הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה של המדעעמוד הבית > מדעים
אקדמיה : כתב העת של ועד ראשי האוניברסיטאות



תקציר
מי אחראי לשימוש בידע מדעי למטרות השמדה?
הרע אינו במדע, אלא בטבע האדם הרוצה להשתלט על זולתו ומשתמש במדע כנשק פוליטי-צבאי.
למרות הקביעה שהאחריות לגבי השימוש בידע מדעי לצורכי תעשיית הנשק מוטלת בעיקר על ההנהגה הפוליטית, אין לשחרר את המדענים מאחריותם.



מדע, מוסר ונשק להשמדה המונית
מחבר: פרופ' מישל רבל


הצורך באתיקה של המדע מבוסס על ההנחה הפילוסופית כי למדע עצמו אין צביון מוסרי, כלומר, הידע כשלעצמו נייטרלי מבחינה מוסרית. לעומת זאת, ברגע שבאים ליישם ידע מדעי במטרה לשנות את העולם או מתכוונים להפעיל בו איזה כוח שנרכש באמצעות ההתקדמות המדעית, או אז עולות שאלות של מוסר. בשאלות אלו עוסקת האתיקה של המדע: האם הישום תואם את זכויות האדם? האם הוא תואם את כבוד האדם? האם הישום שומר על המאזן האקולוגי-סביבתי או שמא הוא עלול להרוס אותו?, ועוד שאלות רבות שרגילים לכלול באלטרנטיבה שבין טוב ורע. הדרך המקובלת למצוא תשובות לשאלות מסוג זה היא דיון רב-תחומי בוועדות שחברים בהן פילוסופים, מדענים, משפטנים, אנשי ציבור ואנשי דת. ועדות אתיקה כאלו פועלות ברוב המדינות המתוקנות ובארגונים בין-לאומיים כמו אונסק"ו. שם, למשל, דנה ועדה בין-לאומית לביו-אתיקה בישומים של ההתקדמות בגנטיקה, רבייה, השתלת איברים ועוד. לגבי רוב הישומים עומד לפני העוסקים באתיקה של המדע בכלל ובביו-אתיקה בפרט, מאזן די שקול בין התקווה לתוצאה חיובית וטובה של הישום המדעי, לבין הסכנה של תופעות לוואי שליליות ורעות. המשימה העיקרית אז היא להגדיר את גבולות המותר ולהקים מנגנוני פיקוח, שימנעו גלישה למעשים שעלולים לפגוע בבני-אדם, בחברה או בסביבה.

מצב אחר לחלוטין מצטייר ברגע שמדובר בישום המדע לשם יצור אמצעי לחימה, ובימינו הכוונה בעיקר לייצור נשק גרעיני, כימי או ביולוגי. אך לאמיתו של דבר כמעט כל כלי נשק הוא פרי אמצאה מדעית בתקופה זו או אחרת. ישום המדע לשם פיתוח אמצעי לחימה צבאיים נועד מראש לפגוע בחיי בני-אדם, להרוס חברה ולהשחית את הסביבה. לפיכך השאלה אינה אתית אלא פוליטית.

אם רוצים למנוע את ישום המדע לשכלול אמצעי לחימה חדשים ונוראים יותר, הדרך הבטוחה היא למנוע מלחמה. הנחיות אתיות, איסורים ואמנות המכוונות למדענים וגורמים אזרחיים בלבד, לא יוכלו למנוע מממשל ומצבא כלשהם שכבר החליטו להשמיד אויב, או שלצורכי הגנה החליטו רק להצטייד באמצעים להשמדתו, להשתמש בטכנולוגיה מדעית למען השגת מטרותיהם. אמנם קיימת אפשרות להכריז על השימוש בנשק קטלני במיוחד כעל פשע מלחמה, ולהקים בתי משפט בין-לאומיים להענשת הפושעים, אך אלה לא מנעו עד היום את פיתוח האמצעים הנקראים לא- קונבנציונליים. והיכן עובר הגבול המוסרי בין קטל קונבנציונלי לבין קטל לא קונבנציונלי? במספר הקורבנות?

