עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > אידיאולוגיות, תנועות וזרמים > אמנציפציה ואנטישמיות מודרניתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > יהודים באירופה במאות 20-18


תקציר
תגובתו של הסופר הרוסי הנודע ל. נ. טולסטוי, על הפרעות בקישינוב.



תגובתו של ל. נ. טולסטוי
מחבר: לב ניקולייביץ' טולסטוי


א

ל. נ. טולסטוי צרף את חתימתו למחאה זו, שנשלחה מטעם אנשים ידועי-שם אל ראש העיר בקישינוב (הדברים נוסחו בצורת טלגרמה אולם הדואר סירב למסרה והיא נשלחה כמכתב בדואר).

אדון נכבד,
מזועזעים ממעשי-הפשע שבוצעו זה לא כבר בקישינוב, אנו מביעים את השתתפותנו הכאובה בצער אנשים חפים מפשע, שנפלו קרבנות מידי ההמון הפרוע; חרדת לבנו למעשי האכזריות של אנשים רוסים; שאט-נפשנו שלא יתואר למכיני הזוועות ולמסיתי ההמון והתמרמרות- לאין- שיעור על המתעלמים מזוועות אלה.

(על החתום) ל. טולסטוי, פרופ' מוכר סטורוז'נקו,
נסיך סומבאטוב, פרופ' י. אוזיורוב,
ק. כריסטופורוב, א. גאנדורין, נסיך
טרובצקוי, נ. ב. דוידוב, ייגורוב,
נ. אושוב, ל. זבאלין. ועוד 500
חתימות.

ב

לבקשתו של שלום-עליכם, שיכתוב משהו בשביל הקובץ "הילף", שהכנסתו תהיה קודש לעזרת הנפגעים, ענה ל. נ. טולסטוי:
נדהמתי לזוועת הפשע שהתחולל בקישינוב. את יחסי לנבלה זו כבר הבעתי במידת-מה במכתב ליהודי-מכר, שאת העתקו אני מצרף בזה.
בימים אלה שלחנו ממוסקבה מכתב קולקטיבי לראש העיר בקישינוב, בו הבענו את רגשותינו בקשר למעשה איום זה.
מאד אשמח לסייע להופעת הקובץ המתוכנן על-ידיך ואשתדל לכתוב משהו מתאים לשעה זו. לצערי, לא אוכל להגיד בהוצאה רוסית איזו שהיא את אשר עם לבי, והוא - שהאשם - לא רק בזוועות שקרו בקישינוב, אלא בכל הפירוד שמטילים בלבו של חלק מהאוכלוסיה הרוסית, קטן ולא עממי – היא המממשלה.

6 במאי 1903

(-) לב טולסטוי

ג


תשובתו של טולסטוי לבקשת יהודי-מכר שיביע בפומבי את יחסו למאורע זה

קיבלתי את מכתבך. בדומה לזה הגיעו לידי עוד כמה מכתבים. כל הכותבים מבקשים ממני, כמותך, להביע את דעתי על מאורעות קישינוב. נדמה לי, כי בפניות אלה אלי יש מעין אי-הבנה. מניחים, שיש משקל לקולי ולכן מבקשים ממני שאביע את דעתי על מאורע חשוב זה - כמעשה הפשע שבוצע בקישינוב - והמסובך עקב גורמים ידועים. אי-ההבנה נובעת מכך, שממני נדרשת פעולה פובליציסטית בעוד שאני שקוע כולי בשאלה ידועה, שאין לה כל קשר עם הערכת מאורעות בני-זמננו, והיא: שאלת הדת ותעודתה בחיים. הדרישה להביע בפומבי את דעתי על מאורעות הזמן היא בלתי הגיונית וכמוה כדרישה מאת איזה ההוא בעל-מקצוע ידוע אחר.

יכול אני להשתמש באי-אלה ממאורעות הזמן לשם אילוסטרציה לביסוס רעיוני. ברם, אין זה מדרכי לחוות דעה על כל מאורעות הזמן, ואפילו רבי חשיבות, כדרך העתונאים, אף לו מצאתי זאת לנחוץ. אילו הייתי נוהג כך, הייתי צריך להביע דעות מתוך פזיזות, להשמיע דברים חסרי-טעם, לחזור על דברי אחרים - וממילא לא היה להם המשקל הרצוי, שאליו התכוונו מבקשי הדבר עצמם.

