטעים , ובכל שבת נקרא קטע אחר. כל קטע כזה מכונה "פרשה" או "סדר".
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