יאמרו לי שבוודאי השיקול הפוליטי כולל גם השקפה מוסרית, ואני מסכים. המדענים שעמלו על פרויקט מנהטן ופיתחו בלוס-אלמוס את הפצצה הגרעינית הראשונה, עשו זאת כדי שהיטלר ומשטר הנאצים הברברי לא ישיגו ראשונים נשק זה. הטלת פצצה אטומית תחילה על הירושימה ואחר כך על נגסקי ומאות אלפי הקורבנות, החישו ככל הנראה את סיום המלחמה נגד יפן, אך גם העירו את מצפונם של המדענים אופנהיימר ופרמי ושל פיסיקאים ואנשי רוח רבים אחרים. שכן השאלה הנשאלת היא, מה נותן הצדקה מוסרית להחזיק בפצצה האטומית? רובנו היה עונה א) מוצדק שחברה חופשית, דמוקרטית ונאורה תחזיק בנשק זה כדי לנצח במלחמה אויב אכזר הרומס זכויות אדם, ו-ב) שאותו כלי נשק בידיו של אויב כזה הוא נשק להשמדה המונית ולפיכך בלתי מוסרי.

הקביעה מתי נשק גרעיני הופך מאמצעי הרתעה לנשק להשמדה המונית היא החלטה פוליטית אולי הרבה יותר משהיא החלטה מוסרית. אחרי מלחמת עולם השנייה העבירו פיסיקאים מארה"ב סודות לייצור נשק גרעיני לברית המועצות כי האמינו שבכך הם עוזרים ליצירת מאזן הרתעה בין שתי המעצמות1 ותורמים לשמירה על שלום העולם. ההכרעה אם פעלו למען אידיאל או כמרגלים, היא הכרעה פוליטית. מדען שמחליט לעזור לצבא מדינתו בפיתוח נשק להשמדה המונית עושה זאת כי הוא מאמין בצדקת המטרות הפוליטיות של ממשלתו.

למרות הקביעה שעיקר האחריות לגבי השימוש בידע מדעי לצורכי תעשיית הנשק מוטלת על ההנהגה הפוליטית, אין לשחרר את המדענים מאחריותם. האתיקה של המדע מבוססת קודם כל על תחושת אחריות כלפי הזולת. ואמנם, באמצע המלחמה הקרה, התארגנו פיסיקאים בתנועת Pugwash על מנת להבהיר לגופים הפוליטיים את חומרתה המוסרית של הצטיידות בנשק הגרעיני. לתנועה מדעית-אתית זו היתה מידה רבה של השפעה שאף הביאה להגבלת ריבוי הנשק הגרעיני. מקובל לראות בתנועה זו את ראשית העיסוק האינטנסיבי באתיקה של המדע אשר הלך וגבר במחצית השניה של המאה העשרים.

הביו-אתיקה לא נולדה עקב פיתוח נשק ביולוגי כלשהו. המניע העיקרי להתפתחות הביו- אתיקה היו פשעי הרופאים הנאצים שסילפו את הגנטיקה והפכו אותה לבסיס התיאוריה של ההיגיינה הגזענית, ותורת הגזע העליון; ואולם אנו רואים שדווקא התקדמות המחקר בגנטיקת האדם הוכיחה עד כמה תיאוריות אלו היו לא נכונות מבחינה מדעית ונבעו מן האידיאולוגיה הפוליטית של הרייך הנאצי ושאיפתו להשתלט על העולם. אחד ההדגשים של הביו-אתיקה הוא להבהיר שלפי תוצאות פענוח גנום האדם אין תקפות גנטית למושג "גזע" ושההבדלים הגנטיים הם ברובם בין יחידים השייכים דווקא לאותה קבוצה אתנית. ה"הצהרה האוניברסלית על גנום האדם וזכויות האדם"2, שפרסמה הועדה הבין-לאומית לביו-אתיקה של אונסק"ו, קובעת בסעיף הראשון: "גנום האדם מצביע על האחדות הבסיסית של כל בני משפחת האדם...". ההצהרה מזהירה נגד כל סוג של אפליה על רקע גנטי וקובעת ש"אין לצמצם את היחיד לתכונותיו הגנטיות". בזה הביו-אתיקה ממלאה את יעודה להבהיר לדרג הפוליטי את הסכנות הגלומות בשימוש לא נכון ולא מדויק בגנטיקת האדם. באותה מידה יכולים לצפות שהביו-אתיקה תבהיר את הסכנות שיש בפיתוח נשק ביולוגי כגון חידק האנטרקס או נגיף האבעבועות השחורות, ותדגיש שייעודו של המדע הוא לשחרר את האנושות מאימת המחלות ולא להרבות אותן. אך יש לדעת שכל זה לא ימנע מרודנים תאווי כוח לאיים על העולם בנשק ביולוגי, או ממדינות להצטייד באותו נשק להגנתן כביכול. הדרך היחידה למנוע זאת היא לשחרר את האנושות מאימת האידיאולוגיות הכוחניות ומאימת המלחמות ולעמול בלי הרף למען השלום.