אשר ליחסי אל היהודים ואל המאורע האיום בקישינוב - לכאורה, היה זה צריך להיות ברור לכל מי שמתעניין בהשקפת עולמי אני. יחסי ליהודים לא יכול להיות אחר מאשר יחסי לאחים שאני אוהבם. ולא משום שהם יהודים, אלא משום שאנחנו והם, ככל האנשים, בני אב אחד ואל אחד. אהבתי זו אינה דורשת ממני מאמץ כלשהו, מאחר שפגשתי יהודים ומכיר אותם כאנשים טובים מאוד.

יחסי אל הפשע בקישינוב מתגבש אף הוא כתוצאה מהשקפת עולמי הדתית. עוד לפני שנודעו לי פרטי הדברים המחרידים, אשר נתגלו, הבינותי, מתוך הידיעות הראשונות, את כל אימת הזוועה שהתחוללה.

על לבי מעיקים רגשות כבדים ומעורבים, שיש בהם משום רחמים לקרבנות ההמון הפרוע החפים מכל פשע; משום תימהון לאכזריותם של בני אדם, נוצרים כביכול; ומשום שאט-נפש ותיעוב לבעלי תרבות, לכאורה, אשר הסיתו את ההמון והתיחסו באהדה למעשיו. במיוחד אני אחוז-אימה לגבי האשם האמיתי בכל אלה - הממשלה שלנו, וכן אנשי הכמורה, בעלי-הזייה מטומטמים, וכת הרוצחים מתוך הפקידות. הרשע והזדון בקישינוב הם תוצאה ישירה מהטפה לשקר ולדרכי אלימות, המתנהלת במאמץ ובעקשנות כל-כך רבים מצד הממשלה.

יחסה של הממשלה למאורע זה יש בו משום הוכחה של אנוכיות גסה, שאינה נרתעת אף מפני כל מיני אכזריות, כשהמדובר הוא בדיכוי תנועה מסוכנת מדומה; הוכחה של אדישות - כאדישותה של הממשלה התורכית לטבח הארמנים - לפראות האכזרית האיומה ביותר - אם זה רק נוגע לאינטרסים שלה.

זהו כל מה שהייתי יכול להגיד ביחס לעניין קישינוב - אבל את כל זאת הרי כבר הבאתי לביטוי מזמן. ואם תשאלני, מה, לדעתי, על היהודים לעשות - הרי תשובתי היא זו הנובעת מתורת הנצרות, שאני מתאמץ להבינה ולהתנהג לפיה. טובתם של היהודים, כמו של כל בני אדם, דורשת: להתנהג בחיים, במידת האפשר, לפי הכלל הכל-עולמי – לנהוג לגבי אחרים באותה מידה שברצונך כי אחרים ינהגו כלפי עצמך - ולהאבק עם הממשלה לא על ידי מעשי אלימות - אמצעי זה יש להשאיר לממשלה - אלא על-ידי חיים הוגנים המוציאים מן הכלל את האפשרות של מעשי-אלימות נגד הזולת, לשם נוחות עצמית, ואף השתתפות במעשי אלימות ושימוש בכלים שהוקמו על ידי הממשלה. כל זה - ישן-נושן וידוע, וזהו מה שיש לי להגיד בקשר עם המאורע האיום בקישינוב.
יאסנאיה פוליאנה, 27 באפריל 1903.

קראו עוד:

הרצל על הפוגרום
ח. נ. ביאליק בעיר ההריגה
מ. גורקי : על הפרעות בקישינוב

ביבליוגרפיה:
כותר: תגובתו של ל. נ. טולסטוי
מחבר: טולסטוי, לב ניקולייביץ'
שם  הספר: הפוגרום בקישינוב : במלאות 60 שנה
עורכי הספר: שורר, ח.; קורן, י.; ויניצקי, ד.
תאריך: 1963
הוצאה לאור: האיגוד העולמי של יהודי בסאראביה
הערות: 1. תת כותר נוסף: פסח תרס"ג - פסח תשכ"ג 1963 - 1903.
הערות לפריט זה: 1. מרוסית: ד. ויניצקי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית