עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > אמונות ודעות במקרא
ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגיתהאוניברסיטה העברית בירושלים. הפקולטה למדעי הרוח. המרכז להוראת מדעי היהדות. המכון למדעי היהדות


תקציר
באמונה המונותאיסטית (אמונה באל אחד) יש קנאות דתית, שכן היא אינה מאפשרת פולחן לאלים נוספים. לכן התורה קובעת עונשים חמורים על עבודה זרה על ידי עם ישראל. לעומת זאת ניתן למצוא במקרא סובלנות כלפי עבודה זרה על ידי נוכרים.



הקנאות המונותאיסטית
מחבר: מרדכי כוגן


ה' אלוהי ישראל דורש נאמנות מוחלטת ממאמיניו. בעוד שהעולם, המקבל ריבוי אלים כיסוד לאמונתו, הוא סובלני בדרך כלל לקיומם של אלים נוספים ומקבל את פולחניהם, האמונה באל אחד איננה מכירה אלא בקיומו בלבד.
על עמדה זו אנו קוראים בדיבר הראשון ובשני - "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ 3-2; דברים ה 7-6). אולי בהשפעת הדיבר הזה משמיע הושע את הדברים האלה:

ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי: (הושע יג 4)

הנאמנות לאל היא מוחלטת ובלתי מתפשרת. על פי ספר דברים על כל אדם מישראל לדעת שני עיקרים:

אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו:
מן השמים השמיעך את קלו ליסדך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש: (דברים ד 36-35)

על כן, לא ייפלא כי הפרת הבלעדיות, לפי ההיסטוריוסופיה שלאורה נכתבו ונערכו ספרי המקרא, הביאה להטלת עונש חמור על העם. כך במעשה העגל כאשר העם נענש בידי בני לוי נאמני ה' (שמות לב 29-26, 35), וכך כאשר זנה העם אל בנות מואב ונצמד אל בעל פעור (במדבר כה 9-1).
מושא הדרישה לנאמנות מוחלטת, לקנאותו של ה' ולחרון אפו כשמופרת הנאמנות, הוא עם ישראל בלבד. אין דרישה כזו מהעמים האחרים שלא כרתו ברית עם ה'.

סובלנות כלפי עבודה אלים הנעשית בידי גויים

סובלנות, פלורליזם וקבלה מפתיעה אנו מוצאים בכתובים שונים במקרא ואף בספר דברים עצמו:
ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק יהוה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים: (דברים ד 19)

על פי תפיסה זו, רק עם ישראל מחויב בעבודת ה' ובהכרה בו. קיימת סובלנות כלפי העמים העובדים את גרמי השמים – ה' הוא אשר העניקם לעמי העולם כולם, והם יכולים לעבדם כאלים. נשווה בין שתי הגרסאות:

גרסת המסורה של דברים לב 8:

בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם
יצב גבלת עמים למספר בני ישראל.
הנוסח העברי במגילות ים המלח ובתרגום השבעים:

בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם
יצב גבלת עמים למספר בני אל.

על פי הגרסה השנייה, ה' הוא אשר חילק לעמים את ארצותיהם ואת האלים שלהם. ה' מתואר כאן כמעין אל עליון הנותן לכל עם את האל שלו. גם מחבר שירת הים שבשמות רואה את ה' כאל נשגב וגדול יותר מאלים אחרים:
מי כמכה באלים יהוה, מי כמכה נאדר בקדש (שמות טו 11)

תפיסה זו של ה' אלוהי ישראל כעליון על אלים אחרים (שהיא תפיסה פוליתאיסטית בעיקרה) איננה התפיסה היחידה במקרא. לצדה מובאת תפיסה תיאולוגית אחרת – תפיסה מונותאיסטית – הבאה לידי ביטוי בדברים:
אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו: (דברים ד 35)

כיצד הגיע עם ישראל לאומנתו זו? האם המונותאיזם הצרוף שמבטא פסוק זה משקף את המציאות הדתית-פולחנית בישראל? ואם כן, מאיזו תקופה?

תמונה מאלפת על עולם המונה של ימי הבית הראשון עולה מהממצאים שהתגלו בכּונְתִּילַת עַגְ'רוּד שבצפון מזרח סיני.

כדאי לקרוא על "ה' ואשרתו: הממצאים המפתיעים בכונתילת עוג'רוד".

ביבליוגרפיה:
כותר: הקנאות המונותאיסטית
שם  הספר: לא לבדד ישכון : ישראל ושכניו בימי הבית הראשון
מחבר: כוגן, מרדכי
תאריך: 2000
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית; האוניברסיטה העברית בירושלים. הפקולטה למדעי הרוח. המרכז להוראת מדעי היהדות. המכון למדעי היהדות
הערות: 1. בשיתוף רוני מגידוב ויהודה קפלן.
2. מתוך כרך ראשון: עם ועולם : מפגשים בין תרבות ישראל ותרבויות העמים.
הערות לפריט זה: 1. קטע זה לקוח מתוך הפרק השני של הספר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית