כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם (בראשית א' כ"ו-כ"ז).

חלק מן החוקרים והפרשנים טוענים שהמונחים "בצלמנו כדמותנו" מציינים דמיון פיזי בין האדם לבין האל, אם כן, מה משמעותו של הדמיון הזה?
תשובה אפשרית על השאלה נמצאת במכתבים מן המאה השמינית והשביעית לפני הספירה, שנתגלו בתחילת המאה העשרים בארכיונים של מלכי אשור. על הדמיון בין הפסוקים שלנו ובין המכתבים האלה עמד חוקר המקרא ש"א לוינשטם בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים. במכתבים כתוב הביטוי sa-lam ilu, כלומר "צלם אלוהים". על-פי ההקשר של הכתוב במכתבים אפשר להסביר את הביטוי שבטקסט המקראי. כפי שהיה נהוג במכתבים המופנים אל המלך, כותבי המכתבים שיבחו ואולי אפילו התחנפו מעט אל המלך. באחד המכתבים כתוב:
"אביו של אדוני המלך הוא צֶלם בֶל ואדוני המלך הוא צֶלֶם בֶל."
בל הוא אחד מכינוייו של מרדוך, ראש האלים בפנתאון הבבלי, אשר על-פי המיתוס הבבלי הוא שברא את העולם. ההתייחסות אל המלך כאל צלם האל מרדוך היא דרך לשבח את המלך.

במכתב אחר כתוב:
"צל האל [הוא] בן חורין. [ו] צל בן חורין [הוא] עבד. המלך הוא כמו דמותו של האל."
מן הכתוב במכתב אפשר להסיק, שכאשר רצו לפאר את המלך בחצר המלוכה האשורית נהגו לכנותו 'בעל צלם אלוהים'. ואולם על פי המכתב ברור שלאדם הרגיל, זה המכוּנה 'בן חוֹרין' בחברה האשורית, לא היה צלם אלוהים: האדם בן החוֹרין הוא רק 'צל' של האל, ולא צלם שלו. ובתחתית הסולם היה העבד: לעבד אין כל זיקה לאל, ואפילו הזיקה שלו לאדם בן חורין היא קלושה. העבד הוא רק צל של אדם בן חורין.
מכאן שאצל האשורים היה דירוג ברור: מלך - בן חוֹרין - עבד. מקרא, לעומת זאת, מדגיש כי כל אדם באשר הוא אדם ראוי לכינוי שבחצר האשורית זכה לו המלך בלבד. כל אדם, מכל מעמד חברתי שהוא, מכל גזע או מין, נברא בצלם אלוהים.