אין ספק שהמדע עלול להעביר מסרים מסוכנים. רק באחרונה התפרסם מחקר מדעי שהוכיח שניתן לסנתז בשיטות כימיות נגיף שיתוק ילדים (פוליאומיאלטיס). ומדוע היה צריך לסנתז נגיף גורם-מחלה אף על פי שהיה ידוע זה מכבר כי ניתן לסנתז נגיף (התוקף חיידקים) אשר אינו גורם מחלה בבני אדם? נראה כי רצו החוקרים להגביר את הפחד מיכולתו הגוברת של המדע לפתח נשק ביולוגי. אך כפי שכבר נטען למעלה, לא המדע גורם לרע שבעולם, אלא השימוש בו למטרות פוליטיות-התקפיות. יתכן שבתקופה שבה לא היו ארגוני מחבלים מאיימים על העולם המערבי וגם לא איזה טובח עיראקי, המחקר הזה היה מוצג כתרומה לפתרון בעיה רפואית חשובה, ולא כהוכחה שניתן לסנתז נשק ביולוגי. לסיכום, הרע אינו במדע, אלא בטבע האדם הרוצה להשתלט על זולתו ומשתמש במדע כנשק פוליטי-צבאי. נגד הרע הפוליטי-צבאי הזה חייבים לעמוד, ובמיוחד המדענים היודעים כי אין למדע גבולות גיאוגרפיים וכי חייב להיות שיתוף פעולה עולמי בין כל בני-אדם בעלי רצון טוב. בועידה עולמית על המדע שהתקיימה בבודפשט ביוני 1999, נוסחה הצהרה על "מדע למאה ה- 21"3 שבין השאר קובעת: "העקרונות הבסיסיים של שלום ודו-קיום חייבים להיות חלק של החינוך להשכלה בכל הרמות. סטודנטים למדע צריכים להיות מודעים לאחריותם המיוחדת שלא ליישם ידע ויכולת מדעית למה שמסכן שלום וביטחון. יש להגביר תמיכה ציבורית ופרטית במחקרים על הסיבות למלחמות ותוצאותיהן ולעודד את מניעתם ופתרונם של עימותים צבאיים."

1. Federico Mayor et al, Science and Power, Unesco Pub. 1995, pp 110-111

2. Universal declaration on Human Genome and Human Righrs, Unesco International Bioethics Committee. http://www.unesco.org/ibc

3. Science for the Twenty-First Century, A new commitment Science Agenda - Framework for Action paragraph 2.5: Science for peace and conflict resolution. Unesco 2000. http://www.unesco.org/science/wcs

ביבליוגרפיה:
כותר: מדע, מוסר ונשק להשמדה המונית
מחבר: רבל, מישל (פרופ')
תאריך: פברואר 2003 , גליון 12
שם כתב העת: אקדמיה : כתב העת של ועד ראשי האוניברסיטאות
הוצאה לאור: אקדמיה : כתב העת של ועד ראשי האוניברסיטאות
הערות: 1. אקדמיה : כתב העת של ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות.
הערות לפריט זה: 1. פרופ' מישל רבל חבר הועדה הבינלאומית של ביו-אתיקה של אונסק"ו. יו"ר הועדה המייעצת לנושאי ביו-אתיקה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המחלקה לגנטיקה מולקולרית, מכון וייצמן למדע.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית