מקור השם מיוונית, Character. משמעו: פעולת חקיקה או חריטה בחומר קשה. דמות בספרות שמשמעה אופי, אישיות שהם יחודו של כל אדם. הדמות הספרותית דומה לאדם כמעט בכל תכונותיה. מלבד כך, שביצירה ספרותית, היוצר רשאי להעצים תכונה אחת או להפך להתעלם מתכונה מסוימת בדמות הבדויה. ההנמקה לדמות ספרותית יכולה להיות ממטית- כלומר חיקוי למציאות, או אומנותית – אסתטית. יש דמויות ראשיות ומשניות, עגולות ושטוחות.
 |
דמות ראשית |
דמות שהיוצר בחר להבליטה לאורך כל היצירה. היצירה עוסקת בעולמה הפנימי, בעיסוקיה ובגורלה. המונח גיבור אף הוא מתייחס לדמות הראשית ביצירה. לעיתים הדמות הראשית היא אנטי גיבור, כלומר דמות שחיי הנפש שלה, עולמה הפנימי, הם מוקדי היצירה. דמות זו עשויה להיות צנועה, עלובה, מופנמת וחסרת אונים.
|
דמות משנית |
דמות או דמויות שהן משניות בהופעתן ובפיתוחן הספרותי לדמות הראשית. בדרך כלל, קיימת זיקה בין הדמיות המשניות לדמות הראשית. זיקה של הקבלה והשוואה. לעיתים תוך כדי ניגוד לדמות המשנית, ניתן לאפיין את תכונותיה של הדמות הראשית.
|
דמות עגולה |
היא דמות מורכבת והטרוגנית, כלומר בעלת תכונות רבות. לפחות שתי תכונות שונות זו מזו או סותרות אחת את האחרת. בדרך כלל, היא גם דמות דינמית שעוברת שינוי והתפתחות. רק בתום הקריאה ניתן לסכם, ולהחליט אם אכן דמות מסוימת עברה שינוי כלשהו. אם אכן הצטרפה תכונה שלא הייתה קיימת בה בתחילת היצירה וחל באופייה שינוי.
|
דמות שטוחה |
היא דמות פשוטה, שנבנתה סביב תכונה אחת. דמות הומוגנית, שעשויה ממבנה אחיד. מבנה מונוליתי, חד ממדית. גם אם היא מלכדת בדמותה מספר תכונות, הרי הן תכונות ששייכות לאותה קטגוריית תכונות. הגילום הקיצוני ביותר של דמות סטטית היא הדמות האלגורית שעיקר תפקידה ביצירה הוא לייצג תכונה אחת, ובכך לייצג תופעה בחברה. למשל הקמצן בסיפור "הקמצן" למולייר היא דמות שטוחה שכפופה לתכונתה ואינה מתפתחת. דמות כזו היא בדרך כלל דמות סטטית, אשר במכלול תכונותיה היא אינה עוברת כל שינוי. לעיתים מופיעה דמות סטטית ביצירה, אולם לקראת סיום היצירה, על ידי תחבולה אומנותית של המספר היא הופכת לדמות דינמית. ההכרה בכך מתרחשת בתודעת הקורא. המושג סטטי, אינו מתייחס למכלול התכונות של הדמות אלא לדינמיקת הקריאה שמתרחשת כתוצאה מתגובה אל הדמות.
|
אמצעים לאפיון דמות ביצירה ספרותית |
ישנן דרכים שונות לאפיון דמות. על פי מראה חיצוני, התנהגות, אופן דיבור, סגנון הדיבור, יחס המספר אל הדמות, יחס דמויות אחרות אליה, הדמות ביחס לדמויות אחרות (אנאלוגיה). באמצעות חלומותיה ומחשבותיה של הדמות.
ניתן לחלק אמצעי איפיון לשתי קטגוריות:
דרך בלתי אמצעית: כלומר דרך ללא תיווך, על ידי פענוח של קטעי דו-שיח, דרמה.
דרך אמצעית: על ידי פענוח הרמזים שמפזר המספר. לעיתים המספר מכנה ומגדיר את תכונת הדמות. מספר יכול לבחור בפעלים המכוונים להבנת מצבה הנפשי של דמות.
כמו: היא הרגישה, היא ידעה, היא הבינה. לא תמיד ישנה התאמה בין מה שנאמר לבין התנהגות של הדמות (מספר בלתי מהימן).
ניתן לבנות את אופייה של הדמות גם על ידי פרטים שנאמרים עליה מפי דמויות אחרות (דמות משנה), או בניגוד לפעולתם ולמעשיהם. על ידי מדרש שם הדמות, או שם הספר ("תהילה" לעגנון , השם מעיד על אחת מתכונותיה של הדמות, שנוהגת לקרוא פרקי תהילים יום יום), על יד תיאור חיצוני שלה, בגדים, אבזרים. למשל אם דמות מסוימת לובשת משי וקטיפה, שנחשבים בדים יקרים יש רמיזה למעמד כלכלי, סוציולוגי או חברתי. אך כמובן שאין להסתפק רק בכך.
