הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > אמונות ודעות במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה
ידיעות אחרונות


תקציר
בהמהלך המלחמה המתוארת במלכים ב' ב, העלה מישע מלך מואב את בנו לקרבן, ובעקבות כך נצח במלחמה. הקטע שלפניכם דן בסיפור ומראה עד כמה האמונה בכוחו של קרבן אדם הייתה גדולה, ומכאן- כמה קשה היה המאבק במנהג זה.



הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : מישע מלך מואב (מלכים ב' ב27-26)
מחברת: פרופ' יאירה אמית


עמדה עקיפה אחרת אנו מוצאים בסיפור על מישע מלך מואב. כדי להיחלץ מן המתקפה של מלכי ישראל, יהודה ואדום, העלה מישע את בנו הבכור לעולה (שם, ג 27) ונושע. המספר טורח להדגיש "ויהי קצף גדול על ישראל, ויסעו מעליו וישבו לארץ". סדר אירועים זה יכול לרמוז שאכן העלאת הבן לעולה הועילה, ובעקבות המעשה, הסתלקו אויביו של מישע. מבחינת העמדה המיוצגת בסיפור, אין משמעות שהמלך, שהעלה את בנו לעולה, הוא מואבי, ושהקורבן הועלה לכמוש אלוהיו ואולי לאלוהי ישראל, ככתוב בסנהדרין לט ע"ב: "רב ושמואל חד אמר לשם שמים וחד אמר לשם עבודה זרה". ואומנם פרשנים ראשונים ואחרונים התחבטו בכתוב זה ובמשמעות התיבה "קצף" בהקשר זה. בתרגום השבעים פורש "קצף" במשמעות חרטה, שהיא תוצאה של פחד ואימה מתוצאות מעשהו של מישע. יוספוס פלביוס, בעקבות תרגום השבעים, נימק את החרטה מרחמים: "משראוהו המלכים בכך [מעלה את בנו לעולה], ריחמו עליו בשל מצוקתו, ומתוך רגש רחמי אנוש הסירו את המצור וחזרו איש לארצו" (יוספוס, קדמוניות, ספר ט, ג, ב [43-44]). לפי שיטתו עזבו ישראל את המקום משום יפי נפשם, וההשפעה של קורבן הבן היא במישור האנושי ולא במישור האלוהי. מוזרה לא פחות היא טענתו של קויפמן (קורבן מישע, עמ' 207), ולפיה הקצף, שהוא פחד, נפל על ישראל רק משום שאלישע נעדר מן הסתם מן המחנה. מעניינים דבריהם של כוגן ותדמור (כוגן-תדמור, מלכים, עמ' 52), הרואים ב"קצף", שלא ברור מי גרם לו – כמוש מלך מואב או ה' – ניסוח שיכול היה לענות על צרכיו של העורך הקדום, שאולי לא מצא קושי בכעסו של כמוש על ישראל בעקבות הקורבן, אך השאיר ניסוח מביך לקוראים לאורך הדורות. אולם כוגן ותדמור לא נכנסו לעומקה של הסוגייה, מתי פעל אותו עורך קדום וכיצד קרה ששום עורך משנה-תורתי שבא אחריו לא עשה דבר ולא עקר כתוב בעייתי זה ממקומו.

נראה לי כי ההיבט האפקטיבי ובעל המשמעות מתגלה בראש ובראשונה ביצירת קשר מיידי בין המעשה לתוצאותיו, וכן בעצם הכללת הסיפור בכתובים. אלה מקשים על החוקרים לאורך הדורות ותורמים לעיצוב עמדה עקיפה המגלה מה היה כוחו של קורבן אדם. עמדה זו מבהירה לקורא עד כמה המנהג היה מושרש, עד כמה הציפיות ממנו היו גדולות, ולכן עד כמה קשה היה המאבק נגדו. סיפור זה מלמד על יכולתן של עמדות עקיפות לחשוף את עולם האמונות והדעות שחיו בתוכו המחברים והעורכים, שפעמים על אף קיומן של מגמות חדשניות, לא הצליחו להשתחרר ממנו כליל, וזאת למרות פער הזמן האפשרי בין המחבר לעורך. לשילובו של סיפור זה אחראי העורך האחרון, שלא טרח לצנזרו, ובכך חשף גם את עולמו שלו.

בבליוגרפיה:

קויפמן, י', "קרבן מישע מלך מואב", מכבשונה של היצירה המקראית: קובץ מאמרים (תל אביב: דבר, תשכ"ו) עמ' 207-205.

Cogan, M. and Tadmor H. II Kings (Anchor Bible: Garden City, New York: Doubleday 1988

לפריטים אחרים קשורים לנושא:

הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : פרשת העקידה (בראשית כב 1-19)

הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : בת יפתח (שופטים יא 29-40)

ביבליוגרפיה:
כותר: הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : מישע מלך מואב (מלכים ב' ב27-26)
שם  הספר: גלוי ונסתר במקרא : פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים
מחברת: אמית, יאירה (פרופ')
תאריך: 2003
הוצאה לאור: ידיעות אחרונות; ספרי חמד
הערות: 1. סדרה : יהדות כאן ועכשיו.
הערות לפריט זה: 1. מתוך הפרק השני של החלק הראשון של הספר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